12איש איש. ערש"י ובמכדרשב"י קכ"ד א' מאי איש איש דהא בחד סגי, אלא איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב שתה מים מבורך, איש לגבי אתתי'. פירשו איש הראשון לכנוי גוף סתמי יהיה מי שיהיה כמו איש אל ידע יעמאנד ואיש השני על בעל האשה כמו בין איש לאשתו עהעמאן. וכוונתם למה שאמרו רבותינו על ונקה האיש מעון, אם האיש מנוקה מעון שלא בעל בעילה אסורה מימיו, אז המים בודקין את אשתו:13כי תשטה. תט מדרכי צניעות ותחשד בעיניו כמו שטה מעליו ועבור רש"י, כי שטה ונטה שני שרשים מענין אחד, לכן פירש"י תט מדרכי הצניעות לדרכי הפריצות, ולסבה זו יש עלי' לספק פן נטמאה, ואמר עוד "ותחשד בעיניו" כדי להודיע הטעם למה האריך הכתוב לומר כי תשטה והיה די לומר איש כי תמעול אשתו מעל וגו', אמנם אמר כי תשטה להודיע ששטייתה מדרכי הצניעות היא גרמה לה שתחשד בעיניו הרא"ם; ונ"ל כי ענין החשד נכלל ג"כ במלת תשטה שהוראתו נטיית, כי שרש נטה במובן המוסרי ענינו נטיית הדעת והרצון אל אחת הדעות והמחשבות משני דעות חלוקות, ורובו מורה נטייה מדרך הישר והטוב אל המעוקם והמעוות הרע, כמו תהילים כ״א:י״ב כי נטו עליך רעה דתרגומו דחשילו עלך בשתא, כלומר חרשו עליך רעה, כי חורשי רעה תרגומו וחשלין בשתא, לב חרש מחשבות תרגומו לבא דחשיל דענקען, בריטען, והוא בעצמו ענין החשד פערדאכט, נטיית המחשבה לחיובת חברו, וכן בלשון ארמי שרש סט ענינו הנטייה התנועה והטלטול הנה והנה, כאמרם המסיט את הזב או שהזב מסיטו ע' ערך סט, ומזה שם סיטא סיוט כמ"ש ר"א המתורגמן, ושם סוטה המוזכר בתלמוד הוא תואר לאשה החשודה לנטויה אל דרך הפריצות אונצוכטספערדאֶכטיגע, וכן בלשון תשטה דקרא מובנו הוראה כפולה ר"ל שבנטייתה אל הפריצות גורמת להיות חשודה על רשעה גמורה שהיא נטמאה, ותרגום תשטה זיא ווירד אונצוכטספערדאֶכטיג, לכן אמרו בספרי ספק נבעלה ספק לא נבעלה לא שמענו מה יעשה לה ת"ל וגו' כי תשטה. ואחרי שבמלת תשטה נכלל גם כן הוראת החשד, ממילא מאמר ושכב איש אותה ונסתרה והיא נטמאה שאמר אח"כ, איננו שכיבה וטומאה וודאית כ"א ספקית, ר"ל שהיא חשודה על השכיבה והטומאה פן נטמאה, ומצאנו כזה לשונות רבות במקרא שנאמרו כפי מחשבת צד אחד מן הצדדים המתעצמים בנושא, כמו אלהים אחרים שהם אלהי' במחשבת העובדים, וגונב מבית האיש דהיינו כפי טענת השומר שרוצה לפטור עצמו בטענת גנב או אונסין ואפשר שהוא בעצמו:
