הכתב והקבלה, במדבר כ״ב:ג׳

ויגר. אימת מות קרוי מגור, מגורי אל חרב, גורו לכם מפני חרב וכן כלם, ולולא כעס אויב אגור פירש"י לשון אסיפה רל"ש:

כי רב הוא. יודיע הכתוב רשעתם של מואב, אף שראו או שמעו הנסים ונפלאות שנעשו להם במצרים, ואה"כ שמעו עמים ירגזון אילי מואב יאחזמו רעד, בכל זאת לא האמינו היות זה מהשגחה אלקית, אבל היתה יראתם לבד מסבת היותם רבים, וחשב את משה שעושה מעשה כשפים ובזה ינהיגם, וכמשרז"ל אין כחו אלא בפיו ולזה שלח אל בלעם, שאם היתה יראתם מפני היותם מושגחים ממנו ית', לא הי' כ"כ שוטה לחשוב שקללת בלעם תועיל נגדו ית' רא"ש: