1התחכום במצוות בתחום המידות הנזקים בהתמכרות לתאוות 1 עוד מכלל מטרות התורה השלמה – לזנוח את התאוות, לזלזל בהן ולמעט בהן ככל האפשר, ושלא לפנות אלא להכרחי שבהן. וידוע לך שרוב תשוקת ההמון והפקרותו אינו אלא בתאוות האכילה והשתייה ויחסי המין. תוצאות: א זה מה שמבטל את שלמותו האחרונה של האדם, ב מזיק לו גם בשלמותו הראשונה, ג ומשחית את רוב מצבי האזרחים והנהגת הבית. הסבר: כי בשל ההליכה אחר התאווה גרידא, כמו שעושים הבורים – א מתבטלת ההשתוקקות העיונית, ב הגוף נשחת והאדם אובד לפני שיגיע לגיל הטבעי הראוי לו, ג מתרבות הדאגות והיגונות, ד ומתרבים הקנאה והשנאה והמאבק לגזול את מה שבידי הזולת. לכל זה מביאה העובדה שהבוּר מציב לו את ההנאה בלבד כתכלית המבוקשת לשם עצמה. המצוות באות לרסן את התאוות ולהטמיע מידות טובות באדם 2 לכן התחכם האלוה, יתהדר שמו, לצוותנו במצוות השוללות את התכלית הזאת, מרחיקות ממנה את המחשבה בכל אופן אפשרי, ומונעות כל מה שמוביל לתאווה ולהנאה גרידא. וזו מטרה גדולה ממטרות התורה הזאת. הלא תתבונן בלשונות התורה, כיצד ציוותה להרוג מי שמתגלה שהוא מפריז בבקשת הנאת האכילה והשתייה, והוא בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה דברים כא,יח, וזהו שנאמר: "זוֹלֵל וְסֹבֵא" שם,כ, ונצטווינו לסקול אותו ולמהר לאבדו בטרם יחמיר מצבו, ויהרוג רבים וישחית את מצבם של אנשים כשרים ברוב תאוותנותו.23 וכן מכלל מטרות התורה: עדינות ונינוחות, ושלא יהיה האדם קשה וגס, אלא נענה, ממושמע, נוח לשוב, נינוח. א ידוע לך ציוויו יתעלה: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם, וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" שם י,טז; ב "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" שם כז,ט; ג "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ" ישעיהו א,יט. ד ועל הנכונות להישמע למה שיש להישמע לו נאמר: "אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ" דברים ה,כג; ה ונאמר על כך על דרך המשל: "מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה" שיר השירים א,ד.3המצוות מכוננות טהרת גוף וקדושת נפש והלימה ביניהם 4 וכן מכלל מטרות התורה: הטהרה והקדושה. מיניות כוונתי בכך: לפרוש מיחסי מין, להתרחק מהם ולמעט בהם ככל האפשר, כמו שאני עתיד לבאר ג,מט. כך, כשציווה יתעלה שהאומה תתקדש לקבלת התורה ואמר: "וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר" שמות יט,י, אמר: "אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה" שם,טו. הרי אמר במפורש שהקדושה היא פרישות מיחסי מין. יין כמו כן הוא גם אמר במפורש שהימנעות משתיית יין היא קדושה, בכך שאמר על הנזיר: "קָדֹשׁ יִהְיֶה" במדבר ו,ה. מצוות ולשון ספרא: "'וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים' ויקרא יא,מד – זו קדושת מצוות" ראו ספרי במדבר קטו. וכשם שהתורה כינתה את קיום הציוויים האלה "קדושה" ו"טהרה", כך היא כינתה את העבירה על הציוויים האלה ואת ביצוע המעשים המגונים "טומאה", כמו שאני עתיד לבאר ג,מז10-9.45 אשר לניקיון הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הטינופים – גם הם מִמטרות התורה הזאת, אבל זאת לאחר טיהור המעשים וטיהור הלבבות מן הדעות והמידות המטמאות. ואילו להסתפק בניקיון חיצוני, ברחיצה ובטיהור הבגדים, ובו זמנית לרדוף אחר ההנאות ולשלח רסן באכילה וביחסי מין – זה מגונה לגמרי. דוגמה א ישעיה אמר על כך: "הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם ה'" ישעיהו סו,יז. הוא אומר שהם מיטהרים ומתקדשים במקומות גלויים ופתוחים, ואחר כך חוטאים כשהם לבדם בחדרים ובתוך בתיהם, בשילוח רסן באכילת דברים אסורים: החזיר והשקץ והעכבר. וייתכן שהוא רומז באומרו "אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ" להתייחדות ביחסי מין אסורים. העולה מהדברים הוא שכלפי חוץ הם מזדככים, מנוקים ומיטהרים בפרהסיה, אך בסתר הם עם תאוותיהם והנאות גופיהם. ואין זו כוונת התורה, אלא הכוונה הראשונה היא הימנעות מתאוות והיטהרות חיצונית לאחר היטהרות פנימית. דוגמה ב שלמה כבר העיר על מי שמסתמך על רחיצת הגוף וטיהור הבגדים בעוד מעשיו מלוכלכים ומידותיו מגונות, ואמר: "דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו, וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ. דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו, וְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ" משלי ל,יב-יג. סיכום והקדמה לפרקים הבאים 6 אם תתבונן גם במטרות אלה שציינו בפרק הזה יתבררו לך טעמיהן של מצוות רבות, שטעמיהן לא היו ידועים לפני שמטרות אלה נודעו, כמו שאני עתיד לבאר בהמשך.
