מורה נבוכים, חלק ב' ל״ה

1 ייחודיות נבואת משה ומופתיו משה חריג בנבואתו ובמופתיו, ולכן הוא מחוץ לתחום הדיון 1 כבר ביארתי לכלל בני האדם את ארבעת ההבדלים שנבדלה בהם נבואת משה רבינו מנבואת שאר הנביאים, והבאתי לכך ראיות והבהרתי זאת בפירוש המשנה סנהדרין י,א, היסוד השביעי ובמשנה תורה יסודי התורה ז,ו, ועל כן אין צורך לחזור על כך, ואין זה ממטרת החיבור.

2 מה שאודיע לך כעת הוא שכל דבר שאומר על הנבואה בחיבור הזה הוא רק על צורת נבואת כל הנביאים שהיו לפני משה והבאים אחריו. ואילו נבואת משה רבינו – לא אעסוק בה בפרקים האלה באף מילה, לא בפירוש ולא ברמז. כי המונח "נביא" נאמר לדעתי על משה ועל זולתו כ"מונח מסופק". וכן הוא גם המצב לדעתי באשר למופתיו ומופתי זולתו, כי מופתיו אינם ממין מופתי שאר הנביאים.

3 ראיה לייחודיות נבואת משה 2 הראיה מן התורה לכך שנבואתו מובחנת מכל מי שהיה לפניו היא דבריו: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" שמות ו,ג. הרי הודיע לנו שהשגתו אינה כהשגת האבות אלא גדולה יותר ממנה, לא כל שכן מהשגת מי שהיו לפניהם. היותה מובחנת מנבואת כל מי שבא אחריו עולה ממה שהודיע בדבריו: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים" דברים לד,י. התברר אם כן שהשגתו מובחנת מהשגת כל מי שבא אחריו בישראל, שהם "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" שמות יט,ו "וּבְתוֹכָם ה'" במדבר טז,ג, לא כל שכן בשאר האומות.

4 ראיה לייחודיות מופתי משה 3 אשר להיותם של מופתיו באופן כללי מובחנים ממופתי כל נביא באופן כללי, הרי שעל כל המופתים שעשו הנביאים או שנעשו להם, סיפרו בני אדם יחידים, כגון אותותיהם של אליהו ואלישע. הלוא תראה שמלך ישראל חקר על אודותם וביקש מגיחזי שיספר לו עליהם, כמו שנאמר: "סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע. וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ, וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע" מלכים-ב ח,ד-ה. וכך הם אותות כל נביא מלבד משה רבינו. ולכן ביאר הכתוב עליו גם על דרך ההודעה, שלא יקום נביא לעולם שיעשה אותות בפומבי מול התומכים בו והחולקים עליו כמו שעשה משה, והוא שנאמר: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים. לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" דברים לד,י-יב. כי הוא חיבר וקשר כאן את שני העניינים יחד: שלא יקום מי שישיג כהשגתו, ולא מי שיעשה כמעשיו. ואחר כך ביאר שהאותות האלה היו "לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ" החולקים עליו, והיו גם בנוכחות כל ישראל ההולכים אחריו: "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל". וזה דבר שלא היה לנביא לפניו. וכבר נאמרה לפני כן הודעתו האמיתית, שזה גם לא יהיה לזולתו.

5 מופת שמש בגבעון דום 4 אל יטעה אותך מה שנאמר על עמידת אור השמש ליהושע באותן שעות: "וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" יהושע י,יב. כי לא נאמר 'כל ישראל' כמו שנאמר אצל משה. וכן אליהו בהר הכרמל, מול מעט אנשים. אמרתי "אותן שעות", כי נראה לי לגבי דבריו "וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים" שם,יג – שהוא כיום הארוך ביותר האפשרי. כי "תמים" – שלם; כאילו אמר שהיום הזה היה עבורם בגבעון כיום הארוך ביותר שבימי הקיץ שם.

6 סיכום והקדמה לפרקים הבאים 5 אחרי שתפריש לי בדעתך את נבואת משה ומופתיו, שההשגה הזאת מופלאה כמו שהמעשים האלה מופלאים, ותגיע להַאֲמָנָה שזו דרגה שאיננו יכולים להשיג אותה על אמיתתה, תשמע את דבריי בכל הפרקים האלה על הנבואה ועל דרגות הנביאים בה, כל זאת מתחת לדרגה הזאת. זו היתה מטרת פרק זה.