1ראיות מן המקרא שהעולם נצחי המחשבה השגויה ששלמה המלך האמין בקדמות העולם 1 רבים מאנשי דתנו חשבו ששלמה עליו השלום האמין בקדמות העולם. וזה פלא: איך אפשר לדמיין שאדם מאנשי תורת משה רבינו יאמין בקדמות? ואם ידמה מישהו בלבו שזו סטייה מצדו מעיקרי הדת, חס ושלום – איך קיבלו זאת ממנו כל הנביאים והחכמים ולא תקפו אותו על כך ולא גינוהו לאחר מותו כמו שהתחייב על "נָשִׁים נָכְרִיּוֹת" מלכים-א יא,א וזולתן? 2 מה שהביא למחשבת השווא הזאת לגביו הוא דברי החכמים ז"ל: "בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו נוטים לדברי מינים" ויקרא רבה כח,א ועוד. וכן הוא הדבר בלי ספק, כוונתי שבפשט "חיצוניות" הספר הזה יש דברים הנוטים לדעות זרות לדעות התורה, שיש צורך לפרשֵן אותם. אך הקדמות אינה בכללם, ואין לו פסוק המורה עליה, ואין בו בשום אופן פסוק מפורש על קיומו של העולם מאז ומקדם. אך יש לו פסוקים המורים על קיומו לעד, וזה נכון. כאשר ראו פסוקים המורים על קיומו לעד, חשבו שהוא מאמין שאין הוא מחודש – ואין הדבר כן.2הדגמת השגיאה וההבנה הנכונה: עולם חדש ונצחי 3 כשל הפרשנות לשונו על הקיום לעד הוא דבריו: "וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת" קהלת א,ד. עד כדי כך שמי שלא הרגיש בנקודה הזאת נאלץ לומר: "בפרק הזמן שהוקצב לה". וכן הם אומרים על דבריו יתעלה "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" בראשית ח,כב, שהוא למשך שנותיה שנגזרו לה. דוגמה ניצחת לרמב"ם מי ייתן וידעתי מה יאמרו על דברי דוד: "יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד" תהילים קד,ה! ואם גם דבריו "עוֹלָם וָעֶד" אינם מצביעים על קיום לעד, כי אז גם לאלוה יש משך זמן מסוים, כי הכתוב אמר על נצחיותו יתעלה "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד" שמות טו,יח ועוד. מה שאתה יודע הוא, ש"עולם" אינו מצביע על נצחיות אלא כאשר מצטרף אליו "עד": אם לאחריו, כדבריו "עולם ועד", או לפניו, כדבריו "עד עולם". אם כן דברי שלמה "לְעוֹלָם עֹמָדֶת" הם למטה מדברי דוד "בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד". עולם מחודש וחוקי נצח 4 דוד עליו השלום כבר ביאר והבהיר את קיומם של השמים לעד והתמדת חוקיהם וכל מה שבהם במצב שלא ישתנה, ואמר: "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים. הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָו. הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר. הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ. וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר" תהילים קמח,א-ו. כוונתו שהחוקים האלה שחקק לא ישתנו לעולם. כי ה"חוק" הזה הוא רמז לחֻקות שמים וארץ שנזכרו קודם לכן, אלא שביאר שהם נבראים, ואמר: "כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ". 5 וירמיה עליו השלום אמר: "בּוֹרֵא שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ. אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה' גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים" ירמיהו לא,לד-לה; ושם: נֹתֵן שֶׁמֶשׁ. הרי שגם הוא אמר במפורש שאף על פי שהם, כלומר החוקים האלה, נבראים, הרי הם לא ימושו. אם כן כשחוקרים אחר העניין מגלים אותו גם מחוץ לדברי שלמה. 6 גם שלמה ציין שמעשי האלוה האלה, כלומר העולם ומה שבו, קביעות יציבים בטבעם לנצח אף על פי שהם נוצרו. הוא אמר: "כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים – הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם; עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ" קהלת ג,יד. הרי שהודיע בפסוק הזה שהעולם נוצר על ידי האלוה ושהוא קיים לעד. שלמות הוא גם נתן טעם לקיומו לעד, והם דבריו: "עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ"; הרי זה טעם לכך שהוא "יִהְיֶה לְעוֹלָם". כאילו הוא אומר שהדבר המשתנה – אינו משתנה אלא בשל חסרון שיש בו, כדי שיושלם, או תוספת שיש בו שאין בה צורך, כדי שהתוספת הזאת תחסר. אך מעשי האלוה, מכיוון שהם בתכלית השלמות ולא ייתכן לא תוספת עליהם ולא חסרון מהם – הרי שהם יישארו יציבים כפי שהם בהכרח, כי לא ייתכן קיומו של מניע לשינויָם. סדירות הוא כאילו נתן גם תכלית מסוימת למה שנמצא, או התנצל על מה שמשתנה, בסוף הפסוק, בדבריו: "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו" שם, וכוונתו לחידוש הניסים. בדבריו לאחר מכן: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף" שם,טו; ושם: מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא הוא אומר שהוא יתעלה רוצה שהמציאות תמשיך ושמרכיביה יבואו זה אחר זה.3שלמות היצירה נובעת מחכמה אלוהית 7 אשר למה שהזכיר לגבי שלמות מעשי האלוה, ושאין שום אפשרות לתוספת עליהם ולא לחסרון מהם – כבר ציין זאת במפורש אדון החכמים, ואמר: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ" דברים לב,ד. כוונתו שכל מעשיו, כלומר ברואיו, הם בתכלית השלמות ואין מעורב בהם שום חסרון, ואין בהם עודף ולא דבר שאין בו צורך. וכן כל מה שנגזר לברואים האלה ומהם – כולו צדק גמור ונובע מגזירת משפטו, כמו שיתבאר בחלק מפרקי חיבור זה בפרקים הדנים בהשגחה, כגון: ג:יב,יז,כד,כה,נג.
