1מיפוי הדעות בבריאה: חידוש או קדמות פתיחה 1 דעותיהם של בני האדם לגבי קדמות העולם או חידושו, מקרב המאמינים בקיום אלוה, שלוש דעות הן.2דעת התורה: חידוש העולם 2 הדעה הראשונה והיא דעת כל המאמין בתורת משה, היא שהעולם בכללותו, כוונתי לכל מצוי חוץ מהאל יתעלה – האל הביאו למציאות לאחר ההעדר המוחלט והגמור; ושהאל יתעלה לבדו היה מצוי ולא דבר מלבדו: לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל, ולאחר מכן הביא למציאות את כל המצויים האלה כפי שהם ברצונו ובחפצו, לא מדָבָר; ושהזמן עצמו גם הוא מכלל הנבראים, כי הזמן הולך אחר התנועה, והתנועה היא מקרה בנע, והנע הזה עצמו, שהזמן הולך אחר תנועתו, מחודש, והתהווה לאחר שלא היה. ניתוח המושג זמן 3 ומה שאומרים "האל היה לפני שנברא העולם", כשהמילה "היה" מורה על זמן, וכן כל מה שעולה על הדעת כאילו שמציאותו לפני בריאת העולם ממשיכה עד אינסוף – כל זה זמן משוער או זמן מדומיין, ולא זמן לאמיתו. כי הזמן הוא בלי ספק מקרה, והוא לדעתנו מכלל המקרים הנבראים כמו השחרות והלובן, אף על פי שאין הוא ממין האיכות, אלא הוא בכללותו מקרה הנלווה לתנועה, כמבואר למי שמבין את דברי אריסטו בנוגע לביאור הזמן ולמהותו האמיתית של קיומו.34 נבאר כאן דבר, שאף על פי שאין הוא מכלל מטרתנו כאן, יש בו תועלת לגביה. מה שהביא לכך שעניין הזמן נעלם מרוב אנשי החכמה, כמו גלנוס ואחרים, עד שגרם להם למבוכה ולתהייה אם יש לו קיום אמיתי במציאות או אין לו – קושי ראשון הוא היותו מקרה בתוך מקרה. כי המקרים המצויים בגופים באופן ראשוני, כמו הצבעים והטעמים, מובנים במבט ראשון ומשמעותם ניתנת להשגה. אך המקרים שהנושאים שלהם הם מקרים אחרים, כמו הבוהק בצבע והעקמומיות והעיגוליות בקו, עניינם עלום מאוד, קושי שני ובפרט אם מצורף לכך שמצבו של המקרה הנושא אינו קבוע אלא הוא עובר ממצב למצב, שאז העניין נעלם עוד יותר. והנה חברו בזמן שני העניינים יחד, א כי הוא מקרה החל על התנועה והתנועה היא מקרה בנע, ב והתנועה אינה כמו השחרות והלובן, שהם מצבים קבועים, אלא מהותה האמיתית ועצמה של התנועה , שאין היא נותרת יציבה במצב כלשהו ולו להרף עין. זהו אם כן מה שהביא לכך שעניין הזמן יהיה עלום.4חשיבות הנחת היסוד שהזמן הוא דבר נברא 5 הכוונה היא שהזמן לדעתנו הוא דבר נברא ומתהווה כמו שאר המקרים והעצמים הנושאים את המקרים האלה. ולכן הבאתו של האל את העולם למציאות לא היתה בראשית של זמן, כי הזמן הוא מכלל הנבראים.5התבונן היטב בעניין זה, כדי שלא יחייבו אותך טיעוני הנגד, שמי שאינו יודע זאת אינו יכול להימלט מהם. כי אם אתה קובע את קיום הזמן לפני העולם אתה מתחייב להאמין בקדמות, מפני שהזמן הוא מקרה, והכרחי שיהיה לו נושא, ואם כן מתחייב קיומו של דבר לפני קיומו של העולם המצוי כעת. מכך אנחנו מבקשים להימנע.6חשיבות הדעה בדבר חידוש העולם 6 זוהי אפוא אחת הדעות, והיא בלי ספק יסוד בתורת משה רבינו, והוא שני ליסוד הייחוד. אל יעלה על דעתך אחרת. אברהם אבינו התחיל לפרסם את הדעה הזאת שהעיון הוביל אותו אליה, ולכן היה קורא "בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" בראשית כא,לג. הוא הביע דעה זו במפורש בדבריו: "קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" שם יד,כב.7דעת אפלטון: בריאה מחומר קדמון 7 הדעה השנייה היא דעתם של כל הפילוסופים ששמענו את שמעם וראינו את דבריהם. והיא, שהם אומרים שבלתי אפשרי שהאל יביא למציאות דבר מן האין, וכן לא ייתכן לדעתם שדבר יכלה אל האין. כלומר לא ייתכן שיתהווה מצוי כלשהו בעל חומר וצורה מתוך העדר מוחלט של החומר הזה, ולא יכלה אל העדר מוחלט של החומר הזה. לדעתם לתאר את האל כבעל יכולת לגבי זה הוא כמו לתאר אותו כבעל יכולת לקבץ שני הפכים בזמן אחד, או לברוא אלוה כמותו יתעלה, או להפוך לגוף, או לברוא מרובע שאלכסונו שווה לצלעו, ונמנעות כיוצא באלה. ניתוח קטגוריית הנמנעוּת 8 מה שמובן מדבריהם הוא, שלשיטתם כמו שאין לייחס לו אין־אונים משום שאין הוא מביא למציאות את הנמנעות – כי לנמנע יש טבע יציב שאינו מפעולת פועֵל ולכן לא ייתכן לשנותו – כך אין לייחס לו אין־אונים כשאין הוא יכול להביא למציאות דבר מן האין, כי זה מסוג כל הנמנעות. 9 לכן הם מאמינים שיש חומר מסוים מצוי קדום כקדמות האלוה, שאין האלוה נמצא בלעדיו ולא הוא נמצא מבלעדי האלוה. אין הם מאמינים שהחומר הוא בדרגתו של האלוה יתעלה במציאות, אלא האלוה הוא סיבת מציאותו, והיחס של החומר אל האלוה הוא כמו יחס החומר ליוצר או הברזל לנפח, למשל, והוא אשר בורא בו מה שהוא רוצה: לעתים הוא יוצר ממנו שמים וארץ, ולעתים הוא יוצר ממנו דברים אחרים. המחזיקים בדעה זו מאמינים שהשמים גם הם מתהווים וכלים, אבל אין הם מתהווים מן האין ולא כלים אל האין. אלא כמו שכל פרט מבעלי החיים מתהווה וכלה מחומר מצוי ואל חומר מצוי, כך השמים מתהווים וכלים, והתהוותם וכיליונם הם כשאר המצויים תחתיהם.810 אנשי קבוצה זו מתחלקים לקבוצות, שאותן ואת דעותיהן אין תועלת להזכיר בחיבור זה, אבל העיקר המשותף של הקבוצה הזאת הוא מה שציינתי לך. כך מאמין גם אפלטון: תמצא שאריסטו מספר עליו ב"פיזיקה" ח,1 שהוא, כלומר אפלטון, מאמין שהשמים מתהווים וכלים. וכך תמצא את שיטתו מפורשת בספרו לטימאוס 28; 38. אך אין הוא מאמין במה שאנחנו מאמינים, כמו שחושב מי שאינו בוחן את הדעות ואינו מדקדק בעיון ומדמיין שדעתנו ודעתו שוות. אין הדבר כן, כי אנחנו מאמינים שהשמים התהוו לא מדָבר אלא אחַר העדר מוחלט, והוא מאמין שהם הובאו למציאות והתהוו מדָבר. זוהי אם כן הדעה השנייה.9דעת אריסטו: נצחיות המציאות כפי שהיא עתה 11 הדעה השלישית היא דעת אריסטו וההולכים בדרכו ומפרשי ספריו. והיא זו: הוא טוען מה שטענו אנשי הקבוצה שנזכרה לעיל, דהיינו שדבר חומרי אינו יכול כלל ועיקר לבוא למציאות מִלֹא־חומר. על כך הוא מוסיף ואומר שהשמים אינם בשום אופן בני התהוות וכיליון. זו תמצית דעתו בנושא: הוא טוען שהמצוי הזה כולו כפי שהוא, היה כך מעולם ויהיה כך לעד; ושהדבר היציב שאינו בן התהוות וכיליון, שהוא השמים, גם הוא אינו חדל; ושהזמן והתנועה תמידיים ונצחיים, אינם מתהווים ולא כלים; ושהדבר המתהווה והכלה, שהוא מה שתחת גלגל הירח, גם הוא אינו חדל – כוונתי שהחומר הראשוני הזה אינו מתהווה ולא כלה בעצמותו, אלא הצורות באות עליו בזו אחר זו, והוא פושט צורה ולובש צורה; ושהסדר הזה כולו, העליון והתחתון =מעל לגלגל הירח ומתחתיו לא ישתבש ולא ייבטל, ולא יתחדש בו מחודש שאינו בטבעו, ולא יקרה בו בשום אופן מקרה היוצא מן הכלל.10הוא אמר – אמנם לא בלשון זה, אך כך עולה מדבריו: לדעתו, מן הנמנע הוא שישתנה חפצו של האל או שיתחדש לו רצון, והאל ברצונו הביא למציאות את כל המציאות הזאת כפי שהיא, אלא שלא כפעולה לאחר העדר. וכמו שמן הנמנע הוא שיעדר האלוה או תשתנה עצמותו, כך הוא סבור שמן הנמנע הוא שישתנה אצלו רצון או יתחדש אצלו חפץ. מכך מתחייב אם כן שהמצוי הזה כולו כפי שהוא כעת, כך היה מאז ומקדם, וכך יהיה לעולמי עולמים.11סיכום הצגת הדעות והבחנה ביניהן 12 זוהי אם כן תמצית הדעות הללו ואמיתתן, והן דעותיו של מי שהוכח לו קיום האלוה לעולם הזה. אך מי שלא ידע את קיומו של האלוה יתהדר ויתרומם, אלא חשב שהדברים מתהווים וכלים בהתקבצות והתפרדות באקראי, ושאין מנהיג ולא מסדר מציאות, והוא אֶפִּיקוּרוֹס וסיעתו ודומיו, כדברי אלכסנדר מאפרודיסיאס – אין לנו תועלת להזכיר את הקבוצות האלה, כי קיומו של האלוה כבר הוכח, ואין תועלת בהזכרת דעותיהם של אלה שבנו את דבריהם על יסוד שהופרך. 13 כמו כן אין לנו תועלת לנסות לאמת את דברי בעלי הדעה השנייה, דהיינו שהשמים מתהווים וכלים. כי הם מאמינים בקדמות, ואין הבדל לדעתנו בין מי שמאמין שהשמים מתהווים בהכרח מדָבָר וכלים אל דבר לבין מה שמאמין אריסטו, שאין הם מתהווים ולא כלים. כי מטרת כל ההולך אחר תורת משה ואברהם אבינו או כיוצא בהם היא רק ההאמנה שאין בשום אופן דבר קדום עם האל, ושלגבי האל הבאה למציאות של המצוי מהעדר אינה מכלל הנמנע, ואף הכרחית לטענת חלק מאנשי העיון.12הקדמה לפרק הבא 14 אחרי שערכנו את הדעות, אחל לבאר ולסכם את ראיות אריסטו לדעתו, ומה הביא אותו לכך.
