1ייחודיותו של השם המפורש ייחודיותו של השם המפורש 1 כל שמותיו של ה' יתעלה המצויים בספרי הקודש, כולם נגזרים מן הפעולות, ואין זה סוד, מלבד שם אחד והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא שם מיוחד לו יתעלה, ולכן נקרא "שם מפורש", כלומר שהוא מורה על עצמותו יתעלה באופן ברור וחד־משמעי מילולית: "הוראה ברורה שאין בה שיתוף". ואילו בשאר שמותיו הנכבדים יש רב־משמעיות "מורים בשיתוף", משום שהם נגזרים מן הפעולות שיש אצלנו כדוגמתן כפי שביארנו א,נד. 2 אפילו השם שמכנים בו את יו"ד ה"א וא"ו ה"א נגזר מן האדנות: "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ" בראשית מב,ל. וההבדל בין לומר "אֲדֹנִי" בנו"ן בחיריק לבין לומר בנו"ן בקמץ, הוא כהבדל בין לומר "שָׂרִי" שמשמעותו "האדון שלי" לבין לומר "שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם" בראשית יב,יז, כי יש בכך =בלשון רבים מתן גדולה והכללת אחרים. וזה אכן נאמר למלאך: "אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" בראשית יח,ג. ביארתי לך זאת לגבי "אדני" במיוחד, שהוא מכונה בו, משום שהוא המיוחד משמותיו יתעלה המפורסמים. ואילו שאר שמותיו, כמו "דיין" ו"צדיק" ו"חנון" ו"רחום" ו"אלהים", ברורה ההכללה והגזירה שלהם. 3 ואילו מה שאותיותיו הן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אין לו גזירה מפורסמת ואין הוא משותף עם זולתו. אין ספק שהשם הגדול הזה, שכידוע לך אין הוגים אותו אלא במקדש, וכהני ה' המקודשים בלבד בברכת כהנים וכהן גדול ביום הצום, מורה על עניין מסוים, שאין בו שיתוף בין ה' יתעלה ובין מה שזולתו. אולי, לפי הלשון שלא נותר ממנה עמנו היום אלא מעט, וכן לפי אופן הגייתו, הוא מורה על עניין חיוב המציאות. כללו של דבר, גדולת השם הזה וההישמרות מלהגות אותו הן משום שהוא מורה על עצמותו יתעלה באופן שאף לא אחד מן הברואים משתתף בהוראה הזו, כמו שאמרו עליו החכמים ז"ל: "שמי המיוחד לי" סוטה לח,א.2שאר שמות ה' אינם תוארי עצמוּת 4 ואילו שאר השמות, כולם מורים על תארים, לא על עצמות בלבד, אלא על עצמות בעלת תארים, משום שהם נגזרים, ולכן הם יוצרים אשליה של ריבוי; כוונתי שהם משלים לחשוב שהתארים קיימים, ושיש עצמות ועניין הנוסף על העצמות. כי כך היא הוראתו של כל שם נגזר, שהוא מורה על עניין, ועל נושא שאינו מפורש, שאותו עניין קשור אליו. וכיוון שהוכח שה' יתעלה אינו נושא מסוים שקשורים אליו עניינים, נודע שהשמות הנגזרים הם או על פי יחס הפעולה אליו או כדי להנחות לשלמותו.3לכן סלד ר' חנינה מן האמירה "הגדול הגבור והנורא" לולא שני האילוצים שהזכיר א,נט10-9, כי הדבר מטעה להאמין בתארים עצמיים, דהיינו שהם שלמויות המצויות בו. 5 וכיוון שרבו לו יתעלה השמות האלה הנגזרים מן הפעולות, הטעה הדבר חלק מהאנשים והביאם לייחס לו תארים מרובים כמספר הפעולות שנגזרו מהן. לכן הבטיח ה' שבני האדם יזכו בהשגה שתסיר מהם את הבלבול הזה, ואמר: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" זכריה יד,ט, כלומר שכפי שהוא אחד כך הוא ייקרא אז בשם אחד בלבד, והוא המורה על העצמות לבדה, ואינו נגזר. 6 בפרקי ר' אליעזר פרק ג אמרו: "עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו בלבד". התבונן נא כיצד נאמר במפורש שהשמות הנגזרים האלה כולם נוצרו רק לאחר יצירת העולם. וזה נכון, כי כולם שמות שנקבעו על פי הפעולות הנמצאות בעולם. אך אם תיבחן עצמותו באופן מופשט ומעורטל מכל פעולה, לא יהיה לו שם נגזר כלל, אלא שם אחד מיוחד כדי להורות על עצמותו. ואין אצלנו שם בלתי נגזר אלא זה, והוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא "שם המפורש" סתם.4שימושים פגומים בשמות ה' 7 אל תחשוב אחרת, ואל יעלו בלבך הזיות כותבי הקמיעות ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם האוויליים מן השמות שבדו מלבם שאינם מורים על עניין כלל, שהם קוראים להם "שמות", וטוענים שהם מצריכים קדושה וטהרה ושהם מחוללים מופתים. כל הדברים האלה הם מעשיות שלא ראוי לאדם שלם לשמוע אותן, לא כל שכן להאמין בהן.5יש רק שם מפורש אחד 8 אין נקרא "שם המפורש" אלא אותו שם בן ארבע אותיות הכתוב, שאינו נהגה באותיותיו. ובפירוש אמרו בספרֵי במדבר, פיסקא לט: "'כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' במדבר ו,כג: כֹּה – בלשון הזה; כֹּה – בשם המפורש". ושם נאמר: "במקדש ככתבו ובמדינה בכנויו". ובתלמוד נאמר סוטה לח,א: "כֹּה – בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכנוי, תלמוד לומר: 'וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי' במדבר ו,כז – שמי המיוחד לי".6הרי התבאר לך ששם המפורש הוא אותו שם בן ארבע אותיות, ושהוא לבדו המורה על העצמות בלא שיתוף עניין אחר, ולכן אמרו עליו "המיוחד לי".7הקדמה לפרק הבא 9 בפרק הבא אבאר לך את הדבר שהביא את האנשים למה שהם מאמינים בו בעניין השמות, ואבאר לך את שורש השאלה הזו ואסיר לך את כיסויה עד שלא יישאר בו קושי, אלא אם תרצה להטעות את עצמך.
