מורה נבוכים, חלק א' ל״ו

מהדורה: מהדורת מקבילי, הוצאת מפעל משנה תורה, 2024

מפרשים:
1 חומרת ההגשמה פתיחה 1 בדִיוני על התארים א,נד8-7 אבאר לך באיזה מובן נאמר שה' מרוצה מדבר־מה, או שהוא מרגיז ומכעיס אותו, שבמשמעות הזו נאמר לגבי פרטים מבני האדם שה' היה מרוצה מהם או כעס עליהם או רגז. עניין זה אינו מטרתו של פרק זה, אלא מטרתו היא מה שאומר:
2 כעס ה' – בעבודה זרה בלבד 2 דע שאם תתבונן בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לא תמצא לשון חרון אף ולא לשון כעס ולא לשון קנאה אלא בעבודה זרה דווקא. ולא תמצא שנקרא "אויב ה'" או "צר" או "שונא" אלא עובד עבודה זרה דווקא. נאמר: לשונות של כעס "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם" דברים יא,טז-יז; "לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים... כִּי אֵל קַנָּא ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף ה' אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" שם, ו,יד-טו; "כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם" שם, לא,כט; "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם" שם, לב,כא; "לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים... כִּי אֵל קַנָּא ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, פֶּן יֶחֱרֶה אַף ה' אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" שם, ו,יד-טו. "מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם" ירמיהו ח,יט; "יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ... וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו" דברים לב,יז-יט; "הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל... כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי"שם, שם,כא-כב; לשונות אויב, צר, שונא "נֹקֵם הוּא לְצָרָיו, וּמְשַׁלֵּם הוּא לְאֹיְבָיו" נחום א,ב; ושם: נֹקֵם ה' לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו; "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים... וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ"דברים ז,ד,י; "וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו" במדבר לב,כא; "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ" דברים טז,כב; "כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם" שם, יב,לא. ואלה רבים מספור, אך אם תתחקה אחריהם בכל ספרי הקודש, תמצאם.
3 מדרג הטעויות 3 ספרי הנבואה הדגישו זאת כל כך רק משום שאותה דעה שקרית, כלומר פולחן עבודה זרה, קשורה אליו יתעלה. א מי שמאמין שראובן עומד, בזמן שהוא באמת יושב, אינו נוטה מן האמת ב כמי שמאמין שהאש נמצאת מתחת לאוויר, או שהמים מתחת לארץ, או שהארץ שטוחה, וכיוצא בזה. וזה השני אינו נוטה מן האמת ג כמי שמאמין שהשמש עשויה מאש, או שהגלגל הסובב את העולם הוא חצי כדור, וכיוצא בזה. וזה השלישי אינו נוטה מן האמת ד כמי שמאמין שהמלאכים אוכלים ושותים וכיוצא בזה. וזה הרביעי אינו נוטה מן האמת ה כמי שמאמין שחובה לעבוד דבר זולת ה'. משום שככל שהאי ידיעה והכפירה קשורות לדבר רם מעלה, כלומר למה שיש לו מדרגה איתנה במציאות, הן גדולות יותר מאלה הקשורות לדבר בעל מדרגה נמוכה יותר. ב"כפירה" כוונתי להַאֲמנה במשהו בניגוד למה שהוא; וב"אי ידיעה" כוונתי היא לאי ידיעה של מה שניתן לדעת. האי ידיעה של מי שאינו יודע את מידת החרוט של גליל, או שאינו יודע שהשמש כדורית, אינה כאי ידיעה של מי שאינו יודע אם האלוה קיים או שמא אין לעולם אלוה. וכפירתו של מי שחושב שמידת חרוט הגליל היא חציו, או שהשמש היא עיגול, אינה ככפירתו של מי שחושב שהאלוה הוא יותר מאחד.
4 עובדי עבודה זרה אינם כופרים באל 4 אתה יודע שכל מי שעובד עבודה זרה אינו עובד אותה כאילו אין אלוה זולתה. אף אדם, לא מאלה שהיו ולא מאלה שיהיו, לא דימה ולא ידמה שהצורה שהוא עושה מן המתכות או מן האבנים והעצים – שצורה זו בראה את השמים ואת הארץ והיא מנהיגה אותם. אלא היא נעבדת רק כייצוג לדבר שהוא מתווך בינינו לבין האל, כמו שביאר ואמר: "מִי לֹא יִרָאֲךָ מֶלֶךְ הַגּוֹיִם כִּי לְךָ יָאָתָה, כִּי בְכָל חַכְמֵי הַגּוֹיִם וּבְכָל מַלְכוּתָם מֵאֵין כָּמוֹךָ" ירמיהו י,ז, ואמר: "וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה, כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה' צְבָאוֹת" מלאכי א,יא, ברמז אל הסיבה הראשונה לדעתם. וכבר ביארנו זאת בחיבורנו הגדול משנה תורה, עבודה זרה א,ב, וזהו דבר שאיש מאנשי דתנו אינו חולק לגביו.
5 עובדי עבודה זרה נענשים אף על פי שלא כפרו באל 5 אבל אף על פי שהכופרים הללו מאמינים במציאות האלוה, מכל מקום כיוון שכפירתם עוסקת בחובה שהיא כלפיו יתעלה בלבד, כלומר בעבודה ובהערצה, כמו שנאמר "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם... וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם..." שמות כג,כד-כה, כדי שתתבסס מציאותו בהאמנת ההמון; והם ייחסו את החובה הזו לזולתו, ודבר זה מביא להיעדר מציאותו יתעלה מהאמנת ההמון, כי ההמון אינו משיג אלא את מעשי הפולחן, לא את משמעויותיהם ולא את מהותו האמיתית של הנעבד על ידיהן – הביא דבר זה לחייבם בדין מוות, כמו שאמר הכתוב: "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" דברים כ,טז. הסיבה לכך, שהיא סילוק אותה דעה כוזבת כדי שלא יתקלקלו על ידה אחרים, התבארה בפסוק: "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם, וַחֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם" שם יח, והם כונו "אויבים" ו"שונאים" ו"צרים", ונאמר שהעושה זאת מקנא ומכעיס ומעלה חמה.
6 המאמין בגשמות גרוע יותר מעובד עבודה זרה 6 קל וחומר למי שכפירתו קשורה לעצמותו יתעלה והאמנתו בניגוד למה שהוא, כלומר שאינו מאמין במציאותו, או שהוא מאמין שהוא שניים, או שהוא מאמין שהוא גוף, או שהוא מאמין שיש לו היפעלויות, או שהוא מייחס לו חסרון כלשהו – הוא בלי ספק חמור יותר ממי שעובד עבודה זרה בתור מתווכת או מטיבה או מרעה לפי סברתו.
7 דע לך אם כן, שכשאתה מאמין בגשמות או בכך שיש לאל מצב ממצבי הגוף, אתה מקנא ומכעיס וקודח אש חמה ושונא ואויב וצר הרבה יותר מעובד עבודה זרה. אין תירוץ למאמין בגשמות 7 ואם יעלה בדעתך שאפשר להתייחס בסלחנות למאמין בגשמות משום שהוא התחנך על כך, או בשל בורותו וקוצר השגתו, הרי כך ראוי לך להאמין לגבי עובד עבודה זרה, כי הוא לא עובד אלא או מבורות או מחינוך, "מנהג אבותיהם בידיהם" בבלי חולין יג,ב. ואם תאמר שפשטי המקראות גורמים להם לבלבול הזה, באותה מידה עליך לדעת שרק דמיונות ותפיסות פגומות הביאו את עובד עבודה זרה לפולחנה. אם כן אין מקום להצטדקות למי שאינו מקבל כנתון את שלילת הגשמות מאנשי האמת בעלי העיון, אם קצרה דעתו מלעיין. כי איני מחשיב ככופר את מי ששלילת הגשמות לא הוכחה לו, אלא את מי שאינו מאמין בשלילתה, בפרט כאשר קיימים תרגום אנקלוס ותרגום יונתן בן עזיאל עליהם השלום, המרחיקים את הגשמות תכלית הריחוק. זו היתה מטרת הפרק.