1סכנת חריגה מיכולת השכל מאמץ מעבר לגבול היכולת פוגע בכוחות הגופניים 1 דע, אתה המעיין בחיבורי, שמפני שההשגות השכליות תלויות בחומר, קורה להן דבר הדומה למה שקורה להשגות החושים. כי אם תסתכל בעיניך, תשיג מה שיש בכוח ראייתך להשיג; ואילו אם תאלץ את עיניך, תנעץ את מבטך ותתאמץ להביט למרחק גדול, רחוק יותר משביכולתך לראות, או תתבונן ברישום זעיר מאוד או בתחריט זעיר שאין ביכולתך להשיג, ותדחק את ראייתך כדי לדעת את אמיתתו – הרי שכוח הראייה שלך לא יהיה חלש רק לגבי מה שמעבר ליכולתך, אלא יחלש גם לגבי מה שיש בכוחך להשיג, ותקהה ראייתך ולא תוכל לראות מה שיכולת להשיג לפני שנעצת מבטך והתאמצת.2כך ימצא כל מעיין במדע כלשהו את מצבו בעת החשיבה, שאם יתעמק בחשיבה ויאמץ את כל דעתו, יִטמטם ולא יבין אז אפילו מה שדרכו להבין, כי מצבם של כל הכוחות הגופניים בעניין הזה אחד הוא.3בין רבי עקיבה לבין אלישע אחר 2 בדומה לכך יקרה לך בהשגות השכליות. דהיינו שאם תעצור אצל הספק, ולא תוליך את עצמך שולל להאמין שיש הוכחה לגבי מה שלא הוכח, ולא תיחפז ותדחף ותפסוק לשלול את כל מה שלא הוכחה סתירתו, ולא תשאף להשיג את מה שאינך יכול להשיג – אז תשיג את השלמות האנושית, ותהיה בדרגת ר' עקיבה עליו השלום שנכנס בשלום ויצא בשלום בעיונו בדברים המטפיזיים האלה. 3 אך אם תשאף להשיג למעלה מהשגתך, או תיחפז להחליט על שקריותם של היגדים שלא הוכחה סתירתם, או שהם אפשריים ולו בסבירות נמוכה ביותר – תדמה לאלישע "אחר". ולא זו בלבד שלא תהיה שלם, אלא גם תיעשה חסר מכל חסר, ויארעו לך אז השתלטות הדמיונות והנטייה לעבר החסרונות והתועבות והרעות בשל היטרדותו של השכל וכיבוי אורו, כפי שקורים לראייה דמיונות כוזבים כאשר נחלש כוח הראות אצל החולה ואצל אותם המאמצים את מבטם אל דברים זוהרים או דברים זעירים.4סדרת ראיות לדעת לעצור 4 בעניין זה נאמר: א "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" משלי כה,טז, וכך הביאוהו החכמים ז"ל כמשל על אלישע "אחר". ומה מופלא המשל הזה, כי הוא דימה את המדע לאכילה כפי שאמרנו א,ל3, והזכיר את הטעים ביותר, והוא הדבש; וטבע הדבש שכשמרבים באכילתו הוא מעורר את הקיבה וגורם לה להקיא. וכאילו הוא אומר שטבע ההשגה הזו, על אף נכבדותה וגדולתה והשלמות שיש בה, אם לא יעצרו בה בגבולה וילכו בו בזהירות, ייהפך הדבר לחסרון, כמו אכילת הדבש שאם תהיה במידה הרי היא תזין ותענג, ואם תהיה בהפרזה יאבד הכול: לא אמר "פן תשבענו וְקַצְתָּ בו" אלא אמר "וַהֲקֵאתוֹ".5ב לעניין זה רמז גם בדבריו: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד" משלי כה,כז, ג ואליו רמז בדבריו "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" קהלת ז,טז, ד ולכך רמז בדבריו "שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים" שם,ד,יז. ה ולכך רמז דוד בדבריו "וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי" תהילים קלא,א. ו ולעניין הזה כיוונו בדבריהם: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהֻרשיתה דרוש ואין לך עסק בנפלאות" בבלי חגיגה יג,א על פי בן סירא, דהיינו שלא תשלח את שכלך אלא במה שיכול האדם להשיגו, ואילו הדבר שאין בטבע האדם להשיגו הרי ההתעסקות בו מזיקה מאוד כפי שביארנו. ז ולכך כיוונו בדבריהם "כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלן, מה למטן, מה לפנים, מה לאחור" משנה חגיגה ב,א. וסיימו אמירה זו בדבריהם "כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו כאילו לא בא לעולם" שם, וכוונתם בכך למה שביארנו, שאַל לו לאדם להתפרץ לעיון בדמיונות נפסדים, ואם יתחדש לו ספק או לא יוכח לו הדבר המבוקש, לא ידחה אותו וישליך אותו וייחפז להחליט שהוא שקרי, אלא יתיישב ויחוס על כבוד קונו ויירא ויעצור. ודבר זה כבר התבאר א,ה.6מגבלות השכל אינן סיבה לאי לימוד 5 אין המטרה באותם הלשונות שאמרו הנביאים והחכמים ז"ל לסתום את פתח העיון לגמרי ולבטל את השכל מהשגת מה שאפשר להשיגו, כפי שחושבים הבורים והרשלנים, הששים להפוך את חסרונם ואווילותם לשלמות וחכמה, ואת שלמותם של אחרים וידיעתם לפחיתות ויציאה מן התורה, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ ישעיהו ה,כ. אלא כל הכוונה היא להודיע שיש לשכל האנושי גבול שהוא עוצר בו.7מטרת הפרק 6 אל תדקדק בביטויים שנאמרו על השכל בפרק זה ובאחרים, כי המטרה היא להנחות לעניין המכוון, לא לעמוד על אמיתת מהות השכל; לדקדוק זה הוקדשו פרקים אחרים א,סו,סח,עב; ב,יא-יב.
