גאולת עולם על הגדה של פסח, מגיד, עבדים היינו ב׳

מהדורה: אוצר פירושי ההגדה, חיד"א, ירשלים תשי"ט

גאולת עולם על הגדה של פסח Magid, Four Questions 2 » « גאולת עולם על הגדה של פסח Magid, Story of the Five Rabbis 1

1 הגדה של פסח פתח ↗

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

2 הגדה של פסח פתח ↗

2 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

דבר אחר יודיע דרכיו למשה שהקב"ה בלבד היה יודע קץ של גלות מצרים שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, ולמי הודיע, למשה שנאמר יודיע דרכיו למשה, ואומר ומשה היה רועה. לבני ישראל עלילותיו לא כשם שנאמר ושם לה עלילות דברים, א"ר שמואל בר נחמני הוי בר נשא מה הויין עלילותיה דרחמנא עלך:

2 במדבר רבה פתח ↗

בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר במדבר ג, יד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים סח, ז: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה הָיוּ יְחִידִים אֶלָּא הִפְרֵיתִי אוֹתָן וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָן וַעֲשִׂיתִים בָּתִּים שֶׁיֵּשְׁבוּ בָּהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּיצַד, דָּוִד הָיָה יְחִידִי וְעָשִׂיתִי אוֹתוֹ בַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה כא, כב: בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה'. וְאַהֲרֹן הָיָה יְחִידִי וְעָשִׂיתִי אוֹתוֹ בַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קלה, כ: בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת ה' תהלים קלה, יט: בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת ה'. וְאַף יִשְׂרָאֵל יְחִידִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל ב ז, כג: וּמִי כְעַמְךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ וגו', וְהִרְבָּה אוֹתָן הָאֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר דברים א, י: ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וגו', הֱוֵי: מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב וגו', שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת לְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא אָמְרָה לוֹ הַכֹּל מוֹדִים שֶׁבְּשֵׁשֶׁת יָמִים בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם, מִשִּׁשָּׁה וּלְכָאן מַהוּ עוֹשֶׂה, אָמַר לָהּ מַעֲלֶה סֻלָּמוֹת וּמוֹרִיד סֻלָּמוֹת, פְּלוֹנִי שֶׁהָיָה עָשִׁיר יַעֲנִי וּפְלוֹנִי שֶׁהָיָה עָנִי יַעֲשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א ב, ז: ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אוֹמֵר לֹא הֱשִׁיבָהּ כֵּן, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהּ מְזַוֵּג בְּעוֹלָמוֹ זִוּוּגִים וְאוֹמֵר פְּלוֹנִי יִשָֹּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי וּמוֹשִׁיבָן בְּבָתֵּיהֶן. אָמְרָה לוֹ יְכוֹלָה אֲנִי לְזַוֵּג אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד, שָׁתַק רַבִּי יוֹסֵי וְהָלַךְ לוֹ, מֶה עָשְׂתָה, הֵבִיאָה אֶלֶף עֲבָדִים וְאֶלֶף שְׁפָחוֹת וְזִוְּגָתַן זֶה לָזֶה, אָמְרָה לָהֶם פְּלוֹנִי יִשָֹּׂא פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית תִּנָּשֵׂא לִפְלוֹנִי, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ עִמָּהֶן בַּלַּיְלָה נָפְלָה קְטָטָה בֵּינֵיהֶן וְעָמְדוּ וְהִכּוּ אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, לַבֹּקֶר הָלְכוּ אֶצְלָהּ דֵּין רֵישֵׁיהּ פָּצוּעַ, וְדֵין יָדֵיהּ פָּצוּעַ. שָׁלְחָה בִּשְׁבִיל רַבִּי יוֹסֵי וְסִפְּרָה לוֹ הַמַּעֲשֶׂה, אָמַר לָהּ אִם הַדָּבָר הַזֶּה קַל הוּא בְּעֵינַיִךְ קָשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה וגו', מַהוּ אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְדָן אוֹתָם וּמֵבִיא זֶה מִמָּקוֹם אֶחָד וְזֶה מִמָּקוֹם אַחֵר וּמוֹשִׁיבָן בְּבַיִת אֶחָד. מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, שֶׁהוּא מוֹצִיאָן מִבָּתֵּיהֶם אֲסוּרִים בְּעַל כָּרְחָן וּמְזַוְּגָן. בַּכּוֹשָׁרוֹת, אִם אֵינָן זוֹכִין בּוֹכִין, וְאִם זָכוּ מְשׁוֹרְרִין. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, שֶׁהוּא מְזַוֵּג לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹתָן. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב, מִי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אִשָּׁה הֲגוּנָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן בָּתִּים, וְאֵין יָחִיד אֶלָּא לָשׁוֹן גְּדֻלָּה, כְּמָה דְתֵימָא בראשית כו, י: כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, וְאוֹמֵר שמואל ב ז, כג: וּמִי כְעַמְךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, וְהוּא מוֹצִיא מֵהֶם בָּנִים בַּעֲלֵי תּוֹרָה, אוֹסְרִים וּמַכְשִׁירִים, הֱוֵי: מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. תהלים סח, ז: אַךְ סוֹרְרִים, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹשֵׂא אִשָּׁה הֲגוּנָה לוֹ, יוֹצְאִין מֵהֶם בָּנִים עַמֵּי הָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים סח, ז: שָׁכְנוּ צְחִיחָה, וְאֵין צְחִיחָה אֶלָּא לְשׁוֹן צָמָא, כְּמָה דְתֵימָא ישעיה ה, יג: צִחֵה צָמָא, וּמַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: צְחִיחָה, שֶׁהֵן צְמֵאִים בְּלֹא תוֹרָה, הֵיךְ מָה דְתֵימָא עמוס ח, יא: לֹא רָעֵב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמֵא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי ה', דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים, מִי הָיָה זֶה עַמְרָם וְיוֹכֶבֶד, בִּזְכוּת לְהוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ מְשֻׁעְבָּדִים בְּמִצְרַיִם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִוֵּג יוֹכֶבֶד לְעַמְרָם בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲמֹד מֵהֶם גּוֹאֵל וְיִגְאַל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיָּרְדוּ יְחִידִים לְמִצְרַיִם בְּשִׁבְעִים נָפֶשׁ, וַעֲשָׂאָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר שמות א, ז: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וגו', מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, עַל שֶׁהִרְחִיקוּ עַצְמָן מִן הַזְּנוּת הוֹצִיאָן מִמִּצְרַיִם, וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר שיר השירים ד, יב: גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה וגו', גַּן נָעוּל, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, גַּל נָעוּל, אֵלּוּ נְשֵׁי הָאֲנָשִׁים, מַעְיָן חָתוּם, אֵלּוּ הַפְּנוּיוֹת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּזְכוּתָם אֲנִי גוֹאֵל אֶת בָּנַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחֲרָיו שיר השירים ד, יג: שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, בִּזְכוּת כֵּן שְׁלָחַיִךְ שמות יג, יג: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, הֱוֵי: בִּזְכוּת הַנָּשִׁים כְּשֵׁרוֹת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, לְכָךְ נֶאֱמַר: מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת, מַהוּ בַּכּוֹשָׁרוֹת, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא יָצְאוּ אֶלָּא בַּכּוֹשָׁרוֹת, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לֹא הוֹצִיאָם אֶלָּא בְּחֹדֶשׁ כָּשֵׁר לָצֵאת, לֹא בְּתַמּוּז מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְלֹא בְּטֵבֵת מִפְּנֵי הַצִּנָּה, אֶלָּא בְּנִיסָן שֶׁהוּא כָּשֵׁר לָצֵאת בּוֹ לַדֶּרֶךְ, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא צִנָּה קָשָׁה, וְאִם תֹּאמַר תִּשְׁרֵי הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ עוֹנוֹת גְּשָׁמִים, הֱוֵי: בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּכּוֹשָׁרוֹת, אוֹתָן שֶׁהָיוּ בּוֹכִין, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל וּמשֶׁה שמות ב, ו: וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה, וְכֵן שמות ב, כג: וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', הֲרֵי הֵם מְשׁוֹרְרִין עַכְשָׁו, שֶׁנֶּאֱמַר שמות טו, א: אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי: בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בְּכִיָּה וְשִׁירָה יֵשׁ כָּאן, הַמִּצְרִיִּים בּוֹכִים מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בְּזוּזִים, שֶׁבְּזָזוּם יִשְׂרָאֵל וְרִיקְנוּ בָּתֵּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יב, לו: וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ מְשׁוֹרְרִים, שֶׁהָיוּ טְעוּנִים בִּזַּת שׂוֹנְאֵיהֶם, הֱוֵי: בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, אֲדוֹנוֹ שֶׁל עֶבֶד בּוֹכֶה שֶׁבָּרַח עַבְדּוֹ לְפָנָיו, וְעֶבֶד מְשׁוֹרֵר שֶׁנִּפְנָה מִן הַשִּׁעְבּוּד, כָּךְ הַמִּצְרִיִּים בּוֹכִין שֶׁבָּרְחוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יד, ה: וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים שִׁירָה שֶׁנִּפְנוּ מִן הַשִּׁעְבּוּד, הֱוֵי: בַּכּוֹשָׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, בְּאֵיזֶה זְכוּת יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אָמַר רַבִּי חִילְפַיי בִּזְכוּת יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּכּוֹשָׁרוֹת, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר הושע יב, ה: וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לוֹ. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, רַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים בִּזְכוּת הַנָּשִׁים, הָאִמָּהוֹת הַכְּשֵׁרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּכּוֹשָׁרוֹת. בְּכִשְּׁרוֹן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בַּכּוֹשָׁרוֹת, בַּיָּפוֹת וּכְשֵׁרוֹת. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, בִּזְכוּת הַכְּשֵׁרִים שֶׁהָיוּ בָּהֶם יָצְאוּ, וּמִי הָיוּ הַכְּשֵׁרִים שֶׁהָיוּ בָּהֶם, אֶלָּא זֶה שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּמִצְרַיִם, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי הָיוּ עוֹבְדִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָלִין עַצְמָן, לְפִיכָךְ משֶׁה מְקַלְּסָן בְּסוֹף מִיתָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר דברים לג, ט: כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, הֱוֵי: בִּזְכוּת הַכְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. דָּבָר אַחֵר, בַּכּוֹשָׁרוֹת, בִּזְכוּת מַה יָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִפְנֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֵם עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת לוֹ מִשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר שמות כט, מו: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַל מְנָת שמות כט, מו: לְשָׁכְנִי בְּתוֹכָם, הֱוֵי: לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁכָּן. וְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי בִּזְכוּת מָה יָצְאוּ, שֶׁמָּא בִּזְכוּת אֹהֶל מוֹעֵד יָצְאוּ אַף הֵם, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לֹא, אֶלָּא בִּזְכוּת עַצְמָן יָצְאוּ, לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר הוּא מַזְכִּיר אֹהֶל מוֹעֵד וִיצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר א, א: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מַזְכִּיר מִיָּד במדבר א, א: לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁלֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם אֶלָּא בִּזְכוּת אֹהֶל מוֹעֵד, אֲבָל בְּנֵי לֵוִי שֶׁיָּצְאוּ בִּזְכוּת עַצְמָן, כֵּיוָן שֶׁהוּא בָּא לִמְנוֹתָן אֵינוֹ מַזְכִּיר בְּפָרָשָׁתָן לֹא אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא יְצִיאַת מִצְרַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר.

1 עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה וכו'. אפשר במשז"ל דשר של מצרים היה קיים עד קריעת ים סוף שהרגו בים ואמרו רז"ל והנה מצרים נוסע אחריהם שר של מצרים וז"ש עבדים היינו לפרעה בצירוף מצרים שהוא השר ויוציאנו ביד חזקה לפרעה ובזרוע נטויה לשר שהיה רואה שעתיד ללקות אך לא לקה עד הים וזהו זרוע נטויה ועדיין לא עשתה את שלה.

2 ואפי' כלנו חכמים כלנו נבונים וכו'. אפשר לפי מ"ש בעניותנו בדרושים דטעם סיפור י"מ הלילה הזו כי בכל שנה הקב"ה מפריד נפשו' ישראל אשר ירדו לשערים מסט"א ומוציאן לגמרי ומביאן לקדושה כמ"ש מז"ה חס"ל ונביא דבריו לקמן בפסקת אראב"ע הרי אני כבן ע' שנה עש"ב ולכן עתה שאנחנו בני חורין מהסט"א נותנין את השבח של יציאת מצרים שהוציא נפשנו ממסגר אסיר, א"כ לפ"ז אם הם חכמים ונבונים ויודעי התורה ובודאי שהשבח הוא שמקיימים הכל והאנשים האלה שלמי' מעיקרא לא הלכו נפשות' כלל בסט"א רק אינהו משפירי שפירי לשכון כבוד במתיבתי דרקיע אל מקום הקדש, ונאמר שלא עליהם תהיה מצות סיפור י"מ לז"א ואפי' כלנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר בי"מ כי מצוה זו רבו טעמיה ותרבנה סרעפותי' וענפיה ארזי אל ואם פרט א' לא שייך בהם, האיכא כמה טעמים אחרים, ולכי תידוק גם טעם זה יכון מאוד לספר בי"מ כי כל ישראל הם אחדות אחד וכמה שמחה מגעת לגדולי ישראל שהמון העם יהיו מתוקנים ודוק. ורז"ל אמרו במדרש הביאו הרשב"ץ אתם מכרתם יוסף לעבד חייכם בכל שנה תקראו עבדים היינו לפרעה במצרים וצריך ביאור דהול"ל חייכם שתהיו עבדים במצרים, ואפשר ונקדים מאמרם ז"ל וישנאו אותו רשב"ל פתח משום ראב"ע לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם וכתיב בתריה הפך ים ליבשה למה וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם והוא תמוה, ודרך המפרשים עם שהענין מיושב הטב כמו דרך הרב הגדול פרשת דרכים דיוסף היה סובר דיש להם דין ב"נ להחמיר והשבטים ס"ל דדינם כדין ישראל גמור וקשיא ליה אמאי וישנאו אותו אטו מ"ד מילתא דאורייתא לקי ותו דיוסף היה מחמיר ותירץ כדי שיקרע וכו' שאם היו תופסים להחמיר כב"נ היה מקום למקטרג דעע"ז במצרים ואם שוגגים חייבים כב"נ ואם אנוסים חייבים כישראל והם אם היו תופסים להחמיר כב"נ וישראל היו נלכדים אבל משו"ה שנאוהו דלדידי' לא היה הים נקרע לישראל, ולדעתם שדין ישראל גמור היו עע"ז בשוגג ופטורים כדין ישראל זהו תורף דברי הרב ז"ל ועם כי דבריו מתוקים אינו נח לי שהשבטים מטעם זה שנאוהו וידעו שיעבדו ישראל ע"ז עד קי"ס, הגם שרז"ל אמרו שידעו מירבעם, אין בנו כח לומר מה שלא נמצא ברז"ל ובפרט ידיעה פרטית כזו ועוד יש להשיב ואין להאריך, ובעניותנו נימא בה מילתא ובסגנון שנאמר אפשר לישב דרך הרב הנזכר ודרכים אחרים, ונקדים מה שפירש רבינו מהר"ם אלשיך במאמרם ז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וכו' דהכונה כי מצינו בפ' עשרה יוחסין דקאמר אי לאו דמכרזי ברקיעא הזהרו בר"מ ותורתו הוינא משוי לדמך תרי מעי וכו' ונמצא דמי שהוא אדם גדול בתורה ומצות ה' עושה דלא יתגרו בו להחטיאו ומכרזי ברקיעא וז"ש לא היה דוד ראוי לאותו מעשה דלפי מדרגתו הי"ל להכריז שלא יתגרו בו הסט"א זהו תורף דבריו, גם מצינו בנדרים דף יוד חסידים הראשונים היו מתאוים להקריב חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים ומקשים דהרי כתבו התוס' בכמה דוכתי דה"ד במידי דאכילה ותי' הרב בני חיי דהא דכתבו התוס' היינו בדורות אחרונים אבל מקודם החסידים אין הקב"ה מביא ע"י תקלה בשום דבר דייקא נמי דקאמר התם חסידים הראשונים ע"ש בס' בני חיי באורך, וכפ"ז יש לחקור דשבטי יה שלא חטאו כלל וכמשז"ל דלא היה בידם אלא חטא יוסף לבד והיו קדושי עליון א"כ אמאי באת תקלה זו על ידם לשנוא ליוסף ולמוכרו, והתירוץ לזה דבמצרים נפלו ני' קרי של אדה"ר ויעקב אע"ה בא לתקן עון ג"ע דאדה"ר ויוסף הצדיק הי"ל נפש מאדה"ר ולכן היה מוכרח דיוסף הצדיק ילך למצרים ויבא לידי נסיון וימכר לעבד ואח"ך ימלוך ויהיה זה הכנה לישראל לברר ניצוצי הקדושה ע"י חומר ולבנים וקושי השעבוד ויכניע הוא ערות הארץ וישלוט במצרים ועד אחרן שיקרע הים בזכותו כמ"ש הים ראה וינוס ואמרו ז"ל ארונו של יוסף ראה דכתיב וינס ויצא החוצה כי מה שנמכר יוסף לעבד בזה כיפר העבדות ונתבטל חצי הגלות ויצאנו ברד"ו שנה כמו שנתבאר באורך בספרי הקטן פני דוד בפסקת היא שעמדה לאבותינו מיסוד רז"ל והמפרשים ומה שהקב"ה הכה עשר מכות למצרים היינו על שעבדו בישראל שכבר כיפר יוסף ועי"ז זכו ישראל לקי"ס אף שהמרו על ים סוף כדי שלא יהא חילול ה' כמו שמפורש שם, וע"י שיוסף עמד בנסיון הכניע לסט"א ובזכותו גדרו ישראל עצמן בעריות כמשז"ל ויקרא רבה פ' ל"ב ועל ידי שהרחיקו עצמן מן הזנות נגאלו כמשז"ל במדבר רבה פ' ג', באופן שענין יוסף היה נצרך מכמה אנפי ומשו"ה הונחו השבטים בבחירתם ולא נשמרו מן השמים כחסידים הראשונים שלא באת תקלה על ידיהם כלל בשום חטא וכר"מ דמכרזי עליה ברקיעא כאמור. ומתוך הדברים אפשר לפרש מה שאמר יוסף לאחיו ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב כי יוסף היה נפש מאדה"ר ומשום הכי עשה לו יעקב אע"ה כתנת פסים ככה"ג שהיה בחינת אדם הראשון והשבטים חשבו דיוסף מצד הקליפה ולכן טבלו הכתנת בדם כלומר שהוא מסט"א דם ולא אדם כמ"ש הרב קרבן שבת וז"ש אתם שכלכם צדיקים ואין תקלה באת על ידיכם עכ"ז חשבתם עלי רעה שאני מסט"א דם ולא אדם, ואיך יתכן שבאתם לידי כך, אלא אלהים חשב"ה דייקא כמש"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח דבמחשבה אתבריר כלא ולהיותי בחינת אדה"ר הוכרחתי לימכר לעבד ובאתי לידי נסיון להכניע הסט"א וכל זה הכנה להוציא ני' אדה"ר להחיות עם ר"ב כמ"ש גורי האר"י זצ"ל דביררו ר"ב ניצוצות וז"ש להחיות עם ר"ב. ועל פי זה אפשר לפרש מ"ש יוסף הצדיק ע"ה פקד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם כלומר פקוד גימטריא ק"ץ יחסר משני הגלות כמ"ש ז"ל ורמז להם כי בעבורו שנמכר לעבד נתכפר להם ק"ץ וא"כ ראוי לכם והעליתם את עצמותי מאחר שאני גורם גאולתכם ולכן תעלו עצמותי מזה רמז למשה רבינו שיקחם שנקרא זה משה האיש וכמ"ש במנחות יבא זה ויקבל זאת וכו' ורמז שמשה רבינו ע"ה לא יגמור אלא ישראל כמ"ש ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל וז"ש מזה אתכם שממשה רבינו ע"ה הנקרא זה תעלום אתכם ורמז הכל ברוח הקדש. נחזור למאמרינו רשב"ל פתח משום ראב"ע לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם לכו ותקחו עצה כמ"ש הרשב"א הלוי בס' שרש ישי דכל מקום שאומר הליכה הוא לשון עצה וכמשז"ל וילך איש שהלך בעצת בתו, וז"ש לכו התיעצו וראו להתבונן מפעלות אלהים נורא עלילה שכביכול מסבב הסיבות וכמ"ש בילקוט על פ' יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו לא כענין שנאמר ושם לה עלילות דברים אלא מה הן עלילותיו של הקב"ה רחום וחנון ופירש הרב ברכת שמואל שהקב"ה מפליא לעשות כמה ענינים נמשכים מזה לזה והכל לרחם על ישראל ע"ש באורך וז"ש נורא עלילה על בני אדם שהוא עושה כמה המצאות לרחם מה כתיב בתריה הפך ים ליבשה שע"י שיוסף הצדיק נמכר לעבד ונמשך מזה נסיונו' עם אשת פוטיפר וניצול ומלך וכל זה סיבה לברר ני' אדה"ר ולהוציא ישראל ממצרים ושיקרע הים כמבואר ממ"ש לעיל, והשתא מפרש למה וישנאו אותו כלומר מאחר שהשבטים קדושים איך באת תקלה על ידם ששנאוהו ומכרוהו והלא הקב"ה רגלי חסידיו ישמור אלא הונחו בבחירתם ושנאוהו ומכרוהו כדי שיצאו ממצרים ועד אחרן ליקרע הים לפניהם שנשתלשו הדברים עד קי"ס. ובדרך הזה יש לקיים דרך הרב פרשת דרכים ז"ל בסגנון זה למה וישנאו אותו למה הונחו בבחירתם ולא שמרם הקב"ה כיון שהיו קדושים לז"א כדי שיקרע הים שע"י ששנאוהו שס"ל שהיה להם דין ישראל ולא רצו לקבל סברת יוסף הצדיק ע"ה דהיה מחמיר וחרה אפם עד שמכרוהו. בזה נקרע הים דמה שעע"ז היה בשוגג וישראל פטורים ולא היה מקום קטרוג כמו שפירש הרב פרשת דרכים, ובזה אפשר לפרש מאמרם הים ראה וינוס ארונו של יוסף וכפי דרך הרב פרשת דרכים ז"ל לכאורה הוא סותר מאמר הנז', אמנם אפשר לישבו עם מ"ש בעניותנו בדרושים דגם יוסף הצדיק ע"ה כשראה דבג' לקה נתן דעתו דהעיקר כסברת אחיו דיש להם דין ישראל לקולא ולחומרא. ועתה דשר של ים ראה ארונו של יוסף דהוא עצמו חזר בו והודה לאחיו דיש להם דין ישראל א"כ ישראל שעע"ז בשוגג פטורים ונקרע הים ומי גרם הם ששנאוהו והיה מה שהיה ועי"ז חזר מסברתו. אמור מעתה זה כוונת מאמרינו דאתאן עליה אתם מכרתם יוסף לעבד חייכם בכל שנה תקראו עבדים היינו לפרעה דהכי פירושו אתם מכרתם יוסף לעבד ולבכם מהסס מדוע לא נשמרתם שלא תבואו לידי חטא כי צדיקים אתם, אמנם הן הנה מפלאות תמים דעים שמכירת יוסף לעבד במצרים היה תקון גדול לשעה ולדורות ועל ידו היה מציאות גאולה כמש"ל וז"ש חייכם בכל שנה תקראו עבדים כי ע"י יוסף נמחל חצי עבדות ושלט בסט"א ערות מצרים וגם אתם שלטתם בו והמצריים הם עבדכם כמ"ש בזהר הקדוש ובזה היה באפשרות לצאת ממצרים ותקראו עבדים היינו ודוק היטב.

2 ויקרא רבה פתח ↗

דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שיר השירים ד, יב: גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס גַּל נָעוּל אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, גַּן נָעוּל אֵלּוּ הַבְּעוּלוֹת, מַעְיָן חָתוּם אֵלּוּ הַזְּכָרִים. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן גַּן נָעוּל, גַּל נָעוּל, אֵלּוּ שְׁתֵּי בְּעִילוֹת כְּדַרְכָּהּ וְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא גַּן נָעוּל, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, מִתּוֹךְ כָּךְ שיר השירים ד, יג: שְׁלָחַיִךְ, שְׁלוּחַיִךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר שמות יג, יז: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר שָׂרָה אִמֵּנוּ יָרְדָה לְמִצְרַיִם וְגָדְרָה עַצְמָהּ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים בִּזְכוּתָהּ. יוֹסֵף יָרַד לְמִצְרַיִם וְגָדַר עַצְמוֹ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתוֹ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדַאי הָיָה גְּדוּר עֶרְוָה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. לֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב בראשית יד, יג: וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָהָם הָעִבְרִי, וְכָאן שמות ה, ג: וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב בראשית מה, יב: כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יא, ב: דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיָה הַדָּבָר מוּפְקָד אֶצְלָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא הִלְשִׁין אֶחָד עַל חֲבֵירוֹ. וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם פָּרוּץ בְּעֶרְוָה, תֵּדַע לְךָ שֶׁהָיָה כֵּן אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כד, יא: וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן, שְׁלֹמִית, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי דַּהֲוַת פַּטָּטָא בִּשְׁלָמָא, שְׁלָם לָךְ שְׁלָם לְכוֹן. בַּת דִּבְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁהֵבִיאָה דֶּבֶר עַל בְּנָהּ. לְמַטֵּה דָן, גְּנַאי לְאִמּוֹ, גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ.

2 פרשת דרכים פתח ↗

וְהַנִּרְאֶה אֶצְלִי, דְּיוֹסֵף וְהַשְּׁבָטִים כֻּלָּם הָיוּ בְּקִיאִים בַּדִּין, וְסָלְקָא לְהוּ שְׁמַעְתְּתָא אַלִּבָּא דְהִלְכְתָא, וּסְבִירָא לְהוּ כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב דְּאִית לֵהּ דִּמְפַרְכֶּסֶת שְׁרִי לְיִשְׂרָאֵל מִשּׁוּם דְּבִשְׁחִיטָה תַּלְיָא מִלְּתָא, וְאָסוּר לִבְנֵי נֹחַ מִשּׁוּם דִּלְדִידְהוּ בְּמִיתָה תַּלְיָא מִלְּתָא, וּכְמוֹ שֶׁפָּסַק הָרַמְבַּ"ם בְּפֶרֶק תְּשִׁיעִי מֵהִלְכוֹת מְלָכִים דין יא-יב, יְעֻיַּן שָׁם. אַךְ מַחְלֻקְתָּם שֶׁל הַשְּׁבָטִים עִם יוֹסֵף הָיָה, דְּהַשְּׁבָטִים הָיוּ סוֹבְרִים שֶׁיָּצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ אַף לְהָקֵל, וְיֵשׁ לָהֶם דִּין יִשְׂרָאֵל גָּמוּר אַף לְהָקֵל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל בְּשֵׁם מַהֲרַ"שׁ יָפֶה, וּמִשּׁוּם הָכֵי הָיוּ אוֹכְלִים מְפַרְכֶּסֶת כֵּיוָן דִּשְׁרִי לְיִשְׂרָאֵל; אַךְ יוֹסֵף מֵרֹב חֲסִידוּתוֹ הָיָה סוֹבֵר דְּלֹא יָצְאוּ מִכְּלַל בְּנֵי נֹחַ לְהָקֵל, וּלְעוֹלָם חַיָּבִים בְּחֻמְרוֹת בְּנֵי נֹחַ וּבְחֻמְרוֹת יִשְׂרָאֵל.

גאולת עולם על הגדה של פסח Magid, Four Questions 2 » « גאולת עולם על הגדה של פסח Magid, Story of the Five Rabbis 1