בראשית כ״ה:ט״ז–כ״ה:י״ח

עליית מפטיר · פרשת חַיֵּי שָֹרָה

מהדורה: מקרא על פי המסורה

הצג גמטריה לשמות קודש

16 רש״י פתח ↗

בחצריהם. כְּרַכִּים שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, וְתַּרְגּוּמוֹ בְּפַצְחֵיהוֹן שֶׁהֵם מְפֻצָּחִים, לְשׁוֹן פְּתִיחָה, כְּמוֹ פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ תהילים צ"ח:

16 העמק דבר פתח ↗

בחצריהם ובטירתם. מתחלה היו שרים קטנים כל א׳ הי׳ לו חצר בפ״ע ואח״כ כל א׳ טירה והוא כרך גדול ומודיע הכתוב דבכל משך הזמן הלז היו אלה שמותם בלי שנוי ולא כמו בני עשו שנשתנו באיזה משך שמות האלופים:

17 העמק דבר פתח ↗

ואלה שני וגו׳. ידוע מאמרם ז״ל ספ״א דמגילה למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב. ומבואר מזה דחזרו על כל צד ולא מצאו טעם נכון ע״ז זולת זה התכלית. דאלו בקשו חז״ל להודיענו שיעקב אבינו ישב י״ד שנה בבית עבר כך היה להם לומר משנותיו של ישמעאל למדנו שנותיו ש״י. אלא הודיענו כי אין שום טעם אחר ע״ז. דבשלמא כל ספור של ישמעאל וזרעו בא להודיע איך נתקיים ברכת ה׳ שאמר לאברהם. או כמו דכתיב כל זרע עשו כדי לדעת המשפחות שיצא מזרע אברהם ויצחק זולת אומה הנבחרת. אבל שנותיו של ישמעאל הוא ללא תועלת שהרי לא כתיב ג״כ שנות עשו אלא ע״כ רק לייחס שנותיו של יעקב. ולמדנו דכמו דמאז הגיע זמן האומה הנבחרת להשתכלל בעולם היסב המקום כמה סיבות בעולם הבריאה בשבילם כך כתב בתורה כמה ענינים ללא תועלת רק בשביל איזה תכלית הנוגע לאומה הנבחרת: והנה אמר הלשון כדי לייחס בהן כו׳ ולא אמר כדי לדעת וכלשון דאי׳ ברבה כדי לדעת מתי נתברך זקנך. אבל לשון כדי לייחס משמעו שנבין מזה איזה יחס ומעלה בשנותיו והיינו משום שאין מקום ואופן לומר איה אפוא בלה יעקב י״ד שנים אלו אם לא בבית עבר והרי יחוס גדול הוא שהי׳ כבר בן ששים ויותר וכבר הגיע השעה לישא אשה ולראות זרע. ומכ״מ השליך כל אשר לפניו וישב בבית תלמוד משך רב כזה עד אשר ידע כי גם כאשר ילך לארם נהרים יהי תלמודו בידו ואין לך יחס גדול מזה. וללמדנו בזה למי שיש בכחו ללמוד תורה ואח״כ לישא אשה. שלא יעמוד לפניו חשבונו ש״ע שכבר הגיע לפרקו. ודקדקו חז״ל בלשון לייחס שנותיו של יעקב ולא אמרו לייחס את יעקב ללמדנו שהשנים הללו שישב שלא בבית אביו ובהלו נר התורה עליו בלי שום מחשבה היו טובות ליעקב מכל שנותיו שהיו מוטרדות וזהו יחוסם של השנים הטובות למי שחי בהן:

16 מפטיר אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃

17 וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מׇת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃

18 וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כׇל־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃ פ

16 רד״ק פתח ↗

שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם לְאֻמֹּתָם. לְמִשְׁפְּחוֹתָם, כָּל אֶחָד מִן הַנִּזְכָּרִים הָיָה נָשִׂיא וְרֹאשׁ לְמִשְׁפָּחָה גְּדוֹלָה שֶׁיָּצְאָה מִמֶּנּוּ וְהָיְתָה אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצָאנוּ ״וִיטוּר נָפִישׁ״ בְּמִלְחֶמֶת הַהַגְרִיאִים דברי הימים א ה:יט, וְכֵן קֵדָר דּוּמָה וּמַשָּׂא וְתֵימָא כֻּלָּם נִזְכָּרִים בַּנְּבִיאִים אֻמָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

« שביעי