אבן האזל על משנה תורה, הלכות שכירות ה׳:ג׳

3 -השמטות ומלואים-

4 שכר ספינה סתם ליין סתם הרי אלו חולקין בשכר: וכן הוא בגמ'. כתב בזה הסמ"ע בסי' שי"א סעיף ה' וז"ל ולכאורה נראה דבזה אפי' לא הוליכו עדיין חצי הדרך או שהוליכו טפי מחצי הדרך עכ"פ חולקים השכר כיון דאינו מועיל חזקתו של אחד מהם וצריך ליתן לכשנגדו החצי כיון ששניהם שוים בקיום התנאי ואין אחד מהם עדיין קיימו משווים ביניהם לחלק השכר, ה"נ נאמר לענין אם הוליכו פחות או טפי מחצי הדרך, מיהו אינו מוכרע עכ"ל, וכתב על זה הש"ך ולפע"ד הוא מוכרע ודוק עכ"ל, והנה מהא דאמר ר"פ בגמ' אבל ספינה סתם ויין סתם חולקים אין להקשות למה אמר זה דוקא על טבעה בחצי הדרך אם נימא דגם אם הלך מעט או חיסר מעט ג"כ חולקים, דר"פ לא בא לומר זה בדרך הלכה אלא לפרש הברייתא דאמר ר' נתן אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ופריך בגמ' היכי דמי וכו', אמר ר"פ לא משכחת לה אלא בספינה זו ויין זה, אבל בספינה סתם ויין סתם חולקים, א"כ העיקר בא ר"פ לומר דבספינה סתם ויין סתם א"א לאוקמי הברייתא, אבל להלכה שכתב הרמב"ם הך דינא על טבעה בחצי הדרך קשה כיון דדין זה דספינה סתם ויין סתם הוא בכל אופן לא רק בטבעה בחצי הדרך, לא הי' לו לקבוע הדין באופן זה. והנה בני הרב ר' צבי יהודה שיחי' הקשה לפי"מ שכתב הרמב"ן הובא במ"מ ובשו"ע דדוקא כשאין אחד מהם רוצה להשלים אבל אם זה מביא יינו וזה אינו מביא ספינה אם נתן שכר נמי יטול ויוציא מתחת ידו, וכתב הסמ"ע בשם הטור דה"ה נמי איפכא אם בעל הספינה מביא ספינה אחרת ואין בעל היין מביא יין אחר דצריך לשלם לו כל שכירתו, דלפי"ז אפי' אם שניהם אינם רוצים להשלים איך יתבע כל אחד את השני המוחזק, יאמר לו המוחזק עדיין לא קיימת תנאך ואיך תתבע ממני, ואף דאם יקיים התובע תנאו ישלם הנתבע הכל, אבל איך נוכל לפסוק דחולקין אם הנתבע יודע דהתובע ודאי לא יקיים תנאו, ונראה דבזה שפיר מובן דדוקא כמו שכתב הרמב"ם שטבעה בחצי הדרך דמעיקר הדין עשה בעל הספינה פעולתו בעד חצי הדרך ומגיע לו חצי שכרו, ורק שמצד התנאי שהתנו אינו מחוייב לשלם לו אלא כשיביא היין כל הדרך, וכן אם רוצה בעל הספינה להשלים ולהוליכו כל הדרך מחוייב בעל היין לשלם דעל זה התחיל במלאכה, ולכן כששניהם אינם מוכנים להשלים תנאם וזה אינו מביא יין וזה אינו מביא ספינה, אינו יכול כל אחד לטעון קיים תנאך דהא גם אתה אינך מקיים התנאי, לכן צריך בעל היין לשלם לו בעד חצי הדרך שהלך, וכן אם בעל הספינה מוחזק אינו יכול להחזיק אלא בעד חצי הדרך שהלך והשאר יחזיר דמצד קיום התנאי שום אחד מהם אינו יכול לטעון כיון ששניהם אינם מקיימים, ונמצא דהחלוקה היא מעיקר הדין שחולקים השכר לפי הדרך שהלך, ולפי"ז אם הלך פחות מחצי הדרך או יותר מחצי ישלם בעל היין או יחזיר בעל הספינה אם נטל הדמים, כפי חשבון. והנה בהא דאמר רב שם השוכר את החמור לרכוב עליה ומתה בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומות ומוקים בגמ' כשאומר לו חמור זה ומשום דאמר לו אילו בעית למיתי עד הכא לאו אגרא בעית למיתב, והקשו התוס' דהשתא מיהא דלאו עד הכא בעי למיתי למה יתן לו שכר, ותירצו דמה דמוקים בלא שכיח לאגורי היינו לפי אותם דמים שהשכיר, אבל בטפי פורתא ימצא לשכור, ותי' ב' כתבו כגון שיוכל למכור סחורתו במקום שמת החמור, והרמב"ם והטור והמחבר כתבו ההלכה בסתם ומשמע דבכל גווני צריך ליתן לו שכר חצי הדרך, וגם הרא"ש לא הביא דברי התוס' רק בהג"א הובא, ומוכח שהפוסקים אינם סוברים כהתוס', וצריך ביאור דהא קושיית התוס' חזקה דאיזה טענה היא אילו עד הכא בעית למיתי דעכ"פ השתא אינו רוצה להשאר בחצי הדרך ולא יוכל לילך ברגל וגם חמור אינו מוצא לשכור למה יתן שכר בעד חצי הדרך. ונראה עפ"מ שכתבתי בהל' א' בד"ה ובדעת הרי"ף, ליישב דעת הרי"ף והרמב"ם דבספינה סתם ויין זה צריך בעל היין לשלם גם בעד חצי הדרך שלא הלך, ובתוס' הקשו על זה דהא קיי"ל דכל אונס שלא הי' לבעה"ב לידע הוי פסידא דפועלים וכתבו בשם ריב"ם דאינו חייב אלא בעד חצי הדרך שהלך, וכן סובר הרא"ש, וכתבתי דשוכר בהמה או ספינה הוי קנין לזמן השכירות, אלא דמ"מ אם מתה הבהמה או נטבעה הספינה אינו חייב השוכר לשלם דהשוכר קנה קנין שכירות ע"מ להשתמש, ולא דמי ללוקח שנתחייב בדמים תיכף כשמשך, אבל בשכירות ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואינה משתלמת אלא לבסוף, והיינו שהקנין וחיוב דמי השכירות הוא בעד השתמשות, ולכן כשמשך הספינה ואמר לו ספינה סתם כיון שמצד בעל הספינה אין מניעה שישלים השוכר להשתמש בה, ורק השוכר לא יוכל להשתמש בשביל שאמר יין זה, לכן לגבי זה כבר נגמר חיוב הדמים של השוכר כיון שכבר קנה במשיכת הספינה להשתמש בה, וכיון שהמניעה היא מצד השוכר לא נפטר מחיובו, והא דאמרינן דכל אונס שלא הי' לבעה"ב לידע הוי פסידא דפועלים, זהו דוקא גבי פועל שהבעה"ב לא קנה אותו ופועל יכול לחזור בו, לכן אינו חייב הבעה"ב אלא דוקא בשביל עבודתו, אבל כשאינו עובד בו אפי' באונס הוא פטור. ובזה מיושב מה שחייב השוכר חמור זה ומתה בחצי הדרך משום דאילו עד הכא בעית למיתי לאו אגרא בעית למיתב, אף דעכשיו לא הי' צריך לילך עד מקום זה אלא עד סוף הדרך, אך כונת הגמ' הוא דעכ"פ הלא נשתמש השוכר בהחמור כל חצי הדרך וכבר קנה החמור ונתחייב בדמי השכירות בעד כל מה שישתמש בהחמור, וכיון שמצד המשכיר לא הי' עיכוב דהא השכיר לו חמור זה כבר נתחייב השוכר בדמי השכירות בחצי הדרך שכבר הלך אף שאין לו תועלת בזה, דבזה לא נפטר השוכר משום טענת אונס כיון שכבר קנה החמור לדמי שכירותו. ובדברינו מבואר ביותר מה שהתחלנו בדין ספינה סתם ויין סתם חולקין שהוא דוקא בטבעה הספינה בחצי הדרך, דאף שאין לבעל היין תועלת במה שהוליכה הספינה היין חצי הדרך, מ"מ כיון דמעיקר דינא קנה הספינה להתחייב בדמי שכירותו בעד זה שישתמש בה, וכיון שכבר השתמש בה חצי הדרך ומצד תנאי השכירות שניהם אינם רוצים לקיים תנאם, לכן מחוייב בעל היין לשלם דמי חצי הדרך, וגם בעל הספינה לא יוכל להחזיק אם נטל השכר יותר משכר חצי הדרך וכמו שבארנו.