עץ יוסף על קהלת רבה 12 פרקים

עץ יוסף על קהלת רבה א׳:ד׳:א׳

מהדורה: מדרש רבה עם פירוש עץ יוסף, וורשא תרכ"ז

« עץ יוסף על קהלת רבה א׳:ג׳:א׳ עץ יוסף על קהלת רבה א׳:ד׳:ב׳ »

4 קוהלת רבה פתח ↗

דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר, אֵין לְךָ בְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁאֵין נוֹלָדִין בּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וּמֵתִים בּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וּמַה טַּעַם דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא. וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲבוּנָא וְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בַּר סִיסִי, מִשֶּׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא. וּמִנַּיִן לְדוֹר שֶׁהוּא שִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר דברים א, לה: אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה, וְאוֹתוֹ הַדּוֹר שִׁשִּׁים רִבּוֹא הָיָה. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מַשְׁקִיעַ כִּבְשׁוֹנוֹ, מַה שֶּׁמַּשְׁקִיעַ רִאשׁוֹן הוּא אַחֲרוֹן, בְּרַם הָכָא, הָלַךְ רִאשׁוֹן בָּא רִאשׁוֹן הָלַךְ אַחֲרוֹן בָּא אַחֲרוֹן.

4 ראש השנה פתח ↗

וְאוֹמֵר: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה׳ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן״. וְאוֹמֵר: ״וַיִּשְׁלַח ה׳ אֶת יְרוּבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל״. ״יְרוּבַּעַל״ — זֶה גִּדְעוֹן, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יְרוּבַּעַל — שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה עִם הַבַּעַל. ״בְּדָן״ — זֶה שִׁמְשׁוֹן, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ בְּדָן — דְּאָתֵי מִדָּן. יִפְתָּח — כְּמַשְׁמָעוֹ.

5 קוהלת רבה פתח ↗

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ, אֶלָּא מָה הוּא כֵן, עַד שֶׁלֹא יִשְׁקַע שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק זֶה, הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל צַדִּיק אַחֵר, יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי, וְקָרְאוּ עָלָיו פָּסוּק זֶה: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ. יוֹם שֶׁמֵּת רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה נוֹלַד רַב הַמְנוּנָא בְּרֵיהּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמָשׁ. יוֹם שֶׁמֵּת רַב הַמְנוּנָא נוֹלַד רַבִּי אָבִין בְּרֵיהּ, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ. יוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי אָבִין נוֹלַד אַבָּא הוֹשַׁעְיָא אִישׁ טְרָיָא, וְקָרְאוּ עָלָיו וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל שָׂרָה הִזְרִיחַ שִׁמְשָׁהּ שֶׁל רִבְקָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בראשית כב, כג: וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה, וְאַחַר כָּךְ וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע, וּכְתִיב בראשית כד, סז: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה הִזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. עַד שֶׁלֹא הִשְׁקִיעַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ הִזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עָתְנִיאֵל, וְהוּא יַעְבֵּץ, וְכֵן כֻּלָּם, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, הֱוֵי: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ.

5 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי. אמר רב מלאכי זה מרדכי ולמה נקרא שמו מלאכי, שהיה משנה למלך, מיתיבי ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל איש חמודות ומרדכי בשלן וחדגי זכריה ומלאכי כלם נתנבאו בשנת שתים לדריוש, קא חשיב מרדכי וקא חשיב מלאכי, תיובתא. תניא ר"י בן קרחה אומר מלאכי זה עזרא, וחכ"א מלאכי שמו, אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמ"ד מלאכי זה עזרא דכתיב בנבואתיה דמלאכי בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל, ומאן מפריש נשים נכריות מישראל עזרא דכתיב ויען שכניה בן יחיאל וגו' ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות: אהבתי אתכם אמר ה'. ארשב"ל בשלשה לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל, בדביקה, בחפיצה, בחשיקה. בדביקה מנין שנאמרר ואתם הדבקים הב'. בחשיקה מנין שנאמר חשק ה' בכם. בחפיצה מנין שנאמר ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ. ואנו למדים אותו מפרשתו של אותו רשע. בדביקה מנין ותדבק נפשו. בחשיקה מנין שכם בני חשקה נפשו. בחפיצה מנין כי חפץ בבת יעקב. רבי אבא בר אלישע מוסיף אף תרתין, באהבה, ובדבור על לב. באהבה אהבתי אתכם אמר ה'. בדבור על הלב דברו על לב ירושלים, ואנו למדין אותו מפרשתו של אותו רשע. באהבה מנין ויאהב את הנערה. בדבור על לב וידבר על לבה: אהבתי אתכם אמר ה'. אמרו רבותינו דורו של מלאכי הוא היה מדבר והם היו משיבין אותו, הוא אומר היקבע אדם אלהים, והשיבו אותו במה קבענוך, אמר ר' לוי לשון ערבי הוא הבא להסיח עם חברו אומר לו הרי אתה גוזלני הרי אתה קובעני. ואמרתם במה קבענוך המעעשר והתרומה שאין מוציאין כראוי. חזר ואמר להם הלא אח עשו ליעקב ואתם אומרים במה אהבתנו, בנוהג שבעולם מי שיש לו שני בנים אחד בכור ואחד קטן מי נוטל הרבה הבכור, עשו יצא תחלה שנאמר ויצא הראשון אדמוני, הוא היה ראוי ליטול שני חלקים ולא עשיתי כך אלא יעקב נטל שני חלקים העוה"ז והעוה"ב ועשו לא נטל אלא העוה"ז ראו מה חבה אהבתי אתכם. מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן מרקיע ראשון לשני, ומשני לשלישי, ומשלישי לרביעי, וומרביעי לחמישי, ומחמישי לששי, ומששי לשביעי, ואין צריך לשער מטלפי החיות והכסא למעלה מכלם, וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי כלם ואמרתי לכם עשו לי יריעות עזים שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם: כי תאמר אדום רוששנו. פילוסוף אחד שאל את ר' אליעזר לא כך אמר הנביא המה יבנו ואני אהרוס והללא כל הבנינים קיימין, א"ל רבי אליעזר לא דבר הכתוב כנגד הבנין אלא כנגד העצות כל מה שאתם יושבין ומחשבין בלבבכם לבנות עלינו ולכלותנו הוא הורס עצתכם, אמר לו חייך כך הוא יושבים בכל שנה לבא ולכלות אתכם וחד סב אתי ומבטיל ליה: בן יכבד אב, זה בלאדן בן בגאדן, ועבד אדוניו נבוזראדן כתוב במלכים ברמז רמ"ג: הקריבהו נא לפתחך. שנו רבותינו השפכה או שנתגלה הרי זה ימלא מן הכיור מפני שיין או מים מגולים פסולים לגבי המזבח, ואמאי נעברינהו במסננת, לימא מתניתין דלא כר' נחמיה, דתניא מסננת יש בה משום גלוי, אמר רבי נחמיה אימתי בזמן שהתחתונה מגולה אבל התחתונה מכוסה אע"פ שהעליונה מגולה אין בה משום גלוי לפי שארס של נחש דומה לספוג צף ועומד במקומו. אפילו תימא ר' נחמיה אימור דא"ר נחמיה להדיוט לגבבוה מי אמר מי לית ליה הקריבהו נא לפחתך: מי גם בכם ויסגור דלתים ואל תאירו מזבחי חנם, היה ר"ש אומר שני דברים משמשין את הגוף ואין נמנעין לעשותם ואין נוטלים עליהם שכר, כאדם שאומר לחברו הדלק לי את הנר והנף לי אחריך את הדלת, והלא דברים קל וחומר אם דברים שאין נוטלים עליהם שכר לא עשיתם עמי חנם, על אחת כמה וכמה ומנחה לא ארצה מידכם דברים שנוטלים עליהם שכר: כי ממזרח שמש ועד מבואו. משעה שהשמש זורח ועד שהוא שוקע הוא מקלס להקב"ה ביהושע ברמז כ"ב: ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה. התורה מזברת ואומרת השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה ואתה אומר ובלכל מקום מוקטר מוגש, אי זו היא מנחה טהורה שבכל מקום מוקטר ומוגש לשמו של מי שאשר והיה העולם, א"ר שמואל בר נחמני זו היא תפלת המחנחה, ואין מוקטר אלא תפלת המנחה שנאמר תכון תפללתי קטרת לפניך משאת כפי וגו': גדול שמי בגוים כגון עגלון מלך מואב כיון שהזכיר לו שמי כתיב ויקם מעל הכסא, ובכל מקום מוקטר מוגש אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהם כאלו מקטירים ומגישים לשמי וכתיב זאת התורה לעולה למנחה זאת התורה לא עולה ולא מנחה, גדול שמי דקרו ליה אלהא דאלהא. ומנחה טהורה, א"ר נחמיה זה הלמד תורה בטהרה נושא אשה ואחר כך לומד תורה בטהרה. ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו במלכים ברמז ל"ה: וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. אמר רב הונא ואמרי לה אמר רבה בר רב הונא אלו בני אדם נבקעת ונופלת לו על פניו ואומרת טול מה שהבאת בי: בריתי היתה אתו החיים והשלום זה אהרן שהיה רודף שלום בישראל. ואתנם לו מורא וייראני, שקבל עליו כל דברי תורה באימה ברתת ובזיע, מה תלמוד לומר ומפני שמי נחת הוא, אמרו בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן נרתע ונפל לאחוריו אמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה, השיבו רוח הקודש הנה מה טוב ומה נעים שבת אים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורש על הזקן זקן אהרן, וכי שני זקנים היו לו לאהרן, אלא משה היה שמח כאלו על זקנו היה יורד. כטל חרמון שיורשד על הררי ציון מה טל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה: תורת אמת היתה בפיהו, שלא טמא את הטהור ולא טהר את הטמא, ועולה לא נמצא בשפתיו שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור, בשלום ובמישור הלך אתי שלא הרהר אחר דרכי המקום א כדרך שלא הרהר אברהם, ורבים השיב מעון שהשיב פושעים לתורה. ואומר מישרים אהבוך. תורת אמת היתה בפיהו. במשה כתיב ומשפטיו עם ישראל שהיה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי. ר' יהודה אומר תורת אמת היתה בפיהו אלו דברים ששמע מרבו, ועולה לא נמצא בשפתיו אלו דברים שלא שמע מרבו. בשלום ובמישור הלך אתי. ר' מאיר אומר מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון מלמד שהיה אהרן מהלך אם פגע בו אדם רע או רשע נתן לו שאלת שלום, למחר בקש אותו האיש לילך ולעבור עבירה, אמר אוי לי איך אשא עיני ואראה את אהרן בושתי ממנו שנתן לי שלום, נמצא ואתו האיש נמנע מלילך לעובור עבירה, וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה הולך אהרן ויושב לו אצל אחד מהם ואומר לו ראה בני חברך מהו עושה מטרף לבו מחנק עצמו תולש בשערו ואומר אוי לי איך אשא עיני בחברי בושתי ממנו שאני הוא שסרחתי עליו, והיה יושב אצלו עד שהיה מוציא כל קנאה שיש בלבו, שוב הולך אצל חברו ועושה לו כך, וכשפגעו זה בזה גפפו וחבקו זה לזה, שנאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל: כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה כהרב למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו, ור' מאיר מיאך גמיר תורה מפומא דאחר, אמר ר' שמעון בן לויי ר' מאיר קרא אשכח ודריש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי. ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, מכל מקום קשו קראי אהדדי, הא בגדול הא בקטן. חביבין ישראל כשהוא מכנן אין מכנן אלא בכהונה שנאמר ואתם כהני ה' תקראו, חביבין כהנים כשהוא מכנן אין מכנן אלא במלאכי השרת שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו', כשהתורה יוצאה מפיו הרי הוא כמלאכי השרת ואם לאו הרי הוא כבהמה וחיה שאינה מכרת קונה: שחתם ברית הלוי. שנו רבותינו הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים אין נותנים להם תרומות ומעשרות בשכרן, ואם עשו כן חללו, ועליהם הכתוב אומר שחתם את ברית הלוי, ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. שחתם ברית הלוי. לפי שהיה ב שבטו של לוי נמולים שנאמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו, אמר להם הקב"ה חייכם אע"פ שאברהם התחיל במילה איני קורא אותה אלא על שמכם שנאמר בהביאכם בני נכר ערלי לב שחתם ברית הלוי, ברית אברהם אינו אומר אלא ברית הלוי לפי שהיו נמולים נקרא על שמם: וגם אני נתתי אתכם נבזים ושפלים. אמר רבי יהודה לברכה דלא מוקמי מינייהו לא רישי נהרי ולא גזירפטי. בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל. א"ר יוהדה זה ע"א וכה"א כן בגדתם בי בית ישראל נאם ה'. ותועבה נעשתה בישראל זה משכב זכור, וכה"א ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. כיי חלל יהודה קדש ה' אשה אהב זו זונה, וכה"א לא יהיה קדש בבני ישראל, ובעל בת אל נכר זה הבא על הכותית, וכתיב בתריה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ת"ח הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בלמידים ואם כהן כהן הוא לא יהיהלו בן מגיש מנחה לה' צבאות, א"ר חייא בר אבויה כל הבא על הכותית כאלו נתחתן בע"א שנאמר ובעל בת אל נכר. ד"א בגדה יהודה כפרת יהודה שקרת יהודה, כי חלל יהודה נעשה חולין יהודה ובעל בת אל נכר, וירד ייהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי ושמו חירה: וזאת שנית תעעשו כסות דמעה וגו'. אר"א כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' וגו' ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך. אמר ר' יוחנן בשעה שעלו ישראל מן הגולה נתפחמו פני נשותיהן של ישראל מפני החמה והניחום ונשאו נשים נכריות והיו נשי ישראל מקיפות את הזבח ובוכות הוא שמלאכי אומר וזאת שנית תעשו, שנית לשטים, כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, אמר הקב"ה משגזלת וחמסת ונוולת יפיה אנה אתה משלחה, ר' יוחנן בשם ר' חנינא בכל ספר מלאכי כתיב ה' בצאות וכאן כתיב אלהי ישראל שנאמר כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל אלא ג לא יחול שמי על הגרושין אלא אלהי ישראל בלבד: כי שנא שלח. רבי יהודה אומר אם שנאת שלח, ר' יוחנן אומר שנאוי המשלח, ולא פליגי הא בזווג ראשון הא בזווג שני, דאמר ר"א כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר כי ר"א כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר כי שנא שלח וגו'. אמר ה' אלהי ישראל, בישראל נתתי גירושין ולא באומות, ר' חנינא בש"ר פנחס כל הפרשה כתיב ה' אלהי צבאות וכאן כתיב אלהי ישראל שלא ייחד שמו אלא ביש אל בלבד: הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני. בוא וראה שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון, ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף ובציון כתיב אוהב ה' שערי ציון. ביוסף וישנאו אותו ובציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בציון בא יבאברנה נושא אלמותיו. ביוסף המלוך תמלוך ובציון אומר לציון מלך אלהיך. ביוסף ויחלום יוסף חלום בציון בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. ביוסף להשתחוות לך ארצה בציון אפים ארץ ישתחוו לך. ביוסף ויקנאו בו אחיו בציון קנאתי לציון קנאה גדולה. ביוסף כתיב לך נא ראה את שלום אחיך ובציון דרשו את שלום העיר. ביוסף ויראו אותו מרחוק בציון זכרו מרחוק את ה'. ביוסף ויתנכלו אותו להמיתו בציון על עמך יערימו סוד. ביוסף ויפשיטו את יוסף את כתנתו ובציון והפשיט את בגדיך. ביוסף וישליכו אותו הברה בציון צמתו בבור חיי. ביוסף והבור רק אין בו מים, ובציון ובבור אין מים כי אם טיט. ביוסף וישבו לאכל לחים בציון אשור לשבוע לחם. ביוסף ויעלו את יוסף בציון ויעלו את ירמיהו מן הבור. ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו וגו' בציון ויקרא אדני אלהים צבאות וגו' לבכי ולמספד וגו'. ביוסף וימאן להתנחם בציון אל תאיצו לנחמני. יוסף מכרו אותו למדינים וציון ובני יהודהה מכרתם ליונים. הראעות שאירעו ליוסף אירעו לציון כו', וכן לעינן הנחמות ביוסף ויהי יוסף יפה תאר, ובציון יפה נוף משוש כל הארץ, ביוסף ויט אליו חסד ובציון זכרתי לך חסד נעוריך. ביוסף ויחלף שמלותיו ובציון אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. ביוסף רק הכסא אגדל ובציון יקראו לירושלים כסא ה', ביוסף וילבש אותו בגדי שש ובציון עורי עורי לבשי עוזך. ביוסף ואת יהודה שלח לפניו ובציון הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני: וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם. אריב"ל כסף מטהר את הממזרים שנאמר מצרף ומטהר כסף. מאי מגישי מנחה בצדקה אמר רב יצחק צדקה עשה הקב"ה לישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה. א"ר אלעזר ד אחת לששים שנא או לשבעים הקב"ה מביא דבר גדול לעולם ומכלה את הממזרים, ונוטל עמהם כשרים שלא לפרסם את החטאים. ארשב"ל במקום אשר תשחט העולה תשחט חטאת, שלא לפרסם את החטאים, כתיב וגם הוא חכם ויבא רע לא מסתברא אלא ויבא טוב, אלא שאפילו רעה שהקב"ה מביא לעולם בחכמה מביאה, ואת דבריו לא הסיר כל כך למה ויקם על בית מרעים וגו'. א"ר הונא אין ממזר חי יותר משלשים יום, אימתי בזמן שאינו מפורסם, ר' יוסי בשם ר' יוחנן אף כן אין הקב"ה נזקק אלא לשבטו של לוי שנאמר וישב מצרף ומטהר כסף וזקק וטהר את בני לוי וגו' כזהב וככסף. א"ר זעירא כאדם השותה בכוס נקי, א"ר אושעיא בגין דאנן לוים נפסיד, א"ר חנינא בריה דר' יונה אף לעתיד לבא הקב"ה עושה עמהם צדקה מה טעם והיו לה' מגישי מנחה בצדקה: וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם. כימי משה שנאמר בו ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה, וכשנים קדמוניות כימי שלמה שנאמר וכל בני ישראל רואים ברדת אש, רבי אומר כימי עולם כימי נח שנאמר כי מי נח זאת לי אש נשבעתי, וכשנים קדמוניות כימי הבל שלא היתה ע"א בעולם. וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר. ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי אמר עבד שרבו קרבו לדין ומעיד בו תקנה יש לו. א"ר יוחנן אוי לנו ששקל עלינו הכתוב קלות כחמורות, א"ר לוי כל המטה דינו של גר כאלו מטה דינו של מעלה שנאמר ומטי גר, וטי כתיב. א"ר חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנאמר ולא יראוני הא יראוני מוחלין לו מיד ברמז ש"ה ותתקל"ג: אני ה' לא שניתי. עתידה כנסת ישראל לומר לפני הקב"ה רבש"ע איני יודעת מי קלקל במי, ומי שנה במי, אם קלקלו ישראל במקום או המקום בישראל, כשהוא אומר ויגידו שמים צדקו הוי אומר ישראל קלקלו לפני המקום והמקום לא שנה בישראל שנאמר כי אני ה' לא שניתי כתוב ברמז תקנ"ז: במארה אתם נארים. א"ר יוהשע אין גוזרין גזרה על הצבוא אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, מאי קראה, אמר רב אדא בר אהבה במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כלו בסיד את ביתו וכו' ברמז תק"ד. הביאו את כל המעשר אל בית האוצר. רבי יוחנן אשכחיה לינוקא דריש לקיש אמר ליה פסוק לי פסוקיך, אמר ליה עשר תעשר, אמר ליה לפרוש לי מר מאי עשר תעשר אמר ליה עשר בשביל שתתעשר, א"ל מי שרי לנסויי קוב"ה והא כתיב לא תנסו את ה' אלההיכם, אמר ליה הכי א"ר אושעיא חוץ מזו שנאמר הביאו את כל המעשר וגו', מאי עד בליי די עד שיבלו שפתותיכם לומר די ברמז תתקי"א: ואשרו אתכם כל הגוים. עתידים ישראל להתקלס מן האומות, אמר ר"ש בן חלפתא כשהמטרונא מתקלס מאוהביה ומשכניה אין לה כבוד אלא כשמתקלסת מצרותיה זו היא כבודה, וכן הוא אומר ברוך תהיה מכל העמים, וכן הוא אומר ראוה בנות ויאשרוה, כגון פרעה אמר ליוסף אין נבון וחכם כמוך, נבוכדנאצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגיד. א"ר יהודה שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה בהלכה הקב"ה מקשיב להם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ואין דבור אלא לשון נחת שנאמר וידבר עמים תחתינו. רב כהנא אמר בשם רבי לוי לשעבר אדם עושה מצוה והנביאים כתבוה וישמע ראובן ויצילהו מידם, ויצבט לה קלי, עכשו שאין נביאים מי כותבה, אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ברמז תר"ד. והיו לי נאם אמר ה' צבאות ברמז ס"ג: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע. אמר הקב"ה לישראל בני הוו זהירים במצות ואתם נוטלים שכר שלא תאמרו על חנם אנו יגעים ואנו עובדים לאלהים והעו"א עובדים לאלילים. יש לכם לראות מה בינם לביניכם, משל למטרונא שהיתה לה שפחה כושית עמדה בלילה ועשתה מריבה עם מטרונא ואמרה אני לבנה ממך, אמרה להה המטרונא אמרי מה שאת מבקשת יבא הבקר ונראה, כך עובדי אלילים אומרים אלהים בנו חפץ אומרים ישראל יבא הבקר ואנו יודעים, דכתיב אמר שומר אתא בקר, וכתיב ושבתם וראיתם. בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לצורך אלהים, לעובדו שלא לצורך אלהים שלא יעשה דברי תורה קרדום להשתמש בהם ולא עטרה להתפאר בהם. א"ל בר הא הא להלל היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו, א": ל עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה ואחד, אמר ליה ומשום חד זמנא קרי ליה ולא עבדו, א"ל צא ולמד משוק של חמרים עשרה פרסי בזוזא ואחד עשר פרסי בשני זוזים: כי הנה היום בא בוער כתנור. שנו רבותינו קטני בני רשעי ישראל אינם באים לעולם הבא שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש וגו'. אשר לא יעזוב להם שרש וענף שרש בעוה"ז וענף לעוה"ב דברי ר"ג, ר"ע אומר באים הם לעוללם הבא שנאמר שומר פתאים ה' שכן בכרכי הים קורין לינוקא פתיא, ואומר גודו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו, ומה אני מקיים אשר לא יעזוב להם שרש וענף שלא יניח להם לא מצוה ולא שיורי מצוה. ד"א שרש זו נשמה, וענף זה הגוף, אבל קטני בני רשעי עובדי אלילים דברי הכל אינם בעים לעולם הבא. ריש לקיש אמר אין גיהנם לע"ל אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ורשעים נדונים בה שנאמר כי הנה היום בא בער כתנור וצדיקים מתרפאים בה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ולא עודד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק, א"ר אשי ש"מ האי חיגרא דשמשא מעלי: ולהט אותם היום הבא. זה שאמר הכתוב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וגו' היכן גלגל חמה ולבנה נתונים ברקיע השני שנאמר ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. ר' פנחס בש"ר אבהו אמר מקרא מלא הוא ואנשי כנסת הגדולה פרשוהו אתה הוא ה' לבדך, היכן הם כל צבאם נתונים ברקיע השני שהוא למעלה מן השמים, מן הארץ ועד הרקיע מהלך חמש מאות שנה ועביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה וכן מן הרקיע לרקיע ראה כמה גבוה. תנא בתקופת תמוז אין צל לכל בריה דכתיב ואין מחמתו, גלגל חמה יש לו נרתק מה טעם לשמש שם אהל בהם, וברכה של מים לפניו ובשעת יציאתו הקב"ה מתיש כחו במים שלא יצא וישרוף את העולם, אבל לעתיד לבא הקב"ה מערטלו מנרתקו ומלהט בו את הרשעים שנאמר ולהט אותם היום הבא, רבנן אמרין יש ליהנם לעתיד לבא שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ר' ירודה אומר לא יום ולא גיהנם אלא אש יוצא מגופו של רשע ומרהטתו שנאמר ה תהרו חשש תלדו קש. ר' יהושע אומר לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקב"ה עם עולמו שלא נתנם ברקיע הראשון שנאמר ויגידו שמים צדקו, שאם נתנם ברקיע ראשון לא היה בריה יכולה לעמוד מאשו של יום. אמר ר' יצחק שמש בשבת צדקה לעניים שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ד"א וזרחה לכם יראי שמי, א"ר אשי א"ר זירא א"ר אלעזר א"ר מיאשה משמיהה דר' יהודה בר אלעאי אלו הן בני אדם שיראים להוציא שם שמים לבטלה: וזרחה לכם יראי שמי. א"ל הקב"ה ליעקב אתה סימן לבניך מה אתה ביציאתך השקעתי לך חמהה דכתיב וילן שם כי בא השמש ובחזרתך הזרחתי לך גלג חמה דכתיב ויזרח לו השמש, כך בניך ביציאתן אומללה יולדת השבעה באה שמשה, ובחזרתן וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. אבן טובה היתה לו לאברהם אבינו שכל הרואה אותה אם היה חולה מתרפא שנאמר וה' ברך את אברהם בכל, וכשמת נטלה הקב"ה וקבעה בגלגל חמה שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. כנפים לשמש כו', גדול חן של גומלי חסדים ברמז תר"ב. ועסותם רשעים ברמז תקפ"ב. תנא דבי אליהו עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדירקים לפניו ואומרים על טהור טהור ועל טמא טמא, ואחר כך מביאין את הרשעים ודנין אותם לפניהם יש נדונין שלשים יום וכו' ויש שלשה חדשים ויש ששה חדשים, כללו של דבר שנו חכמים במשנה משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש, ואחר כך בעים הצדיקים ואומרים רבשש"ע אותם בני אדם שהיו משכימין ומעריבין לבית הכנסת וקור ין את שמע ומתפללים ועושים שאר מצות, מיד אומר הקב"ה אם כן הוא לכו ורפאו אותם, מיד הולכים הצדיקים ועומדין על אפרן של רשעים ומבקשים עליהם רחמים והקב"ה מעמידן על רגליהם מאפרן מתחת כפות רגליהם של צדיקים ומביאן לחיי העולם הבא, לכם נארמ ועסותם ושעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם: זכרו תורת משה עבדי. זה שאמר הכתוב אלהים בהבין דרכה, א"ר יהושע בן לוי בשעה שירד משה מהר סיני בא השטן לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע תורה היכן היא, אמר ליה נתתיה לארץ, הלך אצל הארץ אמר לה תורה היכן היא, אמרה לו אלהים הבין דרכה, הלך אצל ים אמר לו אין עמדי, הלך אצל תהום אמ לא בי היא שנאמר תהום אמר לא בי היא, וים אמר אין עמדי, אבדון ומת אמרו באזנינו שמענו שמעה, אמר לפניו רבש"ע חפשתי ולא מצאתי בכל הארץ, אמר לו אצל בן עמרם היא, הלך אצל משה אמר לו תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא, אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה את התורה, אמר לו הקב"ה משה בדאי אתה, אמר לפניו רבש"ע חמדה גנוזה שאתה משתעשע בה בכל יום אני מחזיק טובה לעצמי, א"ל הקב"ה הואיל ומעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי: זכרו תורת משה עבדי. והלא תורת ה' היא שנאמר תורת ה' תמימה, אלא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו, והיכן מצינו שנתן נפשו על התורה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' ואשב בהר ארבעים יום, הא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. כיוצא בו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו שנאמר ויבן את הבית ויכלהו, אלא לפי שנתן נפשו עליו נקרא על שמו וכה"א זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, וכן הוא אומר ראה ביתך דוד, הא לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו. רבי אבא אומר אם חפצת בתורה סופך שתקרא על שמך, א"ר יודן בתורת ה' אין כתיב כאן אלא ובתורתו יהגה שתהא נקראת על שמו, כגון משנתו של רבי חייא ושל בר קפרא ושל רביי אושעיא וכיוצא בהם, למה שיגעו בהם, תדע לך שכן הוא שהרי תורה של הקב"ה היא שנאמר תורת ה' תמימה, ועלה משה למרום ועשה שם ארבעים יום וארבעים לילה ונקראה על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי: הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. אמר רבי שמעון בן פזי אריב"ל בשם בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת נצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח, מדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא ללנפי הוא יום ה', מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב יום עברה היום ההוא. וממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בוא גוג ברמז ר"מ. אמר רבי יהושע משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה וקרבה בן ציון בזרוע כגון אלו אליהו בא למא ולטהר לקרב ולרחק. רבי יהודה אומר לקרב ולא לרחק, ר' שמעון אומר להשוות את המחלוקת, וחכ"א לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, ואומר והשיב לב אבות על בנים: אמרו ישראל בגאולה ראשונה כתיב שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו, שלח לי אף שנים כנגדם שלח אורך ואמתך, אמר הקב"ה הנני משלח שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא הרי אחד, והשני הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי. רבי יהודה אומר אם אין ישראל עושים תשובה אין נגאלים, ואין עושים תשובה אלא מתוך צער וטלטול ומתוך שאין להם מחיה, ואין עושים תשובהה עד שיבא אליהו שנאמר הנה אנכי שוחל לכם את אליה הנביא, מה כתיב אחריו והשיב לב אבות על בנים:

4 משקיע. משקיע ומוריד לתוכו קדירות:

5 הוא אחרון. כשחוזר ולוקח אותם מתוכו:

4 פסחים פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה״ יָכוֹל מִיתָה בְּאֶחָד וְחַיִּים בְּאֶחָד, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָעוֹלָם נוֹהֵג, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא״, מָה מַכָּה וּרְפוּאָה בְּאֶחָד, אַף מִיתָה וְחַיִּים בְּאֶחָד. מִכָּאן תְּשׁוּבָה לָאוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: בַּתְּחִלָּה מַה שֶּׁאֲנִי מֵמִית אֲנִי מְחַיֶּה, וַהֲדַר מַה שֶּׁמָּחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא.

5 קידושין פתח ↗

דְּאָמַר מָר: כְּשֶׁמֵּת רַבִּי עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי. כְּשֶׁמֵּת רַבִּי נוֹלַד רַב יְהוּדָה. כְּשֶׁמֵּת רַב יְהוּדָה נוֹלַד רָבָא. כְּשֶׁמֵּת רָבָא נוֹלַד רַב אָשֵׁי. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ״. עַד שֶׁלֹּא כָּבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב וְגוֹ׳״.

5 נדרים פתח ↗

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר: אֵין גֵּיהִנָּם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ וּרְשָׁעִים נִידּוֹנִין בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ וְגוֹ׳״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמִּתְעַדְּנִין בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק״.

« עץ יוסף על קהלת רבה א׳:ג׳:א׳ עץ יוסף על קהלת רבה א׳:ד׳:ב׳ »