אסתר רבה, פתיחתא ט׳

1 רַבִּי יוּדָא בְּרַבִּי סִימוֹן פָּתַח איוב לד, ל: מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם, רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ חָנֵף וּמוֹשֵׁל עַל הַבְּרִיּוֹת, מִמֹּקְשֵׁי עָם, מִן קַשְׁיוּתֵיהֶן וְחוֹבֵיהֶן דִּבְרִיָּתָא דִּי לָא עָבְדִין רְעוּתֵיהּ דְּבָרְיָיא עָלְמָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר נוֹחַ לָהֶן לַבְּרִיּוֹת לְהַגְדִּיל לָהֶן כְּנָפַיִם וְלִפְרֹחַ בָּאֲוִיר, וְאַל יִמָּסְרוּ וְיִשְׁתַּעְבְּדוּ תַּחַת יַד מֶלֶךְ חָנֵף. דָּבָר אַחֵר, מִמְלֹךְ אָדָם חָנֵף, זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁהָיָה חָנֵף, שֶׁהָרַג אֶת אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי אוֹהֲבוֹ, וּפַעַם אַחֶרֶת הָרַג אֶת אוֹהֲבוֹ מִפְּנֵי אִשְׁתּוֹ. אַבָּא אוֹרְיָן אִישׁ צִידָן אָמַר חֲמִשָּׁה דְבָרִים מִשֵּׁם רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִן דִּסְגוֹ דַּיָּינֵי שִׁקְרָא סְגוֹן סַהֲדֵי שִׁקְרָא. מִן דִּסְגוֹן דֵּלָטוֹרְיָא סַגִיָן מָמוֹנְהוֹן דִּבְרִיָּיתָא מִתְבַּזְּזָה. מִדִּסְגוֹ אַפַּיָּיא חֲצִיפָתָא, אִיתְנְסֵיב הוֹדָא וַהֲדָרָא וִיקָרָא מִן בְּרִיָּיתָא. מִן דְּאַכְעֲסוּן בְּנַיָא חֲבִיבַיָא עוֹבָדֵיהוֹן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְּבִשְׁמַיָא, אֲקֵים עֲלֵיהוֹן מַלְכָּא חֲנֵפָא וְיִתְפְּרַע מִנְּהוֹן, וְאֵי זֶה זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ הַכֹּל כֵּן, הִתְחִלּוּ צוֹוְחִין וַי, וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.