ארץ חמדה, דרוש לחג הסוכות ו׳

1 בפרשה שלפנינו ויהי מקץ שנתים ימים, זש"ה קץ שם לחשך עכ"ל מדרש, ולהבין זה לפי פשוטו אקדים מה שכתב בעל ילקוט חדש טעם כל גלות מצרים רד"ו שנה הוא מטעם דעשר שבטים מכרו ליוסף וביטלהו מכבוד אב ואם כ"ב שנים וי"פ כ"ב עולה ר"ך, וינכה להם יו"ד שנים בשביל שמתו י' שבטים בארץ טמאה ע"כ. אכן לפי מ"ש רש"י על פסוק ויהי מקץ שנתים שהיה צריך להיות רק יו"ד שנים אלא ב' הוסיפו לו בשביל שאמר כי אם זכרתני והזכרתני, א"כ לפי זה שהוא גרם לעצמו ב' שנים יותר אינו מגיע רק ר' שנים, דהא ינוכה מזה עשר פעמים ב' שנים עולה ך' נשאר רק ר' שנים וינוכה עשר שנים שמתו השבטים בארץ טמאה נשאר ק"ץ שנים לז"א במד' הנ"ל ויהי מקץ שנתים ימים מה ענין אלו שנתים, וע"כ צ"ל בשביל שאמר זכרתני כו' והוא גרם לעצמו אותן ב' שנים וזש"ה קץ שם לחשך ר"ל רק ק"ץ שנים נגזר חשך גלות מצרים ומה שנמשך יותר שם היה בעד חטאתם וק"ל, והיינו טעמא דנגזר עליהם ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה לא פחות ולא יותר הוא משום דר"י שנים התחייבו להיות בגלות בשביל חוב יצחק אביהם שהביא איל תמורתו ולא נשחט בעצמו ובשבילו נתחייבו ר"י שנים כמנין ביצח"ק כנודע דעת חז"ל, וק"ץ שנים נתחייבו בעונם כנ"ל עולה ס"ה ת' שנים. ולהבין זה בדרך אחר נביא תחלה גמ' במסכת שבת וז"ל אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דר' תנחום נר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה, כסוכה וכמבוי, ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דר' תנחום מ"ד והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו עכ"ל, ויש לדקדק דמה ענין שסמך רב כהנא דוקא הני ב' דברים האי דינא דנר חנוכה וההיא דרשה דהבור רק אין בו מים מה ענין זה אצל זה דלשון ואמר ר' כהנא בוי"ו משמע שהוא כמו נתינת טעם אמה שאמר. וגם צריכים להבין למה באמת רצו השבטים להמית אותו בנחשים ועקרבים וגם יש לדקדק בלישנא דקרא וישליכו אותו הבורה לא הול"ל אלא ויתנהו אותו הבורה. ונראה ליישב זה בדרך פשוט דכתבו ספרי מוסר דד' כתות הם כת שקרים כת חנפים כת לצנים וכת מספרי לה"ר והד' כתות פוגמין בד' אותיות הוי"ה ב"ה ע"כ וכתבו עוד דמי שפוגם בד' אותיות הוי"ה נתחייב בד' מתות סקילה שרפה הרג וחנק. ואמרי' בגמ' דכתובות דאף דד' מיתות בטלו דין ד' מתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו שע"י שהחיה משליכה אותו לארץ זהו דין הנסקלין שמשליכין אותו ממקום גבוה למקום עמוק, ומי שנתחייב שרפה נחש מכישו ומי שנתחייב חנק טובע בנהר, והנה השבטים שחשדו ליוסף שהוא מד' כתות כת שקרים שדבר עליהם שקר במה שקראן עבדים, גם במה שהגיד עליהם שאכלו אבר מן החי, וגם מכת חנפים על שחנף את אביו על ששינה בן בין הבנים וכת לצים על שהתלוצץ עליהם בקראם עבדים וכת מספרי לשון הרע על שהלשין עליהם בפני אביו ועי"ז היו השבטים סוברים שהוא פגם בד' אותיות הוי"ה ונתחייב בד' מיתות ב"ד ומי שנתחייב ב' מתות נידון בחמורה, אמנם בהאי סברא פליגי רבנן ור' שמעון, דרבנן ס"ל סקילה חמורה שבכולם ור"ש סבר שרפה חמורה לכך וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים, אבל אלו היה בו מים שהוא מדין חנק לא היו משליכים אותו לתוכו דחנק קל הוא מכולן, אבל נחשים ועקרבים יש בו זהו דין שרפה שהיא חמורה שבכולן לשיטת ר' שמעון ודנו אותו בחמורה לכך וישליכו אותו הבורה וגו', אמנם יעקב ג"כ היה חושש לזה פן פגם ד' אותיות הוי"ה ונתחייב בד' מיתות ב"ד אלא דהוא היה פוסק הלכתא כרבנן נגד ר"ש דיחיד ורבים הלכה כרבים דסקילה חמורה ומי שנתחייב סקילה חיה דורסה אותו ולזה אמר יעקב חיה רעה אכלתהו שהוא כנגד סקילה. אמנם להביא כל המשך הגמ' בענין אחר נביא תחלה מתני' במס' סוכה וז"ל סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה פסולה ור"י מכשיר ושאין גבוה י' טפחים ושאין לה ג' דפנות ושחמתה מרובה מצלתה פסולה עכ"ל. והנה כדי להבין מצוה זו וטעמי פרטי דיני המצוה הזאת ושיעורים הללו ובאיזה סברא פליגי ת"ק ור"י וגם טעמא דר' דסובר שהסוכה צריכה שתהיה ד' אמות על ד' אמות נקדים מה דאיתא במדרש שאל האי מין אם אלהיכם שומר שבת מפני מה מוריד גשמים בשבת, והשיב וכי אין אדם רשאי לטלטל בד' אמות שלו כמו שהוא רוצה, וכל העולם הוי לגביה כד' אמות, ונראה להמתיק הענין למה מדמה כל העולם לד' אמות במדת הקב"ה ולא יותר ולמה כוון הקב"ה לבראותה במדה זאת, ונראה לי דהענין הוא לפי שהקב"ה רצה להפריש תרומות ומעשרות מעולמו הוא א"י והמקדש והמשכן כמו שנבאר וכתבו הפוסקים דבית שאין בו ד' אמות אינו קובע למעשר נמצא אלו היה העולם פחות מד' אמות באמת מלך מלכי המלכים הקב"ה לא היה קובע למעשר, ועוד דתנינן בית או חצר שהוא פחות מד' אמות פטורה מכל הדינים האמורים בבית אינו נגאל בגאולת קרובים כדין בתי ערי חומה ובתי חצרים שנגאלים ע"י קרובים או דודו כו' הוא הקב"ה הנקרא דודי לי והקב"ה הקנה כל העולם לאברהם ובחטא זרעו נטלה מהם ונתנה לא"ה ולעתים כשיעשו תשובה יחזור להם ע"י גאולת קרובים שהוא הקב"ה כו', אבל אי הוה פחות מד' אמות לא היה נגאל ע"י גאולת קרובים שהוא הקב"ה כו' ויותר מד' אמות לא היה יכול להוריד גשמים בשבת שזה עקר הברכה כמ"ש רז"ל בעתם בלילי שבתות, לכך כוון הקב"ה לברוא את העולם דוקא במדת ד' אמות על ד' אמות מכוון מטעמים אלו, וכבר נודע דעת מפרשי התורה דענין הסוכה מורה על עניני עוה"ז כמו שהוא רק דירת עראי כך סוכה דירת עראי בעינן ומהאי טעמא כוונו ג"כ רז"ל מדת הסוכה למדת העולם, ולכך סבר ר' דסוכה ד' אמות על ד' אמות בעינן והיינו במדת העולם כמדתו של הקב"ה ועכ"פ פחות מז' טפחים אי אפשר כדי להחזיק ראשו ורובו ושלחנו. ולשיטה זו כוונו חז"ל דסוכה למעלה מעשרים אמה פסולה דהיינו עם הסכך צ"ל כ' אמה ואז תמצא מכוון בסוכה שהוא ז' טפחים על ז' טפחים ברום ד' אמות כמדת בשר ודם, חללה מכוון כחללה של עולם כמדת הקב"ה שהוא ד' אמות על ד' אמות ברום ד' אמות, הא כיצד בא וחלוק לרצועות טפחים ז' על ז' עולה מ"ט בתשבורת ז' פעמים ז' ובגובה הוא כ' אמות, חלוק לאמות בגבהו כ' פעמים מ"ט עולה תתק"פ רצועות טפח על טפח ברום אמה אלא דצא מהם טפח לעביו של סכך שאינו פחות מטפח, והוא בתשבורת באורך ורוחב הסוכה שהוא ז' טפחים על ז' טפחים שהוא מ"ט טפחים בגובה טפח שהוא ח' אמה באמה בת ו' טפחים שעולה מ"ח וטפח על טפח ברום טפח נשאר שאי אפשר לשברו, וצא מתתק"פ הנ"ל ח' אמות לעביו של סכך כו' נשאר תתקע"ב רצועות של טפח על טפח ברום מאה, זהו חשבון הסוכה באמת בשר ודם, ועתה צא וחשוב מדת העולם תמצא מכוון לזה באמת הקב"ה, הא כיצד העולם נעשה ככדור בעיגול באורך ורוחב, וגובה ד' אמות על ד' אמות ברום ד' אמות וכבר נודע דעת רז"ל בגמ' בכמה דוכתי כמה מרובע יתר על העיגול רביע, וא"כ כשתרצה לחתוך בתשבורת לרצועות א"א לחשוב רק ג' אמות על ג' אמות ברום ג' אמות משום מורשא דקרנתא וכדאי' בגמ', והנה בג"א הוא י"ח טפחים באמה בת ו' טפחים חתוך לרצועות באורך ורוחב כל אחד טפח על טפח הוי י"ח פעמים י"ח עולה שכ"ד ועתה חלוק בגובה ג' אמות שיהיה כ"א גובה אמה והוי ג' פעמים שכ"ד עולה תתקע"ב רצועות של טפח על טפח ברום אמה כמדת הסוכה לא פחות ולא יותר. נמצינו למדין מזה דאית לן טעמא אחריני על גובהה של סוכה כ' אמה זולת טעמי הגמ' והוא משום דעולה מדתה כמדת העוה"ז שהוא ד' אמות על ד"א ברום ד"א בעגולא וברבועא הוי ג' על ג' הרי לך שמדת הסוכה מכוון למדת העולם כמדת הקב"ה ד"א על ד"א, ולכך אם היא למעלה מכ' אמות הוא חללה יותר מחללה של עולם ואידך תנא דמכשיר אפי' למעלה מכ' סוכר כי האי תנא דמכשיר אפי' בפחות מז' טפחים על ז' טפחים דלא בעינן ראשו ורובו ושלחנו בתוך הסוכה וא"כ כשהיא פחותה מז"ט על ז"ט משכחת לה אפי' אם היא למעלה מכ' אמה אפ"ה אין חללה יותר מחלל העולם ודו"ק, ור' דסובר בסוכה ד' אמות על ד"א בעי, היינו כמו העולם במדת הקב"ה כמו שהוא בעיגולא, והאי תנא הוא דסובר דצריכה להיות עכ"פ ז"ט על ז"ט ברום י' טפחים כי גם מדה זו מכוון ג"כ למדת העולם ד' אמות. כי ז' טפחים לאורך וז' לרוחב הרי י"ד טפחים וברום י' טפחים הרי כ"ד טפחים שהוא ד' אמות, ולכך צריכה להיות עכ"פ שלש דפנות כמו העולם ההוא ג"כ בשלש דפנות כמ"ש רז"ל דמי שיעשה עצמו אלוה הוא יסתם דופן רביעי ולכך צריך להיות ג"כ צלתה מרובה מחמתה כמו העולם שאי אפשר להתקיים העולם כי אם על ידי שנתרבה הרחמים על הדין וצל הוא מורה על הרחמים, והחמה מורה על הדין, ולכך סוכה דירת עראי בעינן כמו העולם שהיא ג"כ דירת עראי, הרי לך מבואר שכל השעורים הנ"ל מכוון נגד מדת העולם. ובזה נבוא לבאור המכילתא שהתחלנו בו. והוא משום דכתבנו בהגדה של פסח באריכות שהפריש הקב"ה את א"י תרומת מעשר מכל העולם דהיינו א' ממאה, ותוכן הדברים הוא משום דאי' בגמ' שית אלפי פרסי הוי עלמא והוא בעיגולא, ולדייני דקיסרי דסברי במס' סוכה רבועא מגו עיגולא תלתא, ר"ל שליש נחסר אם תעשה ריבוע מן העיגול והוה להו ד' אלפי פרסי על ד' אלפי פרסי, עשה מהם עשר רצועות באורך תהיה כל רצועה ד' אלפי פרסי באורך על ת' פרסי ברוחב, תחזור ותחתוך כל אחד לעשר רצועות ברוחב תהיה כל רצועה ת' פרסי על ת' פרסי ובס"ה מאה רצועות כל אחד ת' פרסי והוא מדת ת"י שהוא תרומת מעשר מן העולם, וקידש בקדושת תרומה גדולה שאסורה לזרים רק לכהנים, כן א"י ניתנה לישראל שהם ממלכת כהנים בשעת מתן תורה ולא לעו"ג שהם זרים בתוכו ותרומת מעשר אסורה לזרים. והרחבנו הענין בזה דהא פליגי בגמ' אי כבוש יחיד דהיינו ארם נהרים וארם צובה שכיבש דוד שמיה כבוש או לא שמיה נבוש תליא בפלוגתא דדייני דקיסרי ורבנן בריבוע מגו עיגולא, דאי אמרינן כדייני דקיסרי ניחא דה"ל כל העולם ד' אלפי פרסא כו' והו"ל א"י תרומת מעשר שהוא ת' פרסי מכוון וממילא כיבוש יחיד שכיבש דוד נוסף על ת' פרסי לא שמיה כבוש ולא נתקדש כלום בקדושת א"י. אמנם אי נימא כרבנן דריבוע מגו עיגולא ריבעא, א"כ הו"ל כל העולם ד' אלפי פרסי ות"ק ברבועא דאינו חסר רק אלף ת"ק שהוא ריבעא דשית אלפי יעלה למדת א"י יותר מת' פרסי, ולפי זה היה טעם דוד שכבש ארם נהרים וארם צובה וקידש אותם בקדושת א"י כדי להשלים לא"י תרומת מעשר של העולם יותר מת' פרסי ולכך כיבוש יחיד שמיה כיבוש, ואיתא במפרשים טעם על שנשא יעקב ב' אחיות הוא דהאבות לא קיימו את התורה רק בא"י ולא בחו"ל, ויעקב נשא ב' אחיות בחו"ל, וכתבו המפרשים דאי אמרינן כיבוש יחיד שמיה כבוש הו"ל ארם נהרים ששם נשא יעקב ב' אחיות דהוא כיבוש דוד הו"ל א"י ובאיסור נשאן וזהו שאמר במכילתא הנ"ל אמר עשו לפני הקב"ה מפני מה אהבת את יעקב והלא נשא ב' אחיות שעתידה תורה לאסור והוא קיים כל התורה, וא"ת אני גרמתי לו ר"ל לפי שהברחתיו עד לח"ל ושם מותר לישא ב' אחיות קשה תיפוק ליה דאי אמרינן כיבוש יחיד שמיה כיבוש הו"ל ארם נהרים נתקדש בקדושת א"י וגם שם אסור לישא ב' אחיות וע"כ צ"ל דס"ל כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש ממילא ס"ל כדייני דקיסרי דריבוע מגו עיגולא תילחא דה"ל מדת א"י רק ת' פרסי ולא יותר, וא"כ ע"כ ליכא למימר דטעם סוכה כ' אמה דוקא גבוה כדי לכוונו למדת העולם ד"א על ד"א דהא אם תחסר שליש מד"א מכח העיגול לא יהא החשבון מכוון וע"כ צ"ל כטעם הגמ' למעלה מכ' אמה אין אדם דר בצל סוכה אלא בצל דפנות וקשה למה באמת תסתירני בצל סוכה דוקא ולא בצל דפנות ומה טעם יש בה וק"ל, ובזה יבואר הגמ' הנ"ל דשבת דאי' ב' טעמים על מכירת יוסף, הא' הוא בשביל חטא ב' אחיות שנשא יעקב, והב' הוא לפי שסיפר לה"ר על אחיו. והנה לפי טעם זה נראה דלכך השליכוהו לבור שנחשים יש בו משום דינו דמספר לה"ר ישכנו נחש כנודע דעת חז"ל. וזהו כוונת הגמ' דמתחלה אמר רב כהנא נר חנוכה למעלה מכ' פסולה כסוכה וע"כ צ"ל טעמא דגמ' דלמעלה מכ' לא שלטא ביה עינא ולא טעמא דילן כוונה למדת העולם, וע"כ ס"ל דבאמת אינו מכוון משום דס"ל כדייני דקיסרי דריבוע מגו עיגולא תילתא וממילא אין מדת הסוכה מכוון למדת העולם וא"כ ע"כ צ"ל כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש, ומש"ה ה"ל א"י שהוא תרומת מעשר של עולם רק ת' פרסי וממילא לא היה ליעקב חטא על ב' אחיות וע"כ צ"ל דמכירת יוסף היה בשביל שסיפר לה"ר, להכי קאמר רב כהנא שפיר מ"ד והבור רק אין בו מים כו' אבל נחשים ועקרבים יש בו משום דדינו דמספר לה"ר הוא בנשיכת נחש ודוק. אמנם ליישב מתניתין דלעיל סוכה שהיא גבוה למעלה מכ' אמה כו' אליבא דשיטת רבי דמצריך שיהא אורך ורוחב הסוכה ד' אמות על ד' אמות דוקא, ולהבין זה אציגה לפניכם הקדמה נפלאה דכתבו המפרשים דתתקמ"ה רקיעים הם ועובי כל רקיע עם אוירו הוא זרת כמדח הקב"ה ואסמכוהו אקרא ושמים בזרת תכן וזרת שליש אמה דהיינו ב' טפחים וכן הוא אומר אף ידי יסדה ארן וימיני טפחה שמים הרי דעובי כל רקיע הוא טפח ואוירו הוא ג"כ טפח כמדת עובי רקיע הרי ב' טפחים שהוא זרת, ומדת עובי הארץ הוא אמה כדכתיב אף ידי יסדה ארץ ומדת היד היא אמה, ועתה צא וחשוב תתקמ"ה רקיעים כ"א עם אוירו שליש אמה עולה שט"ו אמה בין הכל, חללו של עולם הוא ד' אמות כנ"ל הרי שי"ט אמה ועובי הארץ אמה הרי ש"ך אמה מדת כל עולמו עד למעלה מה' רקיעים כמדתו של הקב"ה, ועתה חלוק הסוכה שהיא לשיטת רבי ד' אמות על ד' אמות ברום כ' אמה דכ' אמה על ד"א הוא בתשבורת י"ו אמה ובגובה כ' אמה חשוב כ' פעמים י"ו אמה עולה ש"ך אמה ג"כ הרי לך מכוון למדת העולם לא פחות ולא יותר וכשרה אבל יתר מהאי שיעורא אפי' כמלא נימא פסולה דהוא יותר מכל מדת העולמות. נשובה להקדים במדרש שהתחלנו בו ויהי מקץ שנתים ימים זש"ה קץ שם לחשך נביא תחלה מה שפירש"י על האי קרא דויהי מקץ שנתים ימים וגו' דשתי שנים הוסיפו לו בשביל חטאו שאמר זכרתני והזכרתני, ממשמעות לשון ההוספה משמע דעשר שנים מגיע לו מצד הדין, ולכאורה צריך טעם לזה דלמה באמת מגיע לו שיהא בעינוי בבית האסורין דוקא י' שנים לא פחות ולא יותר. ונראה דהענין כך הוא דכבר כתבנו דבשביל חוב אביהם יצחק נתחייבו להיות ר"י שנים כמנין ביצחק החוב הזה היה מוטל על ב' האחים דהיינו יעקב ועשו, ויעקב הוא הבכור שקנה הבכורה מעשו והיה חייב לשלם ב' חלקים מר"י שנים הנ"ל ק"מ שנים צא ונכה להם י' שנים בשביל י' שבטים שמתו בארץ טמאה נשארו להם ק"ל שנים הרי לך די"ב שבטים המה בני יעקב מחוייבים להיות בעינוי ק"ל שנים והיה חייב הבכור שבין האחים דהיינו ראובן לשלם ב' חלקים היינו כנגד ב' אחים נמצא דצריכין לחלק הק"ל שנים הנ"ל לי"ג חלקים וכל חלק עולה י' שנים, וא"כ הגלות שהתחיל אחר שמת יוסף והיו השבטים בעצמם שם בגלות ופרע כ"א חלקו אבל יוסף שהיה מלך ולא היה פורע חלקו בגלות לכך הוצרך להיות בבית האסורים בענוי י' שנים דוקא לא פחות ול יותר. פשוט מהא דהוה מגיע על הי"ב שבטים להיות בגלות בשביל חוב אביהם יצחק ק"ל שנים, וכתבתי בפירוש האגדה דנתחייבו כהיות עוד ס' שנה בשביל י' שבטים שגנבו ליוסף ונתחייבו כדין ונמכרו בגנבתם כ"א ו' שנים וי' פעמים ו' עולה ס', צא עתה וחשוב ק"ל שנים הנ"ל עם הס' שנים כנזכר עולה ק"ץ וז"ש המדרש ויהי מקץ שנתים ר"ל דאותן ב' שנים הוסיפו לו, וא"כ ע"כ מוכרח לומר די' שנים מגיע מצד הדין, והב' הם ההוספה, והקשה למה באמת הוא כן שמגיע לו דוקא י' שנים לא פחות ולא יותר ע"כ מוכרח לומר מטעם שנתחייבו להיות ק"ל שנים בשביל חוב אביהם יצחק וסמ"ך שנים נתחייבו בשביל חטאם עולה ק"ץ, וזש"ה קץ שם לחשך ר"ל החשך הוא הגלות לא נתחייב רק כמנין ק"ץ ובשביל חטאם נמשך יותר וק"ל: עד כאן מספר כתנת פסים