ארץ חמדה, דרוש לחג הסוכות ג׳

1 והנה רמי ב"ח לא היה יכול להשיב לו בפשוטו ממתני' דהא ברייתא דר' יעקב דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא הוי תיובתא ובאמת ס"ט לרב"ח הטעם דשכר מצוה ליכא בהאי עלמא מטעם דאומן קונה בשבח כלי וה"ל כמו מכר ולא שייך כאן בל תלין ודקשה מכח הא הוה ליה צבע בסממנים דבעה"ב דאינו קונה בשבח כלי משום דהתורה של הקב"ה היא כדעת הריקנטי, וז"א דהוה ס"ל לרב"ח תורה דיליה היא כדעת גמרא דילן אלא דמנ"ל הא דהתורה דיליה היא לכך הקדים וא"ל לכי תשמש לי הוכיח מזה דמותר להשתמש בת"ח לרצונו כשימחול על כבודו משום דתורה דיליה היא לכך שפיר קא"ל אח"כ מתני' היא אם נהנית משלם מה שנהנית דאזלינן בתר הנאה ולא בתר ההפסד ודקשיא לך משכר מצוה דליכא בהאי עלמא דטעמא הוא משום דעובדים שלא ע"מ לק"פ ומטעם התוקף בעבדו של חבירו א"צ להעלות לו שכר אע"פ שנהנה דא"ל מאי אפסדתיך ז"א דטעמא אחרינא איכא בהא דאין הקב"ה עובר על בל תלין דהיינו משום דאומן קונה בשבח כלי וכנ"ל. הכלל היוצא מזה דאית לן תרי טעמא על שאין הקב"ה עובר על בל תלין אי משום דשינוי קונה ואומן קונה בשבח כלי ולפ"ז מותר להשתמש בת"ח לרצונו משום דתורה דיליה היא או משום התוקף בעבדו של חבירו אין צריך להעלות לו שכר ואינו מגיע שום שכר על קיום תורה ומצות ומה שנותן שכר בעוה"ב הוא מתנה גמורה לפנים משורת הדין ולא מצד שום חיוב. ובהני תרתי טעמא תלי ב' פירושים דאיתא בגמ' אקרא דוהבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה. גזול דומיא דפסח מה פסח לית לי' תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא לא שנא לפני יאוש ל"ש לאחר יאוש בשלמא לפני יאוש מכם אמר רחמנא והא לאו דיליה היא אלא לאחר יאוש הא קניא ביאוש אלא ש"מ יאוש לא קנה. והקשו התוס' ע"ז הא אית ליה תקנתא בשינוי וממילא אף דנפקא לן מיניה דיאוש לא קנה אפ"ה אית ליה תקנתא בשינוי וע"כ לא אמרינן גזול דומיא דפסח. ואידך פי' הוא במס' סוכה דאיתא התם לולב הגזול פסול ומפרש התם משום דהוה מצוה הבאה בעבירה משום שנא' והבאתם גזול ואת הפסח. גזול דומיא דפסח מה פסח לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא ל"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש, בשלמא לפני יאוש כו' אלא לאחר יאוש הא קניא ביאוש אלא לאו משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה. א"כ לפ"ז מצי למימר דלעולם יאוש קניא והא דל"ל תקנתא ה"ט משום דהו"ל מצוה הב"ע, ונפ"מ בין הני תרי פירושי הוא דלגמ' דב"ק דנפקא לן מיניה דיאוש לא קני א"כ מוכח דשינוי נמי לא קני דאל"כ ליכא למילף מיניה גזול דומיא דפסח דל"ל תקנתא משום דיאוש לא קניא דתיפוק ליה דשינוי קונה אלא ע"כ דשינוי נמי לא קני ולפ"ז ליכא למימר טעמא דאין הקב"ה עובר על בל תלין משום דשינוי קונה והו"ל אומן קונה בשבח כלי. דהא מוכח דשינוי לא קניא, וע"כ צ"ל דהטעם הוא לפי שאין מגיע שום שכר מצד החיוב משום דהתוקף בעבדו של חבירו א"צ להעלות לו שכר, ואיתא ב' פירושים על פסוק השמיעיני את קולך כי קולך ערב. הא' נפקא ליה בגמ' קול באשה ערוה דכתיב קולך ערב ומדשבח קרא לאשה בקול הו"ל ערוה ואידך פי' הוא כמ"ד דקאי אהא שישראל אמרו נעשה ונשמע אמר הקב"ה בשעה שקבלתם את התורה ומתן שכרה לא גליתי לכם ואפ"ה קבלתם ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע א"כ לפי פי' זה ליכא למימר טעם הב' הנ"ל אהא דאין הקב"ה עובר על בל תלין משום דאינו מניע שום שכר דא"כ מאי משבח להו קרא שקבלו התורה ומתן שכרה לא גלה להם הרי אינו מגיע להם שום שכר, וע"כ צריך לומר טעם הא' משום דשינוי קני ואומן קונה בשבח כלי. והנה בהא דכתיב גבי אברהם וירק את חניכיו שמונה עשר ושלש מאות איכא ב' פירושים חדא הוא כפשוטו, ואידך כמו שפירש"י אליעזר לבדו היה והוא בגימ' שי"ח ואיכא למימר במאי קמיפלגי, וצ"ל דפליגי בסברא דלעיל דאי אמרינן דתורה דיליה היא מצי שפיר לעשות אנגריא בת"ח לרצונו. והרי שי"ח עבדים אע"ג דהוו ת"ח כדאיתא בגמ' דנדרים שעשה אנגריא בת"ח הרי מוכח דמותר לרצונם. אבל לאידך פי' ס"ל דתורה דלאו דיליה ואסור לעשות אנגריא בת"ת אפילו לרצונו לכך ס"ל דאליעזר לבדו היה והוא היה קנין כספו ממש כנודע ומותר להשתמש בו. ובזה יתבאר כונת הגמ' הנ"ל דהני עבדי דריש גלותא גזלו עצי סוכה מההיא סבתא ועשו מהם סוכה והוי סבר ר"נ אף דשינוי אינו קונה אפ"ה יצא בו דהא גבי סוכה לא כתיב מכם כדכתיב גבי קרבן לכך הוי יתבו בהאי סוכה גזולה וההיא סבתא הות סברת להיפוך דאף דקניא בשינוי מעשה אפ"ה אין יוצאים בה משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה כמו גבי לולב הגזול דאף דקני ביאוש אפ"ה הו"ל מצוה הבאה בעבירה ה"נ אף ע"ג דקניא בשינוי הו"ל מצוה הב"ע ולא כאידך גמ' דב"ק דמוכח מדגזול דומיא דפסח דל"ל תקנתא משום דיאוש לא קני דקשיא קושית התוס' הא אית ליה תקנתא בשינוי ולכך ס"ל ההיא סבתא כפי' דמס' סוכה דגזול דומיא דפסח דל"ל תקנתא משום דהו"ל מצוה הב"ע לכך מתחלה דברה דברים בנחת ואמרה כולהו רבנן דבי ר"ג בסוכה גזולה יתבי משום דהו"ל מצוה הב"ע ולא אשגח בה ר"נ דהוה ס"ל אע"ג דיאוש ושינוי אינו קונה כדעת גמ' דב"ק זהו דוקא גבי קרבן דכתיב מכם להוציא את הגזול משא"כ גבי סוכה דלא כתיב מכם, ואי משום דהו"ל מצוה הב"ע כאידך המ"ד דסוכה, לא היה ס"ל לר"נ כההיא גמ' דגזול דומיא דפסח דל"ל תקנתא אף דיאוש קני משום דהו"ל מצוה הב"ע אלא כדעת גמ' דב"ק דילפינן מיניה דיאוש לא קני ומ"ה ל"ל תקנתא גבי קרבן דוקא דכתיב מכם ולא גבי סוכה דיוצא אף בסוכה גזולה משום דלא כתיב מכם, וליכא לאקשויי נמי לדידיה קושית התוס' הא אית ליה תקנתא בשינוי י"ל דס"ל דאף שינוי אינו קונה. וההיא סבתא רצתה לסתור דעת ר"נ בזה להכי אתיא וצוחא קמייהו ואמרה איתתא דה"ל לאבוה שי"ח עבדים שהוא אברהם ור"ל שי"ח עבדים ממש ולא כפירש"י דאליעזר לבדו היה בגימ' שי"ח ומהני תרתי דצוחה ואמרה הא מילתא הוכיחה דהדין עמה דיתבי בסוכה גזולה משום דממה דצוחה רמזה דלא ס"ל קול באשה ערוה והא דכתיב קולך ערב קאי אמה שאמרו ישראל נעשה ונשמע קודם שגלה להם מתן שכרה, וא"כ דמצד החיוב מגיע שכר מצות וק' איך עובר הקב"ה על בל תלין, וע"כ צ"ל כטעם הא' משום דשינוי קונה גבי נשמה שעשה כלי ואומן קונה בשבח כלי וא"כ דשינוי קונה ע"כ צ"ל כדעת גמ' דמס' סוכה דגזול דומיא דפסח דל"ל תקנהא אע"ג דיאוש קונה משום דהו"ל מצוה הב"ע דאי כדעת גמ' דב"ק דל"ל תקנתא דיאוש לא קנה קשה הא עכ"פ שיטי קונה כקושית התוס'. א"כ גם בשאר מצות שייך לומר מצוה הב"ע ממילא יתבי בסוכה גזולה אלא כי היכי דלא תיקשי ולטעמיך דאתה רוצה להוכיח מכאן דטעמא דאין הקב"ה עובר על בל תלין משום דשינוי קונה בש"כ הא כי צבע בסממנים דבעה"ב לכ"ע אינו קונה בש"כ. ובנידון דידן נמי תורה לאו דיליה היא אלא של הקב"ה והוי ליה צבע בסממנים של בעה"ב ואינו קונה בש"כ והדרא קושיא לדוכתה אף לפי טעם זה האיך עובר על בל תלין. וע"כ מוכח מזה דתורה דלאו דיליה היא. דהא קיי"ל דאסור להשתמש בת"ח אף לרצונו וע"כ משום דתורה לאו דיניה היא. לזה אמרה איתתא דה"ל לאבוה שי"ח עבדים ר"ל שי"ח עבדים ממש ששימש בהם כמו בעבדים אע"ג דהוי ת"ח ולא אליעזר לבדו היה קשה האיך שימש בת"ח וצ"ל דתורה דיליה היא ומותר לשמש בו לרצונו. א"כ שפיר אית לך למימר טעמא דאינו עובר על בל תלין משום דשינוי קונה ואומן קונה בשבח כלי ומינה מוכח כדעת הגמ' דסוכה הוא אמת דל"ל תקנתא משום דהו"ל מצוה הב"ע. א"כ איתתא כה"ג צוחא קמייכו ולא אשגחיתו בה דהא מזה מוכח דהדין עמו דיתבי בסוכה גזולה. והשיב ר"נ סעיתא היא דא לית לה אלא דמי עצים. ר"ל דצוחת ע"כ הדין עמה דה"ל מצוה הב"ע כנ"ל אלא דעכ"פ אין צריך לסתור הסוכה ולהחזיר לה העצים עצמן מפני תקנת השבים כדין גזל מריש שאינו חייב לקעקע כל הבירה אלא שמשלם הדמים, וא"כ לית לה אלא דמי עצים ולא עצים עצמן. היוצא לנו מזה שעל קושית איך הקב"ה עובר על בל תלין יש ג' תירוצים הא' שכ"ז שלא החזיר הכלי ליד בעה"ב אינו עובר על ב"ת וסתר זה התדב"א דבכל לילה ולילה מחזירין הנשמה להקב"ה, והג' הוא שאינו מגיע שכר בעוה"ז וזה סתר רמי בר חמא בגמ' דב"ק הנ"ל. ולא נשאר לנו רק תירוץ הב' דשינוי קונה ואומן קונה בשבח כלי ולא מיקרי זה שכר הכלי: