מקור משנה טהרות א׳:ב׳
2 הַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה, מִטַּמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וְלֹא מִצְטָרְפוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַנּוֹצָה מִצְטָרֶפֶת. הַחַרְטוֹם וְהַצִּפָּרְנַיִם מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף רָאשֵׁי אֲגַפַּיִם וְרֹאשׁ הַזָּנָב מִצְטָרְפִים, שֶׁכֵּן מַנִּיחִים בַּפְּטוּמוֹת:
פירוש אליהו רבא על משנה טהרות א׳:ב׳
2 הכנפים והנוצה מיטמאות. כנפים הן הנוצות הגדולות והנוצות הן הקטנות הדבוקים לגוף ומיד כשנעשה נבלה מיטמאות הכנפים והנוצה מדין יד:
3 ומטמאות. אחרים כדין יד שמוציא טומאה לטמא אחרים:
4 ולא מצטרפות. דקי"ל יש שומר לטומאה קלה ואין שומר לטומאה חמורה אלא הוא כיד כדאמרינן בחולין. והכא אפילו לטומאה קלה אין מצטרפות. דכל עצמה של טומאה קלה שמטמאה אינו אלא משום שסופו לטמא טומאה חמורה הלכך אין שומר לה אלא הוא כיד וכל שהוא יד מיטמא ומטמא ולא מצטרף כדתנן בעוקצין. אבל בעוף טמא דסיפא וכן בשאר עוף טהור מצטרפת לטומאת אוכלין דהוה טומאה קלה ולטומאה קלה יש שומר ושומר מצטרף כדתנן בעוקצין:
5 רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפת. מפני שנאכלת עמה:
6 החרטום. היא הקרום שתחת העצם והצפרנים המובלעין בבשר מצטרפים שנאכלין עמה והוה אוכל: