אליהו רבא על משנה אהלות י״ב:א׳

1 נסר שהוא נתון ע"פ תנור חדש. דלאו כלי הוא חוצץ הנסר. וכ"ת ליהוי ככלי אדמה דנעשה אהלין לטמא ולא לטהר. לא דמי התם כלי. אבל תנור קודם שהוסק לא הוי כלל כלי הואיל ופתוח מלמעלה ולמטה. וחוצץ כמו נסרים:

2 ובישן טמא. דכלי הוא אינו חוצץ:

3 וריב"נ מטהר. קסבר תנור ישן נמי אע"ג דאטמויי קמטמא גזירת הכתוב הוא דליטמא אבל כלי לא הויא. ולענין חציצה בכלי תליא מלתא ולא בדבר המקבל טומאה דהא כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אע"ג דטהורים נינהו אי סמיך עליה נעשו אהלין לטמא ולא לטהר משום דכלים נינהו. תנור נמי אע"ג דמיטמא אי סמיך עליה נעשה אהל אפי' לטהר הואיל ולאו כלי הוא דסמיכה אדבר המקבל טומאה לא איכפת לן אלא דלא לסמוך אכלי. ותנור נמי טהור הואיל ולאו כלי אלא אהל ובאהל לא צריכה צמיד פתיל אלא דלא ליהוי פתוח בפותח טפח:

4 נתון ע"פ שני תנורים. פי' שני תנורים האמורים למעלה האחד חדש ואחד ישן טומאה ביניהם הם טמאין בין התנורים בין הכלים הואיל וישן סומך את האהל מצד אחד אינו חוצץ ריב"נ מטהר אזיל לטעמיה דאמר בתנור אחד אף הישן חוצץ דסבר לאו כלי הוא והיינו דתניא בתוספתא היה ראשו אחד נתון ע"פ התנור חדש וראשו א' נתון ע"פ התנור ישן או שהיו שנים ישנים א' מכאן וא' מכאן וחדש באמצע טמאין והתנורים טמאין וריב"נ מטהר: