דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ו׳:י״ד

14 בד"א וכו'. עיין בכ"מ בשם הר"ן פסחים בפ' מקום שנהגו מ"ש מקום שאמרו מלקות ומקום שאמרו נדוי ונכתב בצידו מיד אאמ"ו הגאון ז"ל לעיין בפי' הגאון מו' אליהו מווילנא ז"ל באו"ח סי' תקל"ח ס"ק י' עיי"ש מ"ש נגד דברי הר"ן ממקומות בש"ס.

15 המעיד על ישראל בערכאות של גוים והוציא ממנו בעדותו ממון שלא בדין ישראל מנדין אותו עד שישלם וכו'. ועי' בלח"מ דהוי כמעיד עדות שקר עיי"ש, ועיין בסמ"ע בסי' כ"ח ס"ק כ"א דשם אי' דאינו חייב לשלם דיכול לומר אמת העדתי והקשה מיו"ד סי' של"ד דאי' מנדין עד שישלם עיי"ש, והנה רבינו לא כתב דין זה רק לענין נדוי ובשו"ע אי' בחו"מ לענין חיוב ממון וביו"ד לענין נדוי, ונראה דעד שישלם לא הוי משום חיוב תשלומין דאז יורדין לנכסיו רק כיון דהנדוי הוי עבור שעשה עול לחבירו ואם היה חבירו מוחלו או ששילם לו לא משמתין אותו ולכך כמו דכל מקום שאפשר לתקן העול אמרינן עד שיתרצה חבירו וזה בתשלומין ולאו משום חיוב ממון רק להוציא א"ע מנדוי דלא הוי לזמן קבוע כיון דאפשר לתקן העול כן נראה לענ"ד ולכן לא כתבו רבינו רק לענין נדוי בלבד וגם בשו"ע אין סתירה לפ"ד. ועי' בכ"מ שכתב באדם חשוב והאמנוהו כבי תרי לחומרא, ובמרכבת המשנה בשם ס' שי למורה כתב ככל ספק ממון לקולא ואין מנדין עד שיתן עיי"ש, אבל למ"ש לא הוי בכלל ספק ממון רק לענין חיוב שמתא אנו דנין, אלא דזה יש להבין למה בספק אם מחויב שמתא נלך לחומרא והוא בחזקת פטור וצ"ע בזה דלכאורה הוי כמו בספק אם מחויב מלקות וכיו"ב דספיקו דעונשין לקולא ועי' מ"ש לעיל בפ"ז ה"ד עיי"ש. ועי' בכ"מ ובמרכבת המשנה מ"ש לכלול הכל בדברי רבינו במספר כ"ד וסיים במרכבת המשנה והמסתכל היטב יראה שאין שום דבר מהכ"ד דברים שכל דבר נלמד מחבירו, ע"כ עלינו לשבח המנין של רבינו שדרש והסכים למנין ריב"ל בברכות דף י"ט ומי כמוהו מורה לדמות מלתא למלתא כריב"ל עכ"ל.