דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב ב׳:ט״ז

16 בהמה שמתה ביו"ט אם היתה מסוכנת מערב יו"ט הרי זה מחתכה לכלבים ואם לאו הואיל ולא היתה דעתו עליה הרי זה מוקצה ולא יזיזנה ממקומה בהמת קדשים שמתה ותרומה שנטמאת לא יזיזנה ממקומה. במסכת ביצה כ"ז ע"ב במשנה בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ובגמ' דלמאן דאמר מודה ר"ש בבע"ח שמתו מתני' כר"ש ולמאן דאמר חלוק גם בזה מתני' בבהמת קדשים ומקשינן דא"כ בחולין שריא ויקשה למאן דאמר מודה ר"ש בבע"ח שמתו ומתרצין הב"ע במסוכנת וד"ה דחולין מותרים וקדשים אסורים: ועי' בבעה"מ שהקשה על הרי"ף דסבירא ליה ביו"ט כר' יהודה אפי' במסוכנת של חולין לא יזיזנה וכתב שאפשר שיהיה גורס דברי הכל במסוכנת אפי' ר"י ואין גירסא זו עיקר עיי"ש ובהר"ן ובהמ"מ כאן ברי"ף ורבינו גורסין כן וכמ"ש בבעה"מ לפי גירסא זאת דברי הכל אפי' ר"ש מודה בבריאה שמתה ור"י מודה במסוכנת שמתה עיי"ש: והנה למ"ש לעיל דלמ"ש ז"ל נראה דלר"ש אפי' בדבר המצוי להיות רק על המעט דעתו עליה ואין מקצהו וא"כ למה נאמר דמודה בבע"ח שמתו בבריאה אבל שאני דשם נאמר בדבר דנוח לו שיהיה לו כן וע"ז מורה הלשון עומד ומצפה אבל בדבר שברצונו שלא יהיה כמו בבע"ח דבודאי לא ניח"ל שתמות ולא שייך עומד ומצפה ומסתמא אין דעתו על דבר שברצונו שלא תהיה ודוקא במסוכנת דרואה שתמות אז נותן דעתו עליה בע"כ משא"כ בבע"ח הבריאים: ויש להעיר על לשון לא יזיזנה ממקומה דאיתא במשנה ובדברי רבינו לשון משונה מבכל מקום דאיתא לשון טלטול והו"ל לא יטלטלנה וגם לשון ממקומה מיותר דמאי שנא בטלטול ממקומה לשלא ממקומה. ויש לפרש עי' מ"ש בתוספות ישנים בד"ה בהמת דמשו"ה שאל ר' טרפון בביהמ"ד שהיה מסופק שמא משום בזיון קדשים יהיה מותר לטלטלה עיי"ש. וי"ל לפי זה דר"ט לא היה מסופק אלא על הטלטול הראשון ממקומה להציל מבזיון קדשים אבל בטלטול אח"ז לא היה מסופק כלל בבהמת קדשים דודאי מוקצין דאסורין בהנאה כמ"ש ברש"י ומובן לא יזיזנה ממקומה אפי' ממקום הראשון דהוי בחשש בזיון קדשים אפ"ה אסור לטלטלה ולפ"ז אף נאמר דלר"י דס"ל מוקצה בעלמא כמו לר"ש צריך לאשמעינן האי לא יזיזנה:

17 ותרומה שנטמאת לא יזיזנה ממקומה. ברש"י שם בד"ה חלה וכו' דגזה"כ היא שאין קדשים טמאים מתבערים ביו"ט דרחמנא אחשביה להבערתן דכתיב באש תשרף הילכך מלאכה היא עכ"ל וכמו כן לעיל בסוגיא דמתוך והואיל מאי שהקשו עליו ועיין מה שכתבתי לעיל בזה. והנראה עוד לומר בכונת רש"י דג"כ דעתו כמ"ש בתוספות בד"ה ועל דלכן אין נותנין לכלבו דמצותו בשריפה כדאיתא כשם שמצוה לשרוף וכו' ודוקא תרומת חמץ מריצה לפני כלבו שלא נטמא אלא משום ביעור חמץ עיי"ש אלא דס"ל אף דמצותו בשריפה מהמובחר ביו"ט דאי אפשר בשריפה משום חביבה מצוה בשעתה וזריזות יעשה הביעור ע"י דבר אחר וע"ז כתב רש"י אף דכל תיקון במצוה בעלמא לא הוי אלא מדרבנן במחזי כמתקן שאני בכה"ג דמתקן ע"י הביעור דבר דאם לא היה לאחר איסורו היה צריך שריפה דוקא וא"כ המאכילו לכלב תיקן ממש תחת המלאכה דכל דבר דהוי תחת המלאכה בגדר תיקון ממש לרש"י אפי' מדאורייתא ואין לומר כיון דאפשר לקיים המצוה גם בלי מלאכה אף דיש לקיימה גם במלאכה למה נאמר דבכל פעם הוי כמלאכה דשאני בזה דוקא בשריפה במלאכה לאחר זמן איסור בלבד בשאר ביעור נאמר דביעור אחר תחת השריפה המלאכה מקרי מתקן גמור להשלים המלאכה ואף מתקן בעלמא מדרבנן מתקן תחת המלאכה הוי מדאורייתא לרש"י וא"כ לא יקשה קושית פנ"י ונוב"י ממסכת פסחים דף ה' דאי' ש"מ מדר"ע וכו' אין ביעור חמץ אלא שריפה דלרש"י כל ביעור מלאכה הוי עיי"ש. דלמ"ש באם לא נאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה לא הוי הביעור בדבר אחר נחשב בגדר מתקן שאין משלים תחת המלאכה דעת רש"י פסחים י"ג ע"ב לאחר איסורו השבתתו בכל דבר לר' יהודה. והוי כמו שריפה קודם זמן איסור וא"כ הוי הביעור כמלאכה אשר תחת השריפה: