דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳:ב׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

מקור משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳:ב׳
2 וְקוֹרֵא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיאַת שְׁמַע וְיָשֵׁן. וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ יְשֵׁנָה עִמּוֹ קוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישַׁן. וְאִם אֲנָסַתּוּ שֵׁנָה קוֹרֵא אֲפִלּוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישַׁן:
פירוש דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳:ב׳
2 וקורא פרשה ראשונה של ק"ש וישן וכו'. ובהגהות מיימוני בשם ירושלמי ר' זעירא היה קורא וחוזר וקורא עד שיהיה משתקע בשינה ומכאן משמע שק"ש יהיה אחרון לקריאה סמוך לשינה כן הוכיח רבינו ניסים גאון עכ"ל. ובבלי דף ס' ע"ב הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל וכו' ונראה ג"כ להקדים ק"ש להברכה ורבינו כתב כירושלמי ועיין בב"י בסימן רל"ט ובמג"א ס"ק ב' עיי"ש. ועי' במעשה רוקח שרבינו מפרש הגמ' שלא דייקא להקדים ק"ש עיי"ש. והנה כמ"ש המג"א לומר הברכה סמוך לשינה וכתב דלא הוי הפסק בלא ישן מיד משום שאינו עושה דבר אחר כנ"ל א"כ יהיה מברך אחרי ק"ש. ונראה דק"ש לא הוי הפסק דהוי כטול ברך דהוי צורך השינה שאין לישן בלי ק"ש ועיין מ"ש ביקנה"ז:
3 ואם אנסתו שינה קורא פסוק ראשון או פסוקי רחמים ואחר כך ישן. ועי' בכ"מ ולח"מ. ונראה משום שפוסק בפ"א מק"ש דזמנה בלילה דוקא וא"כ הק"ש בערבית בלילה בתפילה ועל מטתו רק כמו דאיתא בגמרא מצוה לקראתו על מטתו בפ"ק דברכות. ולרש"י דהוה ק"ש לצאת על מטתו לא שייך "או" פסוקי דרחמי אבל גם רש"י לא כתב כן רק לפי המנהג לקרות ק"ש בתפילה מבעוד יום ורבינו כתב לפי הדין ולא לפי המנהג: