דרך פקודך, הקדמה ג׳

א הקדמה ג בענייני מצות התלויות בסיבה כגון יבום ופדיון הבן. אשר אם נמנעת ממנו הסיבה לא יוכל לקיימם. והנה בהכרח לקיימם בכדי להשלים החלוקא דרבנן להשלמת אור נפשו כמש"ל ובהעדר אפילו אחת מהמצות יצטרך להתגלגל או להתעבר כאשר יתבאר הנה בזה אעתיק לך הקדמה מספר הגלגולים ממרן האריז"ל וז"ל בפ"ד מספר הנ"ל כל המצות שיש יכולת ביד האדם לקיימם בגלגולו כמו תפילין וכיוצא בו צריך האדם לרדוף אחריהם וכו' ואם לא קיימם מוכרח להתגלגל ולקיימם עכ"ד וכו' ואם לא באו לידו היינו מצות התלויים בסיבה כנ"ל ונמנעת ממנו הסיבה אין צריך להתגלגל אלא מספיק לו שיתעבר בסוד עיבור באיזה אדם שיהי' משורשו המתייחס אליו כנ"ל בגלגול וכשיבא לידי אותו אדם מצוה שחסרה לו לזה יקיימנה על ידו ויסתלק אח"כ משם עכ"ל הג"ה וכדי שתדע ההפרש בין גלגול לעיבור אעתיק לך דברי ספר הנ"ל בפ"ה וז"ל דע כי גלגול הוא שבצאת הולד ממעי אמו נכנס הנשמה בגוף ההוא והיא סובלת כל הצער והיסורים הבאים על אותו האדם מעת שיצא לאויר העולם עד שימות ואין ברשותה לצאת עד יום המיתה. אך העיבור הוא שבאה הנשמה בעוה"ז בהיות האדם נולד כבר בעולם והוא גדול אז נכנסת נשמה אחרת ודומה האדם ההוא לאשה עוברה שיש לה ולדות בתוך מעיה ולכן נק' עיבור כך זה האדם מלבד הנשמה העיקרית שלו שנכנסת בו בעת צאתו לאויר עולם נתעברה בו נשמה אחרת זולתה עכ"ל: הנה אתה הראת לדעת שהמצות שהי' ביכלתו לקיימם ונתעצל ולא קיימם מן ההכרח הוא שיתגלגל גלגול ממש רק אותם שנמנעת ממנו הסיבה אז הוא השלים חקו והש"י ישלחהו אח"כ מג"ע לפי שעה שיתעבר באדם שיקיימם ואח"כ ישוב למכון שבתו בג"ע בלי שום צער. אבל תדע שתנאי הוא הדבר דהנה האדם צריך לקיים כל המצות במחשבה ודיבור ומעשה כמו שמבואר ג"כ בס' הנ"ל בפ' הנ"ל בתחלת הפרק וז"ל ולא עוד אלא כל התרי"ג מצות צריך שיקיימם האדם במעשה ובדיבור ובמחשבה וכו' ואם חסר איזה ניצוץ נשמה אפילו חלק א' מאלו ג' שהם מעשה דבור מחשב' הוא בהכרח שיתגלגל עד שיקיים כלם עכ"ל הנה לפי"ז תשכיל ותתבונן דאפילו אותן המצות שתלויים בסיבה ונמנע ממנו הסיבה שא"צ להתגלגל רק להתעבר זהו דוקא כשקיים בזאת המצוה כל מה שאפשר לו לקיים דהיינו מחשבה ודבור בזאת המצוה דהיינו לימוד משפטי המצוה על בורי' ולצפות במחשבה מתי תבא לידי ואקיימנה ולהתבונן דבר מת"ד בטעמי המצות כפי אשר חלק לו הש"י בבינה דכל זה הי' סיפוק בידו עשות הגם שנמנעת ממנו עשיית המצוה בפועל. אבל כשלא קיים המצוה במחשבה ודיבור שהי' סיפוק בידו בודאי מן ההכרח הוא שיתגלגל ע"כ בזאת תדע שאין לך שום מצוה בעולם שלא יצטרך האדם ללמוד כל משפטי דיניה וחקיה עד גמירא ולהתבונן בה כל מה שאפשר לו בשכלו ובינתו ואי"ה נדבר באיכות המחשבה ודבור ומעשה הנצרכים לכל מצוה. וכעת די בזה למבין. עוד קבלתי שכל מצוה שנמנע ממנו עשייתה בעת אשר רואה הזדמנות המצוה הזאת לחבירו יסייע לו בעשייתה הן בגופו הן בממונו. והנה כל ישראל כגוף א' ובפרט אם נשמותיהם הם משורש אחד, ובפרט כשחברו מכוין בעשותה בשם כל ישראל כנוסח הנהוג לומר לשיקובה"ו בשם כל ישראל אזי יחשב כמעט כאילו עשאה בעצמו ויש סמוכות לזה מדברי קדמאי ובתראי ואין מן הצורך להאריך:

ג עוד יש תקנה דהנה כל מצוה כלולה מתרי"ג מצות ע"כ יאמר קודם כל מצוה המזדמנת לו שמכוין לקיים התרי"ג מצות התלויים בה וא"כ יש איזה תקנה גם לאותן מצות שלא נזדמן לו סיבתם ובפרטות יזדרז מאד להיות זהיר וזריז באותן המצות שאחז"ל שהם שקולים ככל המצות דהיינו כגון ציצי"ת שאחז"ל ציצית בגימ' ת"ר ח' חוטין ה' קשרים בגי' תרי"ג להורות ששקולה כתרי"ג מצות וכן יהי' זהיר בשמירת שבת בסל הפרטים ודקדוקים וכן בסוכה. ויכוין לצאת גם ידי אותן המצות שלא נזדמנו לו:

ד עוד קבלתי שישתדל מאוד בקיום המצוה הראשונה. והאחרונה שבתורה דהיינו הראשונה היא מצות פ"ו בקדוש' והאחרונה היא כתיבת ס"ת דמקובל הדבר ביד חכמי ישראל. ביש לאדם איזה מניעה בלימוד איזה ספר לגמרי ע"כ מצד ההכרח הוא רק מתחיל ומסיים ויחשב לפני הבורא כאילו למד הכל ע"כ המנהג הנהוג בכל תפוצות ישראל בליל מתן תורתינו להתחיל ולסיים מכל ספרי התנ"ך ומשיתא ס"מ. בכדי שיחשב לפני הקב"ה כאילו למד כל התורה כולה בכתב ובע"פ וא"כ לפי"ז הה"ד בנידון דידן כיון שמקיים המצות שהן התחלות התורה וסופה יוחשב המעט לפי הבורא. כאילו קיים הכל מחמת שאין המניעה ממנו:

ה ותדע ותתבונן עוד שכל מצוה ומצוה יש לה ענפים רבים והוראות ואזהרות רבות יוצאים ממנה לפי הטעמים המקובלים מקדמונים. ולפי הטעמים אשר מתבונן האדם בכל עת כי אין סוף לטעמיהם ומוסרים רבים והנהגות רבות יוצאים מכל מצוה ומצוה וא"כ לפי זה הגם שנמנע ממנו עיקר ישתדל לעשות מה שבכחו מענפי המצוה הנמנעת והמוסר והנהגה היוצא ממנה לפי טעמים המקובלים ולפי תבונת שכלו והשם יראה ללבב ויחשב לפניו ית' כאילו קיים בפועל עיקר המצוה ועיין בהקדמה ה':