באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ח׳:ט״ז

מהדורה: מהדורת פרידברג

מפרשים:
16 ועוד יש שם באדם ארבעה כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל גז"ש במשנה נכפה אפי' אחת לימים רוח קצרה באה עליו. ופי' רבינו ז"ל שם שרוח קצרה הוא מקרה מחמת המרה השחורה ונראה שזאת היא כונתו גם כאן. גם דין חרש ושוטה שם במשנה: והרר"ד ן' זמרא ז"ל כתב ועוד יש שם באדם ארבעה מומין אחרים כו' הרי זה הלשון דומה למה שכתב בתחלת החבור וז"ל לידע שיש שם מצוי ראשון ואותם שלא היו בקיאים בלשון ערב הפליגו דבריו לענין אחר אשר לא עלה על דעתו. אבל האמת הברור שהוא נמשך אחר לשון הערב במלת שם בכמה מקומות:
17 החרש והשוטה כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל שם במשנה. החרש השוטה והשכור. ולא מנה הרב ז"ל שכור לפי שהוא במיתה ביד"ש הנכנס למקדש שכור. והעובד עבודה שכור מחלל עבודה. והכי אקשינן בגמ' שכור מחיל עבודה בהדי מומין דמחלי עבודה בעי למחשב. ומשני בשאר דברים המשכרים ודלא כר' יהודה דתניא אכל דבילה קעולות כו' ושתה חלב או דבש ונכנס למקדש חייב. ותנא דמתני' ס"ל דלא מחיל עבודה. אלא שאינו שוה בזרעו של אהרן. וכבר כתב רבינו דין שכור משאר משקין בתחלת ההלכות:
18 והנכפה אפי' לימים רבים כו'. כ' הרר"ד ן' זמרא ז"ל שם במשנה נכפה אפילו אחת לימים. ואע"ג דאינו נכפה אלא לימים רבים וזמנו קבוע. הרי זה מום ולא יעבוד אפילו בזמן שהוא בריא:
19 וכן מי שרוח רעה מבעתתו תמיד או בעתים ידועים כו'. כ' הרר"ד בן זמרא ז"ל גז"ש במשנה רוח קצרית באה עליו. ואם תשאל כיון דאמרי' דלעתים ידועים הוי מום. כש"כ מי שרוח רעה מבעתתו תמיד, יש להשיב דאפי' בכה"ג לא מחיל עבודה. א"נ כיון שהוא רגיל בו תמיד ודש בו. הוי אמינא דלא הוי מום קמ"ל: