באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ח׳:א׳

1 כל המומין כו'. כתב מוהרר"י קורקוס ז"ל ריש פ' מומין אלו בין קבועים בין עוברים פוסלים באדם יתר עליהם הכילון והלפתם והמקבן ושראשו שקוע ושקיפת ובעלי חטוטרת ושאלו בגמרא מנה"מ פי' שיש מומין יתירים באדם דכתיב כל איש אשר בו מום מזרע אהרן וגו' השוה בזרעו של אהרן כו' ופרש"י ז"ל השוה בזרעו של אהרן הוא דבעי מומא, אבל שאינו שוה אפילו בלא מומא מיפסל. וכבר כתבתי למעלה שאין זה פי' רבינו שלפי פי' זה אינו אלא לאו הבא מכלל עשה ואינו לוקה וכן דעת רש"י ז"ל שאינו לוקה, אבל רבינו מפרש כל איש אשר בו מום או אשר בו דבר דלא שייך לשוויי זרעו של אהרן דהיינו שאינו שוה לזרעו של אהרן בקדשים לא יאכל. ואמרו עוד בגמרא כילון דדמי לאכלה לפתם דדמי רישי' לגלגלידא דליפתא, תנא וצוארו עומד באמצע ראשו, מקבן דדמי רישיה למקבת ושראשו שקוע מלפניו וסקיפת מאחוריו כדאמרי אנשי שקיל פיסא, תאנא ושצוארו שקוט ושמוט, שקוט דחביס מיחבס, שמוט דארוך ושמיט, ע"כ. הרי חמשה מוזכרים בגמרא ובמשנה והם הם אשר הזכיר רבינו ראשונה אך לא על דרך המשנה, ראשו שקוע הוא אשר הזכיר ראשונה שאמצע קדקדו שוקע וכו'. מי שאמצע ראשו כו' הוא כילון הנזכר במשנה תחילה, ואכלה שאמרו בגמרא כתב רבינו במשנה שהוא כלי אריך ששואבין בו היין. מי שפאת ראשו כו' הוא מקבן אשר הוזכר שלישי במשנה, והוא הנקרא בערבי מטרק"ה, מי שראשו יוצא כו'. הוא שקיפת שהוזכר במשנה חמישי, מי שראשו רחב הוא לפתם אשר הוזכר שני במשנה. ויש פירושים אחרים באלו השמות. ולכך השיג עליו הראב"ד ז"ל א"א דומה שלא בא זה אלא לערבב את העולם שלא תפס דרך הגמרא ופרטיו לא באו על דרך הגמ' עכ"ל. נראה שכוונתו להשיג על פי' רבינו במומין אלו. לא על הסדר לבד. והוא כי לפי פירושו הסדר אשר כתבו הוא הסדר הנכון. ואם הי' פירושם כן הי' לו לתנא לשנותם על סדר זה, ומדלא נקיט התנא סדר רבינו נראה שאין הפי' כן. וזה נראה במ"ש ופרטיו לא באו על דרך הגמ', ואם אין זאת כוונתו אין כאן מקום להשיג כי רבינו סדרם בסדר נכון כאשר אתה רואה, וגם אם זאת כוונתו סובר רבינו כי המשנה לא הקפידה על הסדר, אבל רבינו שהוא המחבר חברם וסדרם בסדר נכון זה לעומת זה באופן יתקבלו ויזכרו. ואפשר שהתנא תפס היותר מצוי תחילה, א"נ היותר מגונה ולא זו אף זו קתני, או לא הקפידה על הסדר: ומהר"ד ן' זמרא ז"ל כתב בעינן איש השוה בזרעו של אהרן, כלומר איש השוה בזרעו של אהרן הוא דבעי מומא, הא אינו שוה בזרעו של אהרן בלא מומא נמי מיפסל וכבר כתב ז"ל לעיל פ' ששי מאי איכא בין הני להני:

2 מי שקדקדו שוקע כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל תנן ויתר עליהם הכילון כו' ואמרינן בגמרא כילון דדמי רישיה לאכלה ופרש"י ז"ל דומה לכיסוי של חבית שחד למעלה ורחב למטה. וכן היתה צורת כיסויי חבית שלהם, אבל צורת כסויים של זמן רבינו הי' שקוע באמצע כדי שיכנס זה השיקוע בתוך החבית ולא יתנדנד. וכן ראיתי צורת כסויי החביות בהרבה מקומות:

3 מי שאמצע קדקדו עולה כו'. כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל היינו דתנן במתני' הלפתן ולפי פי' רבינו אתי שפיר שיש בקדקדו כמין לפת, אבל רש"י ז"ל דחק לפרש דומה לראש הלפת שראשה רחב והולכת וכלה למטה באמצע הראש. ונראה שדחקו לפרש כן משום דמשמע לי' הא דתני בתוספתא וצוארו עומד באמצע הראש הוי פירושא דלפתן דתנן במתני', אבל רבינו ז"ל סובר שהוא מוסיף מום אחר בכלל לפתן דתנן במתני' או שיש לו כמין לפת בראשו או שצוארו באמצע ראשו כמו הלפת. ובהשגות א"א דומה כו' וכבר כתבתי למעלה שתפס רבינו פרטיו דרך תכונת צורת האדם להועיל לזכירה לפי שהוא חיבור חבורו כדי שילמדו אותו על פה. וכתב תחילה שני מומין בקדקוד או שהוא שוקע או שהוא בולט ואח"כ כתב מי שפאת ראשו יוצא כנגד פניו כמין מקבת והוא מקבן הנזכר במשנה. ואמרינן עלה בגמרא מאי סקיפת שראשו יוצא מאחוריו כו' לפי שבזמן שהראש יוצא מאחוריו דומה כמי שניטל חתיכה מן העורף עד בליטת הראש ושני מומין אלו הם בראש לבדו, ואח"כ כתב מי שראשו רחב כו' וזהו בכלל לפתן הנזכר במשנה וכדתניא בתוספ' וצוארו עומד באמצע ומום זה משותף בין הראש והצואר, ואח"כ כתב הקרח הנז' במשנה. ומום זה אעפ"י שהוא בראש אינו בראש ממש אלא בשיער הראש, ולפיכך איחרו. ואתיא מתני' דלא כר' יהודה דאמר הכהנים לרבות הקרחנים. וקי"ל כסתם מתני' ותנן איזהו קרח כל שאין לו שיטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן, ואם יש לו ה"ז כשר ואמרינן עלה בגמרא תרי לישני ופסק הרב ז"ל כלישנא בתרא שהוא לחומרא. ואיכא דמתני לה אסיפא ואם יש לו ה"ז כשר. אמר רבא ל"ש אלא שיש לו לאחוריו ואין לו לפניו, אבל יש לו בין לאחוריו בין לפניו פסול. וכ"ש שיש לו לפניו ולא לאחוריו. ודאין לו כלל דפסול. וכ"פ הרב ז"ל, אלא דקשיא לי דכיון דשיטה אחת מאחוריו אמרינן דמצלת אע"פ שכל שאר הראש קרח. וכי מפני שהשיטה מקפת כל הראש גרע. ורש"י ז"ל תירץ קושיא זו וכתב דטפי הוי נוי כשיש לו לאחריו ולא לפניו יותר ממי שיש לו סביב כל הראש ובאמצע הוי קרח ע"כ. ולא ידעתי טעם ואם היו אומרים לפי שדומה לכומרים הוי ניחא טפי, ואח"כ כתב שנים בצואר מי שצוארו שקוע או שצוארו ארוך והיינו שקוט ושמוט דתניא בתוספ', ואמרי' עלה שקוט דחביס מיחבס והיינו שוקע שמוט דאריך ושמיט, הרי לך שכל פרטיו של רבינו הולכים על דרך הגמרא אעפ"י שאינם על סדר המשנה והגמרא אלא על דרך תכונת האברים מהטעם אשר כתבתי. וסדר זה נקיט ואזיל ז"ל תדע דלעולם תופס מנין וכולל כללים להועיל לזכירה: