חומת אנך על תהלים ט״ז

מהדורה: חומת אנך, ירושלים 1965

« חומת אנך על תהלים ט״ו:ה׳ חומת אנך על תהלים י״ז:א׳ »

1 עירובין פתח ↗

אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁלֹשׁ שָׁנִים נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, הַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵן, וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל.

9 מדרש תנחומא פתח ↗

מַנְצְפַּ״‎ךְ הָאוֹתִיּוֹת כְּפוּלוֹת, צוֹפִים אֲמָרוּם. לֵךְ לְךָ, רֶמֶז נִרְמָז לְאַבְרָהָם לְמֵאָה שָׁנָה יוֹלִיד יִצְחָק. כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד בראשית כו, טז, רֶמֶז נִרְמַז שֶׁהוּא וְזַרְעוֹ עֲצוּמִים בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים. נוּ״‎ן, לְיַעֲקֹב, הַצִּילֵנִי נָא שם לב, יב, נִצֹּל בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים. פ״‎ף, לְיוֹסֵף, פָּקֹד פָּקַדְתִּי שם נ, כד. פָּקֹד, בָּעוֹלָם הַזֶּה. פָּקַדְתִּי, לָעוֹלָם הַבָּא. צ״‎ץ, הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח זכריה ו, יב, זֶה מָשִׁיחַ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק ירמיה כג, ה. שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת שה״‎ש ו, ח. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, הוֹסִיף עֲלֵיהֶם אַחַד עָשָׂר מִן תְּרֵי עָשָׂר, חוּץ מִן יוֹנָה שֶׁהוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְשִׁשָּׁה סְדָרִים, וְתִשְׁעָה פְּרָקִים דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הֲרֵי שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים שם. שִׁשִּׁים מַסֶּכְתּוֹת, שְׁמוֹנִים בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם כְּנֶגֶד פְּתָחֶיהָ. וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר שם, מִשְׁנָה הַחִיצוֹנָה. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים שם ג, ז, כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת שֶׁל יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ וְגוֹ' במדבר ו, כד. הַשָּׂטָ״‎ן בַּגִּימַטְרִיָּא כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה הוּא שַׁלִּיט לְהַלְשִׁין, חוּץ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר רַבִּי אָמִי בַּר אַבָּא, אַבְרָהָם עַד שֶׁלֹּא נִמּוֹל וְלֹא הוֹלִיד, הָיָה חָסֵר חֲמִשָּׁה אֵבָרִים. נִתְוַסֵּף ה', וְנַעֲשָׂה שָׁלֵם וְהוֹלִיד, וְנִקְרָא אַבְרָהָם מִנְיַן אוֹתִיּוֹתָיו. שָׂרַי. פְּלִיגֵי בָּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי, חַד אָמַר, נֶחְלַק הַיּוּ״‎ד לִשְׁנַיִם, ה' לְאַבְרָהָם וַה' לְשָׂרָה. וְחַד אָמַר, יּוּ״‎ד שֶׁנָּטַל מִשָּׂרָה קָרָא תַּגָּר, עַד שֶׁבָּא יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹסִיף לוֹ יּוּ״‎ד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ יְהוֹשֻׁעַ במדבר יג, טז, וְהוֹשִׁיעוֹ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. יִצְחָק י' כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת, צ' תִּשְׁעִים שָׁנָה לְשָׂרָה נוֹלַד, ח' לִשְׁמוֹנָה יָמִים נִמּוֹל, ק' מֵאָה שָׁנִים חַיֵּי אַבְרָהָם כְּשֶׁנּוֹלַד. יַעֲקֹב, עַל שְׁמוֹ נִקְרָא, י' מִוַּלְדוֹתָיו הָעֲשִׂירִי, לְמַפְרֵעַ לֵוִי עֲשִׂירִי. חֲשֹׁב מִבִּנְיָמִין עַד לֵוִי, הָיוּ לוֹ עֲשָׂרָה בָּנִים, וְלֵוִי הָיָה עֲשִׂירִי וּנְתָנוֹ מַעֲשֵׂר לַמָּקוֹם, לְקַיֵּם וְכָל אֲשֶׁר תִּתֵּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ בראשית כח, כב. ע' בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ. ק' כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת הַבְּרָכָה, וְיִתֵּן לְךָ שם כז, כח, הוֹצֵא מִשָּׁם הַשֵּׁם, נִשְׁתַּיְּרוּ מֵאָה. ב' כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹלִים. יְהוּדָה, עַל שְׁמוֹ נִקְרָא, שְׁלֹשִׁים, כְּנֶגֶד שְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת שֶׁל מַלְכוּת. הַלּוּחוֹת, הָיוּ בָּהֶן שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת, מִן אֲנֹכִי עַד אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ, כְּנֶגֶד שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִצְוֹת. וְכֻלָּן נִתְּנוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, שֶׁבָּהֶן חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, תּוֹרָה וּמִשְׁנָה, תַּלְמוּד וְהַגָּדָה. יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ ישעיה לג, ו. אֵין בְּכָל הַמִּדּוֹת גָּדוֹל מִן הַיִּרְאָה וַעֲנָוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמְּךָ דברים י, יב. יִרְאַת בַּגִּימַטְרִיָּא שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַחַת עֶשְׂרֵה. וְתוֹרָה וּמִלָּה עִמָּהּ, הֲרֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. צִיצִית, שֵׁשׁ מֵאוֹת. שְׁמוֹנָה חוּטִין וַחֲמִשָּׁה קְשָׁרִים, הֲרֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה. הוּקַם עַל ש״‎ב כג, א, בַּגִּימַטְרִיָּא מֵאָה, כְּנֶגֶד מֵאָה בְּרָכוֹת. שֶׁבְּכָל יוֹם הָיוּ מֵתִים מִיִּשְׂרָאֵל מֵאָה אֲנָשִׁים, בָּא דָּוִד וְתִקְּנָן לְמֵאָה בְּרָכוֹת. וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ, קְרִי בֵּיהּ מֵאָה, אֵלּוּ מֵאָה בְּרָכוֹת. כֵּיוָן שֶׁתִּקְנוּם, נֶעֶצְרָה הַמַּגֵּפָה. זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה ויקרא ו, ב, עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וְעֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה. שְׁנֵי בְּנֵי הַיִּצְהָר זכריה ד, יד, אֵלּוּ דָּוִד וְאַהֲרֹן שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁמְּשִׁיחָתָן לְדוֹרוֹת. בְּאַהֲרֹן כְּתִיב: וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם במדבר כה, יג. בְּדָוִד כְּתִיב: וְדָוִד עַבְדִי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם יחזקאל לז, כה. כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב הושע יד, ג. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, הָיִינוּ מַקְרִיבִין קָרְבָּן וּמִתְכַּפֵּר. וְעַכְשָׁו, אֵין בְּיָדֵינוּ אֶלָּא תְּפִלָּה. טוֹב, בַּגִּימַטְרִיָּא שְׁבַע עֶשְׂרֵה. תְּפִלָּה, תְּשַׁע עֶשְׂרֵה. הוֹצֵא מֵהֶן בִּרְכַּת הַזֵּדִים שֶׁתִּקְּנוּ בְּיַבְנֶה, וְאֶת צֶמַח דָּוִד שֶׁתִּקְּנוּ עַל שׁוּם בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי תהלים כו, ב. רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר, כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב. טוֹב בַּגִּימַטְרִיָּא בְּא״‎ת ב״‎ש, נֶפֶשׁ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי חֶלְבֵּנוּ מִמֶּנּוּ מִנַּפְשׁוֹתֵינוּ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא כַּפָּרָה עָלֵינוּ, וּנְשַׁלְּמָה פָּרִים שְׂפָתֵינוּ הושע יד, ג. וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן רות ד, יג, בַּגִּימַטְרִיָּא יְמֵי תִּשְׁעָה חֲדָשִׁים שֶׁל לֵידָה. וְהַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן לַיְלָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָּבֶר איוב ג, ב. שִׁעוּר מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה, כְּנֶגֶד מֵי בְּאֵר שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְכַמָּה בֵּיצִים בְּשִׁעוּר הַמִּקְוֶה. חֲמִשָּׁה אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים. וְהַסְּאָה, מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע בֵּיצִים. אַרְבָּעִים וְשָׁלֹש בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה, שִׁעוּר הַחַלָּה. וּמִנַּיִן לַמִּקְוֶה שֶׁצָּרִיךְ אַרְבָּעִים סְאָה. דִּכְתִיב: יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֶת מִי הַשִּׁלֹחַ הַהוֹלְכִים לְאַט ישעיה ח, ו. לְאַ״‎ט בַּגִּימַטְרִיָּא אַרְבָּעִים. הֲרֵי שִׁעוּר סְאָה, טֶפַח עַל טֶפַח בְּרוּם טֶפַח. וְהַמַּפְרִישׁ שִׁעוּר חַלָּה, צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ שִׁשָּׁה לוֹגִין וְאֶחָד וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה. מַלְקוֹת אַרְבָּעִים מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' שמות לה, א. אֵלֶּה, שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה. דְּבָרִים, שְׁנַיִם. הַדְּבָרִים, שְׁלֹשָה. הֲרֵי אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יוֹסִיף דברים כה, ג, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים קְלָלוֹת שֶׁנִּתְקַלְּלוּ נָחָשׁ וְחַוָּה וְאָדָם וַאֲדָמָה. וּפָחֲתוּ חֲכָמִים אֶחָד, מִשּׁוּם לֹא יוֹסִיף. סַנְהֶדְרִין, שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ מְלִיצֵי זְכֻיּוֹת אֶחָד, וְיִרְבּוּ מְלַמְּדֵי חוֹבוֹת שְׁנַיִם. מוּטָב שֶׁיָּבֹאוּ שְׁנַיִם, וְיִדְחוּ אֶחָד. חֵרֶם, בַּגִּימַטְרִיָּא מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה. וְאָמַר שְׁמוּאֵל, כְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת, נִכְנֶסֶת בַּמָּאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה אֵיבָרִים. וּכְשֶׁהִיא יֹצְאָה, יֹצְאָה מִן מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה, כְּדִכְתִּיב, בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר חבקוק ג, ב. תִּירַשׁ כְּתִיב, וְקַרִינָן תִּירוֹשׁ. זָכָה, נַעֲשֶׂה רֹאשׁ. לֹא זָכָה, נַעֲשֶׂה רָשׁ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לַבְּרָכָה, בִּשְׁלֹשָה דְּבָרִים אָדָם נִכָּר, בְּכִיסוֹ, וּבְכוֹסוֹ, וּבְכַעֲסוֹ. טַבְאֵל, רְמַלְיָה, שֵׁשָּׁךְ, בַּגִּימַטְרִיָּא בָּבֶל בְּא״‎ת ב״‎ש. גוֹג וּמָגוֹג, בַּגִּימַטְרִיָּא שִׁבְעִים, שֶׁהֵם שִׁבְעִים אֻמּוֹת.

1 מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. אמרו במדרש שמרני אל כי חסיתי בך שמרני אל שלא אכשל בדבר הלכה עיין פרשת דרכים ריש דרוש ט"ו ורש"י לקמן מזמור ס' כתב רבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו. ואפשר כמ"ש פ"ב דיומא לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי מלוי ומיששכר והקשו המפרשים דהרי דוד הע"ה אמרו וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ולא היה מלוי ויששכר ויש כמה תירוצים אחת שדוד הע"ה היה מלך ולגבי מלך לא נאמר זה. א"נ שהיה עניו מאד ועל ידי הענוה מכוין אל האמת כמ"ש פ"ק דעירובין גבי ב"ה שיצאת ב"ק שהלכה כבית הלל ומפרש בגמרא שהטעם שהיו ענותנין ופירש מר"ן בכללי הגמרא שבזכות הענוה היו מכונים אל האמת. וכתבו המפרשים דכל זה היינו בצורבא מרבנן דמורה ביחיד אבל כשהם רבים אז אפילו משאר שבטים מכוונים אל האמת וז"ש מכתם לדוד שהיה מך ותם עניו אפילו במלכותו והכא נרמזו השתי מעלות המועילות לכוין אל האמת שהם המלכות והענוה שכל אחת מהנה אגוני מגנא לכוין אל האמת כמ"ש המפרשים ונראה הטעם דמלך כרבים דמי וכי איכא רבים שמורי"ם לכל בני ישראל אהניא זכותא דרבים לכוין האמת והענוה היא סגולה להיות מרכבה לשכינה ותורה שבע"פ היא כנגד השכינה והלכה היא ה' כלה. גם משפט הוא בלאה ותורה לשמה הוא לתקן פרצוף לאה ולאה נקראת ענוה כידוע כל זה מרבינו האר"י זצ"ל ולזה העניו מכוין אל האמת מטעמים אלו הנאמרים באמת. וזה רמז קראין מכתם לדוד כלומר הגם שהיה דוד עניו גם במלכותו עם כל זה לא סמך והתפלל שמרני אל שלא אכשל בדבר הלכה ונקט לשון יחיד כי ברבים פשיטא שמכונים לאמת. אך ביחיד תכון תפלתי שמרני שלא אכשל בדבר הלכה ואיני סומך על מלכות ולא על ענוה רק כי חסיתי בך שתשמע תפלתי ותשמרני:

1 אמרת לה' אדני אתה טובתי בל עליך. אפשר שכונתו ליחד קבה"ו תמיד שלא ע"מ לקבל פרס וזה רמז אמרת מלשון ראוה מדברת לה' קב"ה אדני שכינתיה אתה להמשיך החסדים בסוד אתה כהן לעולם. טובתי בל עליך שלא ע"מ לקבל פרס כי אני חייב להדמות לקדושים אשר בארץ האבות. ורז"ל בשוחר טוב דרשו. אמרת אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אעפ"י שהייתי מלך המלכתיך עלי והוא תמוה. ואפשר במה שפירשו המפרשים בפסוק כי ראיתי בבניו לי מלך שכביכול רצה לומר עלי מלך כמו שכתבתי לעיל בשמואל ב' סימן כ"ג ואפשר שז"ש אעפ"י שהייתי מלך שמרוב ענותנותך אמרת כי ראיתי בבניו לי מלך עלי מלך אני המלכתיך עלי וז"ש אמרת לה' אדני אתה אדון ושליט טובתי ר"ל מלכותי בל עליך כי אם מלך על ישראל ואתה אדוני ופטרוני וא"ש ההי"ב:

1 שויתי ה' לנגדי תמיד. אפשר שויתי רוח ה' דיבר בו דזכה למדת הנשתוון שכתב הרב חובת הלבבות ז"ל דהיינו דאם יכבדוהו או אם יבזוהו הכל אצלו בשוה והבזיון והכבוד שקולא"י נינהו ואמר דזכה לזה משום דה' לנגדי תמיד. ובזה הכל שוה בין אם יכבדוני בין אם יבזוני כי אני עומד לפני ה' ומכיר פחיתותי באמת. ואם תאמר בלא זה אני עוסק בתורה ואגוני מגנא ואצולי מצלא לז"א התורה היא מצלת מהחטא וז"ש כי מימיני רמז לתורה אהניא בל אמוט. אבל לזכות למדת הנשתוון לא סגי בתורה אלא לחשוב כי ה' לנגדי תמיד:

1 לכן שמח לבי ויגל כבודי וכו'. אפשר במ"ש רז"ל בתנחומא פרשת קרח על פסוק נאום הגבר הוקם על שהיו מתים מישראל בכל יום ק' בא דוד הע"ה ותקן ק' ברכות ותעצר המגפה וזהו הוקם ע"ל גימטריא ק'. וכתבו ז"ל דק' ברכות א' מדאורייתא ברכת המזון וב' ברכת התורה למ"ד נשארו צ"ח מדרבנן גימטריא גהנם צ"ח שהמברך צ"ח ברכות נצול מגהנם. וזה רמז לכ"ן גימטריא ק' רמז לק' ברכות שתקן שמח לבי שהצלתי ישראל. וכתב רבינו בעל הרקח שק' ברכות מצילות מצ"ח תוכחות גם כל חולי וכל מכה הם ק' וז"ש אף בשרי ישכון לבטח שניצול מהתוכחות. כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת דבק' ברכות ניצול מגהנם וגדלה שמחתו לזכות את ישראל ולהצילם מהמגפה והניחו יתרם להצילם מהתוכחות צ"ח. וגם מכל חולי וכל מכה ומעונשי גהינם והמלך דוד שמח שמחה גדולה:

« חומת אנך על תהלים ט״ו:ה׳ חומת אנך על תהלים י״ז:א׳ »