1דבר אל אהרן נסמכה מצוה זו אחר חנוכת הנשיאים לפי שאתה מוצא שנים עשר שבטים שהקריבו קרבנם לחנוכת המזבח ושבט לוי לא הקריב כלומר והיו מצערים ואומרים למה רחקנו מהקריב להקדוש ב״ה לחנוכת המזבח כיון שעברה חנוכת המזבח אמר לו הקב״ה לאהרן ולבניו כל השבטים עשו חנוכה ואתם לעצמכם תעשו חנוכה, לכך נאמר דבר אל אהרן בהעלתך וגו׳ ואחר כך קח את הלוים.2בהעלתך את הנרת ביום שהוקם המשכן נאמרה לפי שבאותו יום התחילו להדליק לאחר שכלה להקים את המשכן הוזקק להצטוות בהדלקת המנורה ללמדך שאף בלילה היה הדבור כי שם הנר תמיד דולק וכן מצינו בשמואל ונר אלקים טרם יכבה וגו׳ ויקרא ה׳ אל שמואל. בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה בשעת הדלקתן תעמוד אתה כנגד פני המנורה ותדליק אז יאירו שבעת הנרות ואין אל מול פני המנורה מוסב אל יאירו שבעת הנרות וראיה מהפסוק שלאחריו אל מול פני המנורה העלה נרתיה. ד״א בהעלתך את הנרת כמשמעו לשון עליה כשתעלה את הנרות הן הלוצי״ש בלע״ז על הקנים למקומם ואין לומר עליהן קבועות היו שהרי כתיב בפ׳ ויקהל ויעש את המנורה וגו׳ ויעש את נרותיה שבעה ומלקחיה וגו'. אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות סבב את פיות שבעת הנרות אל מול פני המנורה דהיינו הפרכת המבדיל בין ההיכל ובין קדש הקדשים והיינו אליבא דמאן דאמר צפון ודרום היו הנרות מונחים ולמאן דאמר מזרח ומערב היו מונחים הנרות אל מול פני המנורה היינו השלחן כדכתיב בפרשת פקודי וישם את המנורה נכח השלחן.3יאירו שבעת הנרות הנרות שעל ששת הקנים ה״ג בפרש״י אלא שהסופרים גרעו בו תיבה אחת.1וזה מעשה המנרה זהו אחד משלשה דברים שנתקשה בהן משה ונפקא לן הא מדכתיב בהו זה והא דלא מנו זה יתנו כל העובר וגו', יש לומר שלא נתקשה בשעור המטבע, אלא תמה בעצמו איך יתרצה הקב״ה בדבר קל כמו זה וזה שיסד הפיוט במה יתרצה אשכול הכופר.2מעשה המנרה ענין מלאכת המנורה נאמר במקום אחר ונשנה כאן בשביל פרק הירך שנתחדש בה הוא שנאמר כאן עד ירכה עד פרחה. כן עשה משה את המנרה.1קח את הלוים ביום שהוקם המשכן נאמרה לפי שבה כתובות הלכות לויים שבו ביום הוזקקו לשיר. פרשה זו נכתבה על הסדר ושתי פרשיות של מעלה שנאמר באחת הקרב את מטה לוי וגו׳ ובאחרת ואני הנה לקחתי את הלוים היינו לחנות סביב המשכן. לאחר שהוקם המשכן וסדר הדגלים והדלקת המנורה צוה לזמן הלויים לשרתו ונסמכה פרשת הלויים לפרשת נרות לומר שהכהנים יתעסקו בהדלקת הנרות ובשאר עבודות יעזרום הלוים.2מתוך בני ישראל שהרי מעורבים היו מקודם לכן.1הזה עליהם מי חטאת אי אפשר לומר מצוה זו נאמרה ביום שנאמרה פרשה זו דהיינו ביום שהוקם המשכן שהרי לא נשרפה הפרה דהא קים לן באחד בניסן הוקם המשכן שני לו נשרפה הפרה אלא הכי קאמר לאחר שתעשה הפרה הזה עליהם מי חטאת. ואף על פי שמיום שהוקם המשכן היה להם ליטהר על ידי שבו ביום הוזקקו לשיר י״ל שנטהרו משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח כעין אהרן ובניו כדאמרינן במסכת יומא נכנסו מים תחת דם.2הזה עליהם מי חטאת. לפי שמכאן ואילך מוטל עליהם להוריד ולהקים את המשכן הוצרכו הזאת שלישי ושביעי שהרי אי אפשר שלא נטמאו במת לשעבר.3והעבירו תער על כל בשרם קודם הזאת שלישי ושביעי. כאן פרש״י מצאתי בדברי רבי משה הדרשן לפי שנתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודת כוכבים והיא קרויה זבחי מתים והמצורע קרוי מת הזקיקם תגלחת כמצורעים ולכך צריכים בעלי תשובה טבילה ותגלחת.4וכבסו בגדיהם וכ״ש בשרם כדין טומאת מת.1ולקחו פר בן בקר לחנכת עבודתם. ד״א ולקחו פר בן בקר לפי שהבכורות עבדו עבודת כוכבים בהוראת אחרים במעשה העגל כדכתיב ויאמרו אלה אלהיך ישראל ומצינו שהצבור מביאים פר לעולה בהעלם דבר של צבור כדכתיב ואם מעיני העדה נעשתה לשגגה וגו'2ופר שני פרש״י מה תלמוד לומר שני כלומר הרי חטאת קודמת לעולה אלא לומר לך מה עולה לא נאכלת אף חטאת זו לא נאכלת לפי שבו מלאו ידי הלויים והיו מלואים כמו שפיר׳ בפרשת שמיני.3תקח לחטאת בלקיחה נקט פר העולה תחלה כדי לברר היפה לעולה דמכל מקום לענין הקרבה חטאת קודמת לעולה. ופר שני, תקח לחטאת חלק הכתוב להם ללויים כבוד שלא הביאו שעיר לחטאת שאילו כך היה נראה שעל כפרת עבודת כוכבים בא והם לא נכשלו בה.1והקרבת את הלוים לפני אהל מועד כשם שכתוב במצורע והעמיד הכהן המטהר וגו'.1וסמכו בני ישראל הם הבכורת שבישראל שהלויים נתנו כפרה תחתיהם וכל בכור סומך על שלו.2וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים דוגמא וסמכת את ידך עליו דמשה לגבי יהושע וכל סמיכה דגבי אדם היא שימת שררה וממנה למדו לעשות פרשים כמו שפירש בפרשת ויחי גבי וישת ידו.1והניף אהרן את הלוים, מאת בני ישראל לפי שהם שלוחים של ישראל.1על ראש הפרים על ראש כל אחד מן הפרים.1והעמדת את הלוים לפני אהרן ולפני בניו להראות שהם נתונים לו כמו שמפורש בענין.1וטהרת אתם בהזאת שלישי ושביעי.1כי נתנים נתנים המה לי נתונים מאת בני ישראל להקב״ה ונתונים מאת הקב״ה לאהרן.2לקחתי אתם לי קבלתי אותם.1ביום הכתי כל בכור ולהלן הוא אומר ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור אלא כל תיבת יום משמע אף לילה כמו שפרש״י בפרשת בשלח.1ואקח את הלוים תחת כל בכור שאם היו כל הבכורים עובדים יהיה בהם נגף שהרי אביו של זה הבכור שמא לא היה בכור ולא אבי אביו ולא הורגלו בעבודה ולכשיבא לעבוד לא יהא בקי ונזהר בה ויעשה שלא כהוגן וניגף כמו שמצינו בנדב ואביהוא אבל הלויים כיון שנבחרו המה ובניהם ובני בניהם לדורות הורגלו והוזהרו בעבודתם לעשותה כהוגן ולכך אמר הכתוב לא יהיה ללוי חלק ונחלה וגו׳ שלא יתעסקו בשום מלאכה רק בעבודת הקודש פן ילמד ידיו למלאכת החול וע״י כך יהיו זרועותיו ואצבעותיו עבות וקשות ולא יוכל לכופן ולמשמש את הנבל ובכנור ויקלקלו השיר.2לעבד את עבדת בני ישראל עבודה שהיתה מוטלת על בני ישראל לעשות.3ולא יהיה בבני ישראל נגף באחד מבני ישראל דוגמא ואם שלש אלה לא יעשה לה ויקבר בערי הגלעד ועל עיר בן אתונות.1כן עשו להם בני ישראל סמכו ידיהם עליהם.1ויתחטאו הלוים בהזאת מי חטאת.1כן עשו להם הכהנים ללויים הלויים לכהנים. ד״א כן עשו להם אהרן ובניו ללויים כמה שנאמר וזאת עשו להם וחיו וגו'.1זאת אשר ללוים בשנים פוסלים בהם ואין אחרת ללויים שאין מום פוסל בהם.אשר ללוים ולא אשר לכהנים שאין השנים פוסלים בהם בכהנים, ופרשה זו לא נאמרה אלא במדבר כמו ששנינו תנו רבנן בן לוי מבן שלשים ועד בן חמישים כשר לעבודה ושנים פוסלים בו בד״א באהל מועד שבמדבר שלא היו מיושבים והעבודה בכתף לפיכך לא היו נושאים את הארון אלא בני כח אבל בשילה ובית עולמים שהיו מיושבין וקבועים אין נפסלים אלא בקול. א״ר יוסי מאי קרא ויהי כאחד למחצצרים ומשוררים להשמיע קול אחד כאחד אפילו זקנים במשמע קול אחד שצריכים לבשם את קולם שיהא נראה כקול אחד הכי מיתניא והכי פירש״י בפרק הכל שוחטים.2מבן חמש ועשרים שנה. ולהלן בפרשת במדבר הוא אומר מבן שלשים שנה ומעלה אלא לפי הפשט לכל הלויים נאמרה פרשה זו מבן חמש ועשרים שנה יבאו כולם לעשות מלאכות קלות כגון לשמור שלא יכנס זר במשכן ולשיר עד שיהיו בני שלשים שמכאן ואילך הם בכחם וישאו בני קהת בכתף ובני גרשון ומררי יתעסקו בטעינת ופריקת העגלות והורדת והקמת המשכן.1ומבן חמשים שנה ישוב כל אחד מצבא העבודה המוטלת עליו, בני קהת מעבודת משא בכתף ובני גרשון ובני מררי מטעינה ופריקה והורדה והקמה וחוזרין אלו ואלו לשיר ולשמור שלא יכנס זר במשכן.2ולא יעבד עוד פירש״י עבודת משא בכתף לפי פרש״י, פרשה זו לא אבני גרשון ומררי קאי. וקשיא לי לפירש״י מיניה וביה שפירש אבל חוזר הוא לטעון עגלות מה הוא חוזר הרי מתחלה עבודתם לטעון עגלות מיהו בני גרשון ומררי אף הם נפסלים בשנים ממה שהיו כבר כגון טעינת ופריקת עגלות והורדת והקמת המשכן וחוזרים לשיר ולשמור שלא יכנס זר למשכן, ולפי פירוש רש״י שפירש אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר ולטעון עגלות, לנעילת שערים קאי אשילה ובית עולמים, ולטעון עגלות קאי אמדבר.1ושרת את אחיו וכשיהיה בן חמשים ישרת עם אחיו הזקנים באהל מועד לשורר ולשמור משמרת שלא יכנס בו זר כדכתיב מסביב למשכן יחנו.2ועבדה לא יעבד. עוד שום עבודה רק ישורר וישמור שלא יכנס זר במשכן.
