1אמר אל אלעזר לא רצה לטמא את אהרן הואיל והיה מן המקריבים.1החטאים האלה בנפשתם דמם בראשם משה התרה בהם, והיה האיש אשר יבחר בו, הוא לבדו יצא חי וכולם אובדים, והם נכנסו לאותה סכנה.2ועשו אתם האמנים מקרא זה חסר, דוגמא ויאמר ליוסף ויגד ליעקב.1ויקח אלעזר לפי הנראה אין כאן מקומו של מקרא זה והיה לו לכתוב זכרון לבני ישראל תכף אחר ויהיו לאות לבני ישראל אלא נקבע כאן להפסיק בנתיים ולמדך שמראש הפרשה עד ויהיו לבני ישראל נאמר למשה שיאמר לאלעזר ומן זכרון לבני ישראל עד ביד משה נאמר למשה שיאמר לאהרן ופי׳ כאשר דבר ביד משה לו לאהרן והראיה מספרי וידבר ה׳ אל אהרן הנה נתתי לך וגו׳ שומע אני דבר אל אהרן תלמוד לומר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן.2צפוי למזבח עד עתה לא היה לו גג.1זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן שיהא הרואה שואל הרי כתיב מזבח אדמה תעשה לי שהיו ממלאים את חללו עפר אם כן מה טיבו להיות לו גג מנחושת והנשאל משיב גג זה נעשה ממחתות קרח ועדתו שהיו מערערין על הכהונה וכל העם ישמעו וייראו לערער עוד.2ביד משה לו לקרח ופירושו על קרח דוגמא כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך שפירש שדברתי עליך. ד״א לו לאהרן.1אתם המתם את עם ה' על ידכם נטרדו חמישים ומאתים בכורים המקודשים לעבודה מיציאת מצרים ולא היה לכם לפסול הבכורות ולהכניס הלויים במקומם.1אש מעל המזבח הזהירו שלא יטעה מתוך בהלה להקריב אש זרה כמו שעשו נדב ואביהוא ואלו.2ושים קטרת להודיעם שאתה כהן והקטרת הממיתה כשאינה ביד כהן היא נותנת חיים ביד כהנים.3וכפר עליהם עשן הקטרת חוצץ בפני המגפה.1וקח מאתם מטה מטה מאחר שמתלוננים עוד על מטה לוי שהרי אות המחתות לא היה אות רק לאהרן לבדו וצריך אות אחר בין שבט לוי לשאר שבטים.1כי מטה אחד אעפ״י שהשבט אחד נחלק לכהנים וללויים.1והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל שאומרים שמדעתכם הכנסתם הלויים במקום הבכורות.1וינח משה הנו״ן בדגש.1ויצא פרח סימן לפרחי כהונה העתידין לצאת ממנו.2ויצץ ציץ סימן שיצאו ממנו כהנים ששוקדים על עבודתם כדאמרינן כהנים זריזים הם חז״ק הא דאמרינן במסכת אבות ואף מטהו של אהרן שקדיה ופרחיה שהן מן הדברים שנבראו בע״ש בין השמשות.1ותכל תלונתם ותכלה אתה תלונתם של ישראל דוגמא וצו את יהושע מן יצוה. ותכס בצעיף מן ותכסה.1הן גוענו אבדנו יש מהם שמתו מיתת עצמם ויש מהם שנאבדו מן הדין די לנו בכך ולא עוד אלא שכולנו אבדנו כיצד כל הקרב אל משכן ה׳ ימות. כסבורים שעדיין לא נאמר והזר הקרב יומת רק בבעלי מומין.