1אשר יקרא אתכם העתידות לבוא עליכם אבל אינן ברכות שהרי לא מצינו שברך את ראובן ושמעון ולוי, ומה שכתוב וזאת אשר דבר להם אביהם ה״ק וזאת אשר אמרנו הוא אשר דבר להם ואח״כ בירך אותם ולא פי׳ במה ברכם.2באחרית הימים ימים לא נאמר אלא הימים הם מבוארים כבר שקבע הקב״ה לאברהם זקני זמן עבדות ד׳ מאות שנה בברית בין הבתרים.1וראשית אוני ואע״פ שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה מיהו ע״י מעיכה מתעברת.2כחי וראשית אוני יתר שאת ראוי היית לשאת חלק יתר בכחי וראשית אוני כדין בכור.3אוני לשון ממון, כגון מצאתי און לי וידיו תשבנה אונו.4שאת כמו לשאת.1כי עלית כאשר עלית משכבי אביך, מיד חללת יצועי עלה מאותו יום שחללת משכבי נסתלק יצועי שמאותו יום ואילך לא שכב יעקב עם בלהה. עלה נסתלק, כמו אל תעלני בחצי ימי. ד״א חללת אותו שעלה על יצועי דהיינו אתה בעצמך, שבאותה שעה ירדת מקדושתך ונעשית חול ואבדה ממך הבכורה והמלכות, וכן הוא אומר ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף. יצועי עלה י״מ שהיה אומר זה לשבטים כלומר אל תתמהו אם אני מדבר אליו קשות שהרי הוא העוה מאד כי עלה על יצועי.1שמעון ולוי אחים לפי שהיו תמיד בעצה אחת דבר להם בבת אחת מה שלא עשה לשאר אחים.2כלי חמס מכרתיהם הכרתם זה עם זה כלי חמס הוא, כמה חמסים יוצאים מתוך עצתם.3מכרתיהם לשון איש מאת מכרו.1בקהלם בלא וי״ו. וברצנם אפילו כשהם בעת רצון.2עקרו שור תרגום ירושלמי וברעותהון זבינו יוסף דמתיל לתורא. ד״א עקרו שור לשון חומה כי החול״ם והשורק יתחלפו וכן התרגום תרעו שור סנאה. והוא חומת שכם.1ארור אפם אין זה קללה אלא ברכה כלומר יהי רצון שלא יצליחו באפם כדי שלא ירגילו להיות רגזנים. ד״א ארור אפם כמו ארור ובזוי אפם ועברתם העזה והקשה.2אחלקם ביעקב שכן מצינו שנפלה נחלת שמעון בין נחלת בני יהודה כדכתיב ויצא הגורל לשמעון בתוך נחלת בני יהודה ולוי נפל גורלו מ״ח עיר לשבת ומגרשיהן בתוך נחלת כל שבט ושבט.1יהודה אתה יודוך אחיך לשון נופל על הלשון כלומר ישבחוך ויכבדוך וכאשר יראו שידך בערף איבך אז ישתחוו לך כמו למלך. ידך בערף איבך תמיד ידו תהיה בעורף אויביו.1מטרף בני עלית מעניני טרף נתעלית ונתגדלת שאין טורף ושולל כמוך כמו ואת עלית על כולנה. מטרף בני עלית פרש״י ממה שחשדתיך בטרוף טורף יוסף. חז״ק הא אמרינן בעלמא גבי מה בצע כל המברך יהודה הרי זה מנאץ. אלא פי׳ על תמר ותרגום מוכיח יהודה את אודיתא ולא בהיתתא וכו׳ מדין קטלא ברי נפשך סליקתה וכו׳ מדין הריגת תמר ושני בניה.1לא יסור שבט מיהודה משימלוך יהודה תחלה כמו ממלכות דוד ואילך לא יסור ממשלתו להנתן לשבט אחר כמו שהוסרה מלכות שאול להנתן לדוד.2ומחקק מבין רגליו כן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי המושל.3עד כי יבא שילה כי אז נחלקה מלכות בית דוד ונתנה לירבעם מלכות עשרת השבטים וזהו עד כי יבא שילה שנאמר ויבואו שילה וימליכו עליהם את ירבעם. ד״א עד כי יבא שילה אחיה השילוני שהיה משילה שקרע בגדי רחבעם לי״ב קרעים.4ולו יקהת עמים נתקבצו שם להמליך ירבעם כדכתיב ויבא רחבעם שכמה כי שם בא כל ישראל להמליך אותו, ושכם ושילה סמוכים זה לזה כדכתיב ויאסוף יהושע את כל העם שכמה וגו׳ וכתיב לאלתר ויניחה שם במקדש ה׳ והוא משכן שילה. ופשט זה לתשובת המינים. ויעקב פי׳ עקר גדולתו של יהודה שמדוד עד רחבעם, אבל חוסר גדולה לא רצה לפרש אך מכללו של מקרא אתה יכול לדקדק שמשילה ואילך נתמעטה.1סותה מגזרת מסוה.1זבולן לחוף ימים הזכיר השבטים כסדר תולדותם רק זבולן הזכירו קודם יששכר לפי שנחלת יששכר נפלה בין זבולן ובין דן. ד״א על ידי שזבולן היה עוסק בפרקמטיא בגלל יששכר מינה זבולן תחלה.2על צידן שהוא מקום סחורה כדכתיב סוחר צידון עובר ים מלאוך, ולכן ברכו משה שמח זבולן בצאתך בים לסחורה.3על צידן סמוך לצידון דוגמת וסכות על הארן.1רבץ בין המשפתים נחלתו נפלה לו בין תחומי אחיו כמו שמפורש בספר יהושע.2בין המשפתים בין הגבולים.1וירא מנחה וישבח את המנוחה כמו אל תרא יין כי יתאדם. כי טוב יששכר צדיק ונבון ויודע להבחין טובת המנוחה ולא כזבולן השרוי בצער כשהולך בפרקמטיא באניות וכן הוא אומר שמח זבולן בצאתך וגו'.2ויט שכמו לסבל עול מלכי ישראל, ובאיזה ענין ויהי למס עבד לתת למלכי ישראל עישור תבואתו כדכתיב בספר שמואל ואת שדותיכם יעשור. ד״א ויט שכמו לסבל עול אחיו המתאכסנין עליו שכל מי שצריך לעבור מנחלתו לנחלת אחיו עובר עליו והוא סובל טורח כולם והיינו ויהי למס עבד.1דן ידין עמו לפי שהיה הולך תמיד אחר הדגלים בימי משה גם בימי יהושע כדכתיב והמאסף הולך אחר הארון והיה צריך להלחם עם כל הרודפים אחריהם שהרי גבורים היו, לכך אמר דן ידין עמו פי׳ ינקום נקמת עמו כאחד שבטי ישראל, כמו כי ידין ה׳ עמו.1יהי דן, יהי שבטו של דן, נחש עלי דרך להרוג את האומות וגבורתו תהיה משונה כגבורת נחש שממית בדבר קל כמו שמצינו בשמשון בלחי חמור הכיתי אלף איש.2שפיפן מגזרת הוא ישופך ראש. ויפל רכבו אחר אחורי הסוס ונופל לפני דן רודפו.1לישועתך קויתי ה' לדן היה אומר כן דן קויתי ה' שיושיעך וישגבך על אויבך. ד״א לישועתך שתעשה שתושיע את ישראל כדכתיב והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים.1גד גדוד גדודי ישראל יגודו אחריו כשיהיו הולכים למלחמות יהושע שנאמר חלוצים תעברו לפני אחיכם.2והוא יגד בשובו מן המלחמה יגד גדודו אחר עקב שונאי ישראל, כדרך הגבורים כשהן יוצאין למלחמה יוצאין תחלה ובחזרה הם אחרונים לשמור את החוזרים מן המלחמה פן ירדפו האויבים אחריהם. ד״א והוא יגד עקב תמיד הוא רודף ומצוי בעקבות אויביו דוגמת ידך בעורף אויביך.1מאשר שמנה לחמו לפי שלא בירך גד הוא אומר כך יותר משל אשר תהיה שמנה לחמו של גד לפי שארצו מקום מרעה למקנה.2והוא יתן וגו׳ לא מפני שארצו של אשר גרועה אלא גם הוא אשר יתן מעדני מלך ואף על פי כן תהיה ארצו של גד טובה הימנה. ד״א מתוך ארצו של אשר תהיה שמנה לחמו של גד עם שאר שבטי ישראל. שהרי מאשר היו מביאים שמן זית ומטגנין מאכלן בשמן וכן אמר משה ברוך מבנים אשר, בני ישראל יברכוהו ויהי רצוי להם לפי שטובל בשמן רגלו.3והוא יתן מעדני מלך מס של שמן היו גובים ממנו מלכי ישראל למשוח בו ולעדן בו את בשרם כמו ששנינו ולמה סכין אותו לפי שמשיר את השער ומעדן את הבשר.1נפתלי אילה שלחה קלים כאילות בהשתלחם מן המלחמה לבשר בשורות טובות ומשופרות של נצחון המלחמה. היינו הנתן אמרי שפר וכן הוא אומר ונפתלי על מרומי שדה כעין הצבאים הרצים על מרומי הרים. וי״א נפתלי אילה שלחה לשון מישור כמו איל פארן, אי נמי לשון אילן כמו אילי הצדק.2שלחה כמו נטועה, כמו שלוחותיה נטשו עברו ים.3אמרי שפר לשון ענפים כמו שנים שלשה גרגרים בראש אמיר פי׳ מישור ארצו יהא נטוע מענפים הנותנים פירות יפות ומשופרות.1בן פרת לשון ענפים כמו מסעף פארה במערצה יוסף הוא בן, שהענף שלו גדל עלי עין ושתל על פלגי מים.2עלי עין כך מנהג דברי שירה לכפול הלשון כמו נשאו נהרות ה׳ נשאו נהרות קולם אנכי לה׳ אנכי אשירה ועוד הרבה.3בנות הם הענפים היוצאים מגוף האילן ואמר שהם גדולים וגבוהים עד למעלה מן החומה היינו צעדה עלי שור.4צעדה הוא לשון רבות לנקבות כמו צעדו לזכרים דוגמא וחטאתינו ענתה בנו ויהי ידיו אמונה והפשתה והשעורה נוכתה בעצמותי וירדנה. והמשל על יוסף שהיה פרה ורבה מאפרים ומנשה שנתמנו שבטים. וגם בני יוסף אמרו ליהושע ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'. בנות צעדה עלי שור כשעבר יוסף במצרים יצאו כל הנשים לראותו מחמת יפיו.1וימררוהו ורבו לפי שכבר שטמהו בעלי חצים.1ותשב באיתן קשתו הקשת הזה שקורין בלישטר״א בלע״ז מושיבים אותו על עץ איתן וחזק שקורא פורק״א והמושך בקשת אם הוא חזק מושך חבל הקשת בזרועותיו וזרועיו נכפפין לפי שאמר וישטמוהו בעלי חצים, חזר ואמר ותשב באיתן קשתו וכך פי׳ המקרא ישב ומלך עליהם כי קשת שלו היה איתן וחזק כדכתיב לאסור שריו בנפשו.2ויפזו זרעי נכפפו זרועיו במשכו חבל הקשת וזרק חציו עליהם. ויפזו לשון רקוד פיזוז בידים וכרכור ברגלים. ד״א ותשב באיתן קשתו לא עשה לצריו כמו שעשו לו רע אלא נתחזק ונתאפק בכח כמו דורך קשת, ולא שלם להם רעה תחת רעה אלא הסביר להם פנים. ויפזו זרעי ידיו אע״פ שהיה מלך והיו הרבידים והזהב על ידו לא נתגאה נגדם ומאין באה לו זו המדה מידי אביר יעקב.3משם מאותה גדולה זן ופרנס משפחות ישראל.4משם מאז5אבן לשון אב ומשפחה והנו״ן יתירה בו כמו נו״ן שבשגעון, עורון, רצון, חרון, רעבון, ערבון.1ברכת שדים ורחם דימה שמים לשדים, וארץ לרחם. ד״א ברכת שדים שלא יהי צומקים ולא ימותו הילדים מחוסר חלב. ורחם אף בתוך הרחם לא ימות העובר כאן הקדים שדים לרחם לפי שדרך החלב לבא בשדי האשה לפני לידתה אבל הושע אמר תן להם רחם משכיל קודם שאמר ושדים צומקים. כלומר תן להם שלא ילדו ואם ילדו יצמקו שדיהן ולא יוכלו להניק.1נזיר אחיו יוסף שהיה שר באחיו לשון זכו נזיריה משלג.1בנימין זאב שאול שלא נמשכה מלכותו נמשל לזאב טורף שאינו מתעכב על טרפו אבל מלכות בית דוד שנמשכה מלכותו נמשלה לאריה שאינו בורח אלא עומד על טרפו.2זאב יטרף יטרוף רוב בהמות כל כך שבכל בוקר תהא אכילתו מספקתו עד לערב שיחלק בו משלל טרפו לגוריו ומשל הוא. וי״ו דולערב יתירה היא וכמוה רבות, ואין להשיב מן האתנחתא שב עד כמו שפי׳ בפרשת ויגש גבי במיטב הארץ.3ולערב יחלק שלל שכן מנהגו של זאב כדכתיב זאבי ערב לא גרמו לבקר.1אשר כברכתו העתידה לבא לו. וזאת אשר דבר להם אביהם איש כברכתו וזאת אשר אמרנו הוא אשר דבר להם, ואח״כ בירך אותם, ולא פי׳ במה בירכם.1ויצו אותם שילכו עם יוסף כולם לקברו.2אל אבתי עם אבותי.1לאחזת קבר ולא יוכלו לערער מלקברני.1מאת בני חת אע״פ שאמר כבר מאת עפרון החתי חזר ואמר מבני חת לפי שלא היה עפרון חי באותו הזמן ובשביל שלא היה יוסף בעת המכירה פי׳ לו כל הענין מה יאמר אל היורשים אם ימאנו.1ויאסף רגליו אל המטה שמתחלה ישב עליה כמ״ש בתחלת הענין ורגליו על הארץ.
