1בראשית. מה שפתח הקב״ה את התורה בבי״ת ולא באל״ף אע״ג שהיא ראשונה לכל האותיות, לומר לך מה בי״ת זו יש לה גדר ומסובבת היא מג׳ רוחות מזרח מערב דרום, ופרוצה מצפון כך ברא הקב״ה את העולם גדור משלש רוחות אלו ופרוץ לצפונו ומשם באות רוחות רעות ומזיקות בעולם, וכן מצינו ששמו של הקב״ה כתוב באל״ף דל״ת במקרא קל״ד פעמים כנגד ראשי וסופי אותיות תיבות של מזרח דרום מערב שעולים כך לומר שהם סגורים בשמו, שכן קל״ד לשון סגירה כמו קלידא. אבל צפון אינו בכלל עד שיבוא הקב״ה ויסגירנו בשמו. והניחו פרוץ לדון בו לעתיד עובדי פסילים שיאמר להם תבא יראתכם אם תוכל לסגור רוח צפוני שהוא פתוח. כי שארי רוחות סגורים בשמי. וכשתמנה כל האלפא ביתא תמצא חמש מאות למזרח וכן למערב וכן לדרום כנגד חמש מאות שנה מהלך שיש על פני רוחב כל אחד ואחד.2בראשית. פרש״י, אמר רבי יצחק לא היה צריך וכו׳ לפי שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. וא״ת הרי שבע מצוות מצות מילה וגיד הנשה קדמו למצות החדש מצוה ראשונה, אלא י״ל הא דקרי לה בפרש״י למצות החדש מצוה ראשונה לפי שהיא ראשונה למצוות שנצטוו ישראל עליהם במעמד כולם. פירש רש״י למה פתח בבראשית משום כח מעשיו וכו'. וא״ת היאך יכולין הכנענים לומר לישראל גזולה מז׳ אומות חדא דאין זו גזולה שמה שקנה עבד קנה רבו וקים לן דכנען לזרעו של שם עבד הוה כדכתיב ויהי כנען עבד למו. ועוד אדרבה הם גזלוה מישראל כמו שפירש״י בפ׳ לך והכנעני אז בארץ היה הולך וכובש את הארץ מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו. אלא י״ל כמה מלכים היו בארץ כגון מלך חצור וחביריו שלא היו ממשפחות כנען וכן בפ׳ ברכה גבי אפסי ארץ, ושמא הם מזרעו של שם היו ולא היה לישראל שום רבנות עליהם ליטלה מהם בחזקה ומהם היה הכנעני הולך וכובש כמו שפרש״י. ד״א מה טעם פתח בבראשית להודיע סדר הבריאה ונתינת הארץ כמו שפירש״י, היינו טעמא שלא יהא פתחון פה לכנענים לומר להם לישראל אין אתם מן היורש הראוי לירש שהוא עילם אלא אתם מארפכשד הצעיר בבנים כדכתיב בני שם עילם ואשור וארפכשד א״כ כבשתם את הארץ שלא כמשפט. ד״א לכך פתח בענין יצירה שאלמלא כן יאמרו קטני אמנה העולם על מנהגו הוא עומד ועמד תמיד. פרש״י ברצונו נתנה להם וכו׳ צ״ל לא נתנה להם לחלוטין דאל״כ היך חוזר ממתנתו. פירש״י שאין לך ראשית במקרא שאין דבוק לתיבה שלאחריו. חז״ק הרי מצינו דוגמא כי אחרית לאיש שלום ואין דבוק לתיבה שלאחריו.3בראשית ברא. קודם כל ברא הבורא את השמים ואת הארץ כמו בראשית ממלכות יהויקים, וכן ת״א: ״בקדמין ברא״. אלקים. וכו'. אם יש איש אשר יעלה על לבבו להפלא בעיניו על מלת שפת לשון אלקי אלקים אלקיך אלקינו וכיוצא בהם הרבה המבוארים בלשון רבים איכה נכתבו על הקב״ה שהוא אחד כגון אלקי אברהם יצחק ויעקב וכן עוד הרבה יתבונן האיש וישיב אל לבו פן יהיה בו שרש פורה ראש ולענה כי דברות אלהות ואדנות ובעלות יכתבו ליחיד בלשון רבים כגון כי שם נגלו אליו האלקים. דבר האיש אדוני הארץ אם בעליו עמו ואל תשיבני מקדושת תיבת אדני הוא הנקרא בלשון רבים אצל הקדוש ברוך הוא שהוא אחד כי הוא אינו מגזרתם אלא ממשקל שדי זכאי בנאי כשדאי ארמאי דוי אשמאי. ואמת הוא כי אלהות יתבאר בלשון רבים גם אצל הקב״ה שהוא אחד ויחיד כי מלת אלהות לשון שלטון הוא, וכן פירש אחד מהם וממנו יתבררו ויתלבנו האחרים ויבעו מצפוניהם. אנכי ה׳ אלקיך אנכי כל מילי אדונותיך ושולטנותיך וממשלותיך שלא כן מדת בשר ודם אינו מושל על כל בני מלכותו כל ימי חייהם כי הוא מת ויבוא בנו אחריו או אחר קם תחתיו או מושל עליהם ממשלה אחרת. הנה אחרי הדברים האלה האמת נודע כי יש הרבה בני אדם שיש עליהם בחייהם כמה מיני אדנות ומרות מכמה בני אדם זה אחר זה כי האדונים בשר ודם הם מתים וכלים והקב״ה מלך ומלך וימלוך, ומלכותו בכל משלה ובידו לגדל ולחזק לכל.4את השמים. שאל רבי ישמעאל את רבי עקיבא את הדין דכתיב הכא את השמים ואת הארץ מהו, אמר ליה אילו נאמר ברא אלקים השמים הייתי אומר מן השמים וארץ אלהות הן עכשיו שכתב את השמים ואת הארץ בידוע שהשמים והארץ הם הנבראים.5השמים על המבוררים הנבראים הידועים והנראים לנו דבר הכתוב שמים לשון רבים ולא יתפרדו דוגמת מים חיים פנים מלקחיים רחיים. וסתם שמים לשון גובה הוא וארץ לשון שפלות ותחתית וכמו בהנשא החיות מעל הארץ, פירוש מעל הרקיע התחתון.1והארץ היתה תהו. הארץ הבנויה עכשיו כבר היתה תוהו. כשנבראת בתחלה היתה תהו ובהו כלומר שממה וריקנית שלא היה בה עשב אדם חיה ובהמה עוף ודגים רמש חשך אור ורוח כתרגום ירושלמי וארעא הות צדיא מבני אנשא וריקניא מן בעירא שהרי היו מים על פני כל הארץ.2תהו. כמו ויתעם בתהו לא דרך ראיתי את הארץ והנה תהו. ואין לפרש קודם בריאתה היתה תהו ובהו דא״כ היה לו לכתוב והארץ היה תהו ובהו כלומר מה שעכשיו ארץ היה כבר תהו ובהו אבל מדקאמר היתה אארץ קאי. ד״א והארץ היתה תהו ובהו דבר הכתוב על העתיד פי׳ קודם שברא הקב״ה את השמים ואת הארץ היתה תהו ובהו אותו מקום שהארץ עתידה לעמוד בה וכן על פני תהום על פני מקום שהיה התהום עתיד לעמוד בו. וכן מרחפת על פני המים שהרי ענינים אלו עדיין לא נבראו ויש כמה ענינים שלא נתפרסמה כאן יצירתם כגון מלאכים ומעשה מרכבה וגיהנם אלא רק דברים שאנו רואים בעולם, ואפילו ויטע גן בעדן לא נכתב אלא מפני סרחונו של אדם שנתגרש משם, אך הכתוב כולל יצירתם בבת אחת כדכתיב ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ואומר אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם. ואומר כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם כלומר הימים וכל אשר בהם. ואל תתמה על תיבת היתה שהיא לשון נקבה ומדבר על ענין זכר שכן דוגמתה מצינו ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח וארון האלקים נלקחה ואם ככה את עושה לי ותכל דוד המלך. וי״ו דוהארץ יתירה היא כמו וא״ו דולא נחם אלקים וכמוהו רבות.3והארץ היתה תהו ובהו. לא נאמר לשון זה גבי שמים אלא מפני כבוד שכינה ששורה בהם ולפי סברת התלמוד משמע שגם הם תהו ובהו נבראו וצריך לפרש וסביבות קצות הארץ ברא תהו ובהו.4וחשך על פני תהום אברא קאי הקב״ה ברא חשך על פני תהום שהחשך בריאה היא כדכתיב יוצר אור ובורא חשך אבל קודם לכן לא היה חושך ואור ועין לא ראתה זולתי הקב״ה ואין לדרוש ולהרהר אחריו כמו שאמרו רבותינו ז״ל שאין לדרוש ולשאול מה לפנים ומה לאחור.5ורוח אלקים. אברא קאי, כמו כן פי׳ בראשית ברא הקב״ה שמים וארץ וחשך, ורוח הקדש שהיתה מרחפת על פני המים.6ורוח. ארבע רוחות מנשבות בכל יום. מן הבקר עד חצי היום רוח מזרחי והוא חם ולח משם עד הערב רוח דרומית והוא חם ויבש ומשם עד חצי הלילה רוח מערבי והוא קר ולח משם עד הבקר רוח צפוני קר ויבש.7ורוח אלקים. הוצרך אותו רוח להקוות המים דכתיב יקוו המים כמה דאת אמר ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה וגו'.1ויאמר אלקים אל לבו ואל מחשבתו אמר, שהרי באותו הזמן אין בעלי חיים רק הקב״ה לבדו וכן דרך ארץ אדם מוציא מפיו מה שהוא עושה וכן כתוב ויתעצב אל לבו ויאמר אמחה את האדם.2יהי אור קודם נטיית שמים היה אורו של הקב״ה מלא כל העולם וכשנטה השמים כיריעה אז היו השמים חוצצים בין האור ובין התהום לפיכך וחושך על פני תהום על כן צוה יהי אור והקדימו תחלה לפי שהוא חביב וטוב לכל מעשה.3יהי אור ששלשה דברים נבראים ביום ראשון, שמים ארץ אור, ועיברו שלשתם וילדו כל תולדותיהם כל אחד ואחד בזמנו, שמים הוציאוהו תולדותיהם ביום שני הוא רקיע. ארץ ביום ג׳ דשאים ואילנות. אור ביום רביעי חמה ולבנה וכוכבים. וראיה לדבר תוצא הארץ אין לומר תוצא אלא על דבר המוכן כמו צא מן התיבה.4ויהי אור מה שכתוב ויהי כן בשאר בריאות לפי שהוא לשון קצרה וכן שנינו לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה שאלו כתב ויהי רקיע ותדשא הארץ היה מאריך בלשונו אבל הכא אין מאריך בלשון ויהי אור מבלשון ויהי כן.1וירא אלקים את האור פירוש ויחשוב, כי ראיה זו בלב היא כמו וראיתי את הדם, ראה אתה אומר אלי וראיתי אני דקהלת. ואעפ״י שהכל גלוי לפניו מה שהיה והוה ויהיה. ולא יתכן לפרש ולהסביר לעולם ראיה זו כשאר ראיות.2ויבדל אלקים בזמנו ביום רביעי דוגמא זכר ונקבה בראם שפירושו אחרי כן, אלא על ידי שהתחיל בו פירש לך מגמר מלאכתו. ויש מפרשים ויבדל אלקים הוא בקריאת שמות כמו שמפרש והולך.1ויקרא אלקים לאור יום ששה דברים קרא הקב״ה שם כי אין אדם לקרוא להם והן: אור חשך שמים ארץ ימים אדם. א״ר אלעזר אין הקב״ה מיחד שמו על הרעה אלא על הטובה שהרי כתוב ויקרא אלקים לאור יום אבל ולחשך קרא אלקים לילה אין כתיב.2ולחשך שהזכיר למעלה כבר. ויהי ערב ויהי בקר אעפ״י שהחשך נברא משעה ראשונה של לילה חוזר הוא ואומר סמוך לחשיכה ויהי ערב ויהי בקר כלומר חוזר וכולל בבת אחת כל מלאכת יום ראשון וכן בשאר ימים אחרים.3יום אחד פרש״י לפי סדר לשון הפרשה וכו׳ כלומר יומו של יחידו של עולם שנקרא אחד יום שלא היה בעולם אלא הוא כלומר היום היה לו לבדו ולא לאחר. ד״א לפי פשוטו לא היה לו לכתוב יום ראשון אלא יום אחד לפי שאין דרך לקרוא ראשון לשום ענין יחידי ובגמר בריאת יום זה עדיין לא נבראו שאר ימים.1יהי רקיע בתוך המים השמים שנבראו ביום הראשון יהיו נרקעים להיות באמצע עובי המים שעל פני כל הארץ ופרשה זו דבוקה למעלה. והראיה מדכתיב ביום עשות ה׳ אלקים ארץ ושמים אלמא ביום אחד נבראו וכן פי׳ וכבר אמר אלקים יהי רקיע.2ויהי מבדיל שיהא הרקיע מגביה את עצמו משעה שיהא נתון בתוך המים להיות אויר בינו ובין הארץ. ד״א יהי רקיע השמים נבראו ביום ראשון שנא׳ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואי זה רקיע ברא ביום שני הוי אומר אותו שעל ראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע וגו'.1ויהי כן פירושו כן היה כמו שהוא עכשיו מעל לרקיע. ויהי כן היה להיות נכתב תיכף אחר בין מים למים. אלא אילו כן הייתי אומר על ההבדלה שהיא היתה גמר מלאכת המים והיא לא היתה עד יום שלישי כשנקוו המים אל מקום אחד. פרש״י למה לא נאמר בשני כי טוב לפי שלא נגמרה עדיין מלאכת המים וכו׳ ואעפ״כ הואיל ונגמרה בו מלאכת הבדלת המים ע״י הרקיע ונראה כאילו נגמרה בו מלאכתו כותב בו ויהי ערב ויהי בקר. אמרו רבותינו אין מתחילים בב׳ והטעם כשם שמעשה בראשית דבר שהותחל בו נשתהתה גמירתו עד למחרתו כך כל דבר שמתחילין אותו בו מאחרים לגמרו. וכמו כן אומרים אין מסיימים בד׳ והטעם לפי שבו נגמרו כל עניני עולם, אלא שמשם ואילך נבראו כל בע״ח ומשסיים הקב״ה בנייני עולם שוב לא התחיל בו אחר. מה שלא נאמר כי טוב בשני לפי שבו נברא אורו של גיהנם כדאיתא בפרק מקום שנהגו ואין הקב״ה שמח במפלת בריותיו כדכתיב ובצאתו לפני החלוץ אומר הודו לה׳ כי לעולם חסדו. ואמרו רבותינו לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב״ה שמח במפלתם של רשעים. ואמר רבי אלעזר חזר וכללו בששי שנאמר והנה טוב מאד.1יקוו המים זהו גמר מלאכת יום שני. והרקיע לא נעשה עד יבשת הארץ. ואל תתמה על ויהי ערב ויהי בקר יום שני. כי כן הפי׳ של יקוו המים קודם שיהיה ערב ובוקר של יום שני אמר אלקים יקוו המים ויש דוגמא לפי׳ זה בתורה לרוב. והקוות דבר מפוזר והראות דבר נסתר אין זה בריאה.1תדשא הארץ כאן מתחיל לספר מלאכת יום שלישי והלביש את הארץ עשבים ואילנות ביום שהקווה את המים קודם שנתייבש ע״י המאורות שנתן ביום רביעי. ד״א יקוו המים כבר נגמרה מלאכת יום שני על ידי הרקיע שהבדיל ועכשיו מתחיל מלאכת יום שלישי שאם לא יקוו המים מעל פני הארץ איך תראה היבשה בדשא עשב ואילנות.2עץ פרי והיא לא עשתה כן ובדשאים הוציאה למיניהם יותר משנצטותה, מכאן יש ללמוד שלטובה נתכוונה לפי שכמה אילנות יחסרו אם העץ עצמו כפרי ואעפ״כ כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא ונתקללה דבהדי כבשי דרחמנא למה לה. יד ה׳ לא תקצר.3פרי מהענינים הנכתבים בלשון יחיד דוגמא שמש, טף, שכר, כר, בצק, בטן, דגן, תירוש ויצהר ועוד הרבה.1ועץ עשה פרי ואם תאמר הרי כמה אילני סרק יש אלא י״ל הכי קאמר ועץ עשה פרי יהיה למינהו.2כי טוב לכך הוכפל כי טוב ביום שלישי שבו נברא גן עדן.1יהי מארת דרך מקראות לדבר בלשון יחיד אצל רבים כמו ויהי אנשים אשר היו טמאים וכן פי׳ יהי מעשה, ומהו המאורות. מארת האור שיולד מן האור שנברא ביום ראשון יחלק לב׳ חתיכות האחת גדולה מחברתה הם שמש וירח ומה שכתב ואת הכוכבים נאמר בעשיה ולא נאמר בצוואה ללמד שמאליהם כשנחלק האור האחד לב׳ ניתזו ממנו ניצוצות ומהם היו הכוכבים.2מארת חסר לפי שלא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד והלבנה נבראת למנות זמנים.3ברקיע השמים, ברקיע הנרקע ופרוס תחת השמים העליונים.4להבדיל בין היום ובין הלילה השמש מבדיל ממנו הלילה שעבר והירח מבדיל ממנו היום שעבר.5והיו לאתת שבהם אעשה אותות כגון למשה ליהושע ולחזקיה וכתיב מאותות השמים אל תחתו. דבר אחר והיו לאתת על העתידות כי החוזים אומרים עתידות על מה שחוזים בהם.6ולמועדים שמחשבים ללבנה ר״ח חמשה עשר בניסן ששה בסיון אחד בתשרי עשרה בתשרי ט״ו בתשרי וכן אמר דוד עשה ירח למועדים.1ברקיע השמים להאיר על הארץ שכן דרך לתלות הנר במקום גבוה. ולפי פשוטו הוצרכו חמה ולבנה להאיר על הארץ. והאור הנברא ביום ראשון להאיר על השמים לפי שהרקיע שנברא ביום שני נעשה חוצץ בין האור הראשון ובין הארץ. אי נמי מה שכתוב ויהי אור היינו אור היום וכאן היינו אור השמש והירח. ואעפ״י שעדיין לא היו בריות שיצטרכו לאורה מכל מקום הרי היו עשבים ופירות שהם צריכים להתבשל בשמש ובלבנה כמה דאת אמר וממגד תבואות שמש ועוד מפני שרץ נפש חיה ועופות שנבראו ביום חמישי לפיכך הקדים להם אורה.1המארת הגדלים פירש רש״י שוין נבראו. י״מ להיות מאותו זמן ואילך שוין במדת עוגל אע״פ שלא היה אורם שוה. עוד פירש רש״י ונתמעטה הלבנה. י״מ הוא שמתמעטת מהמלוי עד החדש. ועוד פירש״י אי אפשר לב׳ מלכים שישתמשו בכתר אחד, פי׳ אין הדעת סובלת שנהיה אני והחמה מתבהקין בשוה במדת עוגל שלנו, כסבורה הלבנה שתתמעט החמה.2הגדלים על שם הכוכבים הקטנים מכלם.3לממשלת היום על הפירות כדי לבשלם.4לממשלת הלילה כדי לצנן שלא יתליעו אבל באור שנברא ביום ראשון אין לשון ממשלה נופל בו שהרי אינו מושל לעשות פירות.1ולמשל וגו׳ זה ימשול ביום וזה בלילה כי ראות הלבנה ביום אין זה ממשלה אלא כשרגא בטיהרא.2ולהבדיל בין האור ובין החשך לא לשמש וירח קאי שהרי אמרנו למעלה שהם מבדילים בין היום ובין הלילה, אלא קאי הוא אכוכבים שנראים כשהאור יוצא והחשך נכנס.1ישרצו המים. לאחר שנתלו המאורות ברא כל בעלי חיים. המים. כל המים אף שבכלים משריצים תולעים לפי תולדותם על כן לא כתב הימים.2רקיע השמים. בהרבה מקומות נקרא האויר שמים, אשר תעוף בשמים נטה ידך על השמים וראשו בשמים ערים גדולות ובצורות בשמים, ובלשון משנה מצינו מן הארץ עד שמי קורה, מה שלא נכתב ויהי כן במעשה יום חמישי לפי שבו נבראו הדגים ולא היתה בריאה נוכחת נראית לעינים כבריאות שאר הימים.1פרו ורבו וגו׳ בימים והעוף ירב בארץ מה שלא ברך בהמה וחיה כן פן תרבה על האדם חית השדה ולא יוכל לעמוד כנגדם אבל עופות ודגים אלו פורחים באויר ואלו פורחים במים.1תוצא הארץ לשון תוצא מורה שהדבר היה כבר מוכן.2תוצא הארץ בבריאות נפשות אתה מוצא ד׳ כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה, בהמה ורמש וחיתו ארץ ובעשיית גופים אין אתה מוצא אלא שלש, כדכתיב -1ויעש אלקים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה. אלא האדם היא בריאה רביעית והיינו דכתיב לקמן ויהי האדם לנפש חיה.2חיתו ארץ - וי״ו יתרה.1נעשה אדם ולא כתיב נברא אדם כי הבריאה היא לבדו ברא ה׳ כדכתיב ויברא את האדם ואומר האדם אשר בראתי אבל העשיה וההכנה חברם אתו שכולם נעשו לו שם חברים. ד״א נעשה אדם במקום אחר מצינו יחיד מדבר בלשון רבים את מי אשלח ומי ילך לנו, דנא חלמא ופשריה נאמר קדם מלכא.2נעשה אדם אומינ״א בלע״ז. כלומר נעשה איש ואשה וראיה לדבר ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. ועוד מצינו אמר רב הונא היכן מצינו שחוה נקראת אדם. שנאמר כתפארת אדם לשבת בית. ומתרגמינן כתושבחתא דאיתתא דיתבא בביתה ועוד כתיב ונפש אדם מן הנשים.3בצלמנו בצלם המלאכים.4כדמותנו כדמות המלאכים ויועיל לו מה שנברא בדמות, לרדות בדגת הים ובעוף וגו'. ד״א כדמותנו כדמות הקב״ה א״א לומר שהרי כתוב ומה דמות תערכו לו. וא״ת בצלמנו כדמותנו כדמותו בצלם שהוא צר בריותיו א״כ מה ת״ל שופך דם האדם וגו׳ כי בצלם אלקים עשה את האדם מה רבותיה כמו כן בצלם אלקים עשה את הבהמה אלא על כרחנו בצלמנו כדמותנו פי׳ בגוונינו כמו שאני שליט עליכם, כן יהיה הוא שליט על כל התחתונים.5ובכל הארץ מה הניח הכתוב להזכיר אלא בא להוסיף כל דבר כגון רוחות שדים מלאכים מזלות מאורות.1בצלמו שהוא צלם אלקים ואל תתמה אם לא נתפרשה יצירת המלאכים כי לא כתב משה רבינו כאן לא מלאכים ולא גיהנם ולא מעשה מרכבה אלא רק דברים שאנו רואים בעולם כמו שפירשתי למעלה. ד״א בצלמו בצלם שלו שלא הוצרך שישאילו לו אחרים שום צלם.2בצלם אלהים בדמות מלאכים שהרי דיוקן מלאכים ואדם שוה וכן תפרש גבי והייתם כאלהים. וראיה לדבר שהרי בבראשית רבה מונה מבראשית עד ולאדם אמר ע״א אזכרות ואם תימצי לומר דבצלם אלהים והייתם כאלהים מנויין בסכום האזכרות הרי לך מבראשית עד ולאדם אמר שבעים ושלש אזכרות אלא ודאי לשון מלאכים הם ולכך לא שני התרגום מן המקרא לתרגמו כבמקומות אחרים. דבר אחר בצלם דיין ושופט ברא אותו. ד״א סרסהו אלקים ברא אותו בצלם, אע״פ ששאר בריות נבראו במאמר האדם נברא בצלם כמו שפירש״י כדי להחשיבו.3זכר ונקבה ברא אתם כמו שפירש הכתוב ויקח אחת מצלעותיו.1פרו ורבו י״מ לאחר שסרחו ונקנסה עליהם מיתה נאמר להם פרו ורבו לפי שהוצרכה לפריה ורביה מדקאמר ומלאו את הארץ, דאם קודם שסרחו נאמר עליהם היה לו לכתוב ומלאו את הגן שהרי דירתם היתה שם קודם שסרחו אלא ע״י שפריה ורביה דוגמת יצירה היא נכתבה כאן עם היצירה.2וכבשה רפי, שהרי לשון צווי הוא אבל אם היה דגש פי׳ לשעבר כמו קבצו פארור.1הנה נתתי לכם נותן אני עתה לכם ובלע״ז דונאץ וכן הרימתי ידי מרים אני, נתתי כסף השדה נותן אני.2את כל עשב זרע זרע כגון תבואה וקטנית ופירות האילן אלו הן למאכל אדם אבל לכל חית השדה נתתי את כל ירק עשב כגון כרוב תרדין וכיוצא בהן וכשחטא אדם נגזר עליו לאכול עשב שנאמר וקוץ ודרדר וגו׳ ואכלת את עשב השדה הוא שנאמר נמשל כבהמות נדמו שאם הותר לו בשר אם כן מצינו חוטא נשכר.3לכם יהיה לאכלה...ולכל חית הארץ פרש״י השוה להם הבהמות והחיות ולא הרשם לאכול בשר והיא דבפרק ארבע מיתות דמלאכי השרת מסננין לו יין וצולין לו בשר ההוא בשר היורד מן השמים ומה שכתוב ורדו בדגת הים היינו למלאכה כדבעי רחבה הנהיג בעיזא ושבוטא מאי, ובעוף השמים היינו למלאכה כדבעי רבה בר רב הונא דש באווזא ותרנגולא מאי. ובכל החיה הרומשת על הארץ היינו נחש לשליחות, כדאיתא פרק ארבע מיתות.1וירא אלקים את כל אשר עשה וגו׳ אפי׳ יצר הרע.2והנה טוב מאד שאלמלא יצר הרע לא ישא אדם אשה ולא יוליד בנים ונמצא שאין העולם מתקיים. ביום הששי נאמר שתי פעמים כי טוב אחד לבריאת בהמה ואחד לבריאת אדם.3יום הששי יום המבואר והידוע בין הימים האחרים שבו לבדו כלתה כל מעשה בראשית מה שלא היה כן בשאר הימים. וכן כתיב כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ את הים וגו'.
