1וירא א״ר חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב״ה ושאל בו וכן משמע שלא מצינו בשום מקום לשון וירא דלא כתיב בתריה אמירה או דבור והכא לא כתיב, ומפני מה לא נתראה אם לא לבקרו. וי״א עיקר מה שנתראה הקב״ה לאברהם לא היה אלא לצורך מעשה סדום אבל מעשה המלאכים הפסיק הענין וגם אחד מהם בא לצורך סדום. דבר אחר וירא אליו כמו שמפרש והולך שבאו אליו שלשה מלאכים שבהרבה מקומות נקרא המלאך בשם הקב״ה כאילו הוא מדבר כדכתיב כי שמי בקרבו וניתן לו רשות לדבר בשם הקב״ה כדכתיב במשה וירא מלאך ה׳ אליו וגו', וירא ה׳ כי סר לראות וכן בעקידה.2באלני ממרא פרש״י הוא שנתן לו עצה על המילה כדאיתא בב״ר בשעה שאמר לו הקב״ה למול הלך ונמלך בשלשת אוהביו אמר לו ענר כבר אתה בן צ״ט שנה ואתה הולך ומצער עצמך א״ל אשכול מה אתה הולך ומצער עצמך בין שונאיך א״ל ממרא עמד לך אלהיך בכבשן האש ברעבון במלכים והדבר הזה שאמר לך למול אי אתה שומע לו וכו', ואם תאמר היאך יתכן לומר על איש גדול וקדוש אהוב למקום כאברהם שעמד בעשר נסיונות יטול עצה אם יקיים מילה מצוה של הקב״ה אם לאו. אלא יש לנו לומר בודאי אברהם לא תלה דעתו בדעת אחרים לעשות רצון בוראו אך בדעתו היה לשקול דעתם של ענר אשכול וממרא ולא מצא בהם ישר רק בממרא. וי״א אף ענר אשכול וממרא נמולו כדאיתא באגדה ענר אשכול וממרא כולם מתו בדבר המילה. וי״א נתן לו עצה מן האספלנית לרפא המכה. והוא ישב פתח האהל בשעה חמישית שהוא עת מאכל תלמידי חכמים. ועמד אותו צדיק פתח אהלו לראות אם יעבור איש ויכניסהו בביתו.3כחם היום לכבודו של אברהם נכתב מקרא זה כלומר בעת עצומו וחומו של יום. ואין דרכם של אורחים להתאכסן אלא לסעוד ולעבור ולכך אמר להם אחר תעבורו. אבל לוט מה שאמר להם ולינו משום דויבואו שני המלאכים סדומה בערב.4והנה שלשה אנשים פרש״י ורפאל שריפא את אברהם הלך משם להציל את לוט. חז״ק מה ששנינו בהשוכר את הפועלים ויבואו שני המלאכים סדומה בערב דאזל מיכאל לשיזביה ללוט ועוד מי איתא דמיכאל הוה, אם כן עשה הוא שתי שליחות בשורת שרה והצלת לוט. ונראה דלא גרסינן התם מיכאל אלא רפאל.5נצבים מתעכבים כמו ונצבת לי. לפיכך וירץ לקראתם הבין בהם שדעתם לעשות שום ענין.6ויאמר ה' באל״ף דל״ת.7חן בעיניך כמו לפניך. אל נא תעבר מעל עבדך פרש״י לגדול שבכולן אמר וכו׳ ומהיכן הכיר הגדול, ראה אותן מהלכים בדרך הרב ושני תלמידיו הרב באמצע גדול מימינו וקטן משמאלו. וזה ששנינו וכן מצינו בשלשה מלאכים שבאו לאברהם מיכאל באמצע גבריאל מימינו ורפאל משמאלו. ועוד פרש״י אעפ״י שכתוב אחר וירץ לקראתם האמירה קודם לכן היתה. ואם תאמר הא אמרינן בפסחים דבחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר. אלא מאי דפרש״י הכא לא דיינינן ליה כדין מוקדם ומאוחר אבל כדין מקרא מסורס.8ורחצו רגליכם עת השרב היה כמו שפרש״י שהוציא הקב״ה חמה מנרתיקה, וזיעה מצויה ברגליהם של עוברי דרכים.9כי על כן עברתם על עבדכם כי בשביל כך שתסעדו מעט עברתם עלי שאינו דרך עוברי דרכים להתענות ועכשיו חצי היום הוא אבל אני מכיר בכם שאתם צנועים וביישנים.10כן תעשה כאשר דברת מה שאמרת ואקחה פת לחם. כלומר אם רצונך שנסעוד עמך תכין דבר מועט. ומכל מקום לא נמנע מלהכין סעודה גדולה וכן דרך אנשים חשובים כשקוראים לחבריהם לאכול עמהם. ד״א כן תעשה יהי רצון שתספיק לעשות כך לעולם כמו שאתה מתנדב עכשיו להכניס אורחים.11מהרי לפי שהיה ללכת עד סדום באותו יום.12שלש סאים קמח ומהשלש סאים קמח תוציאי שלשת עשרונים סולת לשלשה אנשים אלו. קמח פרש״י לעמילן של טבחים, לשון פת עמילה. וי״א תנורו היה מחזיק שלש סאין וצוה לעשות תנורו מלא כמו שאמרו רבותינו הפת נאפית יפה בזמן שהתנור מלא.13לושי ובלוט כתיב ומצות אפה מכאן שהאשה לשה והאיש אופה.14ועשי עגות לפי שהיו נחפזים לדרכם לעשות שליחותם ולא יכלו להתמהמה עד שתחמיץ.15בן בקר רך להתבשל מהרה כאן פרש״י להאכילם ג׳ לשונות להודיעם ששחט בשבילם שלש בהמות בחרדל אבל לא בפלפלין כדאמרינן בעירובין לא כמדת כדורות הראשונים שלא היה להם פלפלין. ולמה לשונות לפי שהיו נחפזים לדרכם ואין יכולים להמתין עד שתתפשט הבהמה.16וימהר לעשות אותו לשון תקון.17ויקח חמאה וחלב רבנן אמרי אפי׳ פת הביא לפניהם ומה אם דברים שלא אמר להם הביא לפניהם דברים שאמר להם על אחת כמה וכמה. ואע״פ שאין ראיה לדבר לאכול גבינה קודם בשר ולא בשר קודם גבינה זכר לדבר ויקח חמאה וחלב והדר ובן הבקר.18ובן הבקר לפי פרש״י היה לו לכתוב ובני הבקר אלא היינו שפי׳ לאלתר קמא קמא שתקן אמטי ואייתי קמייהו וכו', ולשלשה פרים שהביא קאי, וכן הפי׳ כל פר שהוא מתוקן מתחלה הביא תחלה לפניהם כדאיתא בהשוכר את הפועלים.19ויאכלו נמצא באגדה שאכלו, וזהו ששנו רבותינו שאמר להם הקב״ה למלאכים תנוק הנמול בבית ישראל משמרה יותר מכם שאכלתם בשר בחלב.20ויאמרו אליו פרש״י נקוד על אי״ו. וכל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, וא״ת אמאי לא נקד אליו על הלמ״ד לבדה ויהיה הכתב רבה על הנקודה נדרש, אא״כ, היה משמע לפי הנראה ששאלו בתחלה לשרה איה אברהם ואח״כ שאלו לאברהם איה שרה ואינו כן שהרי בתחלה ראו אברהם, ושרה לא ראו עד עת האכילה אבל עכשיו שאי״ו נקוד מגיד שאין כאן מקומו, כלומר שאלו לאברהם איה שרה והדר שאלו לשרה איו אברהם. וכן פי׳ רש״י גבי הנסתרות שנקוד לומר שאין כאן מקומו.21שוב אשוב אליך שתי שיבות אחת בתשרי ואחת בניסן. כעת חיה המלאכים יודעים שהם חיים לעולם לפיכך אמרו כעת חיה פי׳ לשנה האחרת כעת הזאת שנהיה חיים וקיימים אשוב אליך. אבל אלישע בן יורם מעותד למות היה, לא היה יודע אם יחיה לשנה הבאה לפיכך לא אמר שוב אשוב רק כעת חיה.22כעת חיה פרש״י מדלא קרינן כעת חיה פי׳ הכ״ף מכעת חיה אינה נקודה בשו״א דאי בשו״א משמע היה כעת חית השדה.23והוא אחריו ת״י וישמעאל הוה קאים מן בתרואי. פי׳ אחר המלאך כדי שלא תתייחס שרה עם המלאכים שסבורה היתה בני אדם הם.24ואברהם ושרה זקנים מה ת״ל לקמן ואברהם זקן בא בימים אלא מלמד שהחזירו הקב״ה לנערותו וצריך לכתוב פעם שניה ואברהם זקן, בראשית רבה.25זקנים באים בימים מתחלת הספר עד כאן לא תמצא זקנה כתובה בשום אדם עד שבא אברהם ואמר לפני הקב״ה רבונו של עולם אדם ובנו נכנסין למקום אחד ואין אדם יודע את מי יכבד, ומתוך שאתה מעטרו בשיבה אדם יודע למי יכבד. א״ל הקב״ה דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל מתחלת הספר עד יצחק לא כתיב יסורין עד שבא יצחק ותבע יסורין, אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו א״ל הקב״ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל ותכהין עיניו מראות יעקב תבע חולי אמר רבון העולמים אדם מת בלא חולי אינו מתיישב בין בניו ומתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מיושב בין בניו א״ל הקב״ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל הה״ד ויאמר ליוסף הנה אביך חולה נמצא אברהם חדש זקנה שנאמר ואברהם זקן. יצחק חדש יסורים שנא׳ ויהיה כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. יעקב חדש חולי כדכתיב הנה אביך חולה.26חדל להיות לשרה ארח כנשים שאר נשים זקנות אין להם וסת נדות וזאת היתה זקנה ופרסה נדה כמו שפרש״י גבי ויקח חמאה וחלב.27ותצחק שרה כשבא תשרי אחר בשורת המלאכים וראתה בעצמה שלא נתעברה מיד נתייאשה מן הבשורה שלא היה לה רק ששה חדשים עד הפסח, ולא האמינה כמו אברהם לפי שאברהם עמד לו מפי הקב״ה ולכן האמין אבל שרה לא שמעה אלא מפי המלאכים והיא היתה סבורה שבני אדם הם, והיתה מסתכלת במעיה ואומרת אפשר קרביים הללו טוענין ולד, מיד, באותו פרק בתשרי ויאמר ה׳ אל אברהם למה זה צחקה שרה, למועד אשוב אליך, פי׳ למועד אשר קבע המלאך זהו פסח הבא אשוב אליך, כמו שאמר כעת חיה ולשרה בן. וכן עיקר הפי׳ שתי פעמים נתבשרה דקים לן פסח היה כשבאו המלאכים כמו שפי׳ רש״י, ועוד מדכתיב לאלתר גבי לוט ומצות אפה, לתשרי אחרון צחקה בקרבה כדמוכח בר״ה דבעי התם אימת קאי כדאמר למועד אשוב אליך ומסיק דקאי בתשרי. ועוד ר׳ אליעזר ור׳ יהושע דאמרי תרוייהו בר״ה נפקדה שרה ורחל וחנה.28בקרבה במחשבתה ולבה.29לאמר לפי פשוטו לאמר זה כמו שאר לאמר שבמקרא כלומר צחקה ונתכוונה לאמר דבור זה לבריות בענין ליצנות ולכך הקפיד הפסוק עליה יותר מעל אברהם.30אחרי בלתי בתמיה כלומר, איך יוכל להיות שאחרי בלותי תהיה לי עדנה ובחרות ועוד שאדוני זקן וזהו השינוי שלא ספר הקב״ה כל דבריה ולא רצה לומר שאמרה ואדני זקן . ואל תתמה מתיבת היתה שבהרבה מקומות במקרא מצינו משעבר לשון הבא ומשהבא לשון לשעבר.31למה זה צחקה אם תאמר למה לא הקפיד הקב״ה על אברהם כמו שהקפיד על שרה, שהרי כמו כן צחק אברהם כמו שנאמר בפרשה אחרונה שבפרשת לך לך אלא משל לאשה חכמה שבאה להוכיח כלתה והוכיחה את בתה וממילא הרגישה כלתה בעצמה, כך אם הוכיח הקב״ה אברהם בפניו היה מתבייש אברהם אלא הוכיחו מן הצד.32ואני זקנתי פרש״י שינה הכתוב בשביל השלום, כלומר דהכי אמרה שרה אפשר להיות לי תקנת ולד שהרי אחרי בלותי פי׳ זקנתי, ידעתי שהיתה לי עדנה ובחרות שהרי פירסתי נדה ואדוני זקן כלומר כל זה איננו שוה לי שהרי אדוני זקן ואיך אתעבר עוד, א״כ תלתה הזקנה באברהם לגמרי ובזה שינה הכתוב.33היפלא מה׳ דבר וכי מופלא ומכוסה ממני מה שצחקה בקרבה.34למועד בגימטריא בפסח.35ותכחש שרה לאמר מכאן שהנשים פסולות לעדות לפי שמכחשות מפני היראה.36כי יראה יש מפרשים כל כי שבתורה מתורגם ארי שהרי כמו שתיבת כי בל׳ עברי משמש ארבע לשונות, דאי ס״ד לתרגם כי יקרא אי, וכי תאמר דלמא, וכי צחקת אלא, וכי יראה דהא, והאחרים ארי, הרי חמש לשונות בתיבת כי לפיכך כולן מתורגמות ארי אלא שבארבע מקומות הראה לך המתרגם הענין.37וישקפו על פני סדם פרש״י כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך וגו'. חז״ק הרי כתיב מי זאת הנשקפה. עד ישקיף וירא, וצדק משמים נשקף. כי השקיף ממעון קדשו.38הלך עמם לשלחם פרש״י לשון לויה כסבור אורחים הם, ואף כשנאמר לו שוב אשוב אליך כסבור שהוא נביא ומדבר בשמו של הקב״ה.39ואברהם היו יהיה וגו׳ כי ידעתיו, לשון חיבה כמו מודע לאישה, כלומר לגוי גדול יהיה. לפי שהוא חביב בעיני ועתיד להעמיד משפחות הרבה. ולפיכך נכון להודיעו הדין שאני עושה בסדום.40למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו שיבואו אחריו שלא יהא כאנשי סדום פן יגיע אליהם כמעשה הרשעים אלא ישמרו הם דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה׳ על אברהם וגו'.41הכצעתקה הבאה אלי עשו הכל גלוי לפניו אלא כנגד מדת הרחמים שהיתה מבקשת רחמים עליהם נאמר.42ואם לא אדעה ארחם. כמו וידע אלקים.43בתוך העיר היא סדום שהרי מלך סדום היה ראש לכל חמשה מלכים.44חלילה לך פרש״י לעולם הבא. פי׳ לדורות הבאים.45לך קדמאה זכר וסימן ללמד.46אל אדני ואנכי עפר ואפר כתיב באל״ף דל״ת.47אם אמצא שם ארבעים וחמשה וא״ת מפני מה חסר בתחלה מחמשים עד ארבעים וחמשה ואח״כ מארבעים וחמשה עד ארבעים, ומארבעים עד שלשים ומשלשים עד עשרים ומעשרים עד עשרה הרי אין הבקשות שוות, אלא י״ל בקשותיו לא היו להציל שום כרך אם לא ימצאו בו עשרה צדיקים. כיצד בתחילה בקש להציל את סדום, עמורה אדמה וצבויים לשע, בחמשים צדיקים שהם עשרה לכרך, ואחר כך בארבעים וחמשה והקב״ה יצטרף להיות עשירי לכל כרך ואח״כ ביקש אולי ימצאון שם ארבעים ויצילו ד׳ כרכים וכן הל׳ להציל ג׳ כרכים והכ׳ להציל ב׳ כרכים והי׳ להציל א׳ מהם, ועל פחות לא בקש כסבור היה, לוט ואשתו וארבע בנותיו וארבע חתניו כדאי להציל העיר בזכותם. ד״א כשראה אברהם שהסכים הקב״ה לשתי בקשות ראשונות חשב בלבו לא הייתי צריך לבקש מעט כל כך במין העשור. כי גם החומש הייתי יכול לבקש כי השתי בקשות שבקשתי עולות לחומש, כל הסכום שהוא חמשים, ובשביל כך עשה עכשיו כאלו בקש בראשונה החומש בבת אחת וזהו שאמר עכשיו אולי ימצאון שם ארבעים ואחר כך בקש משלשים ואחריו מעשרים ואחריו מעשרה. וזהו הסדר בתחלה בקש מעט ואח״כ יותר ואחר כך יותר ויותר, בתחלה עלו שתי הבקשות לחומש ואח״כ בקש הרביעית, ואח״כ השלישית ואח״כ החצי ועל פחות לא בקש וכו'.48אל נא יחר לאדני ואדברה כתיב באל״ף דל״ת.49אל אדני אולי ימצאון שם עשרים כתיב באל״ף דל״ת.50אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם כתיב באל״ף דל״ת.
