חזקוני, שמות ב׳:כ״ג

ויהי בימים הרבים ההם. כשארכו הימים שעברו ד׳‎ מאות שנה מזמן ברית בין הבתרים וכסבורים שעבר קץ השעבוד.

הרבים ההם. בעת צרה נקראים רבים, ובעת שמחה נקראים מעטים. כדכתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. פי׳‎ מאחר שעברו לא היה כל השעבוד רק למעט.

וימת מלך מצרים. קדם הקב״‎ה והמית מלך מצרים ואח״‎כ ויאמר ה׳‎ אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך פן יאמר משה איך אלך ושמע פרעה והרגני כדכתיב ויבקש להרוג את משה. דבלא״‎ה הוה משתמיט דכתיב מי אנכי כי אלך אל פרעה, ואומר לא איש דברים אנכי ואומר שלח נא ביד תשלח.

ויאנחו בנ״‎י. יודעים היו שהוטל עליהם שעבוד של ד׳‎ מאות שנה אבל סבורים היו שהתחילו מברית בן הבתרים ולפיכך ויאנחו ועל ידי כך מהרו בני אפרים לצאת, והם לא התחילו אלא משנולד יצחק. ד״‎א כל זמן שאותו מלך חי היו מצפין שמא כשימות זה יתבטלו גזרותיו מעלינו שכן מנהג כשמלך מת מיד מתירים כל החבושים שבכל עיר ועיר וכשמת זה לא נתבטלו גזרותיו אמרו מעתה אין לדבר סוף לפיכך ויאנחו.