1ואלה שמות וי״ו זו מחוברת למעלה שאמר, וירא יוסף לאפרים בני שלשים וגו׳ ואלה שמות פרש״י נמשלו לכוכבים שמוציאן במספר ומכניסן במספר שנאמר המוציא במספר צבאם וגו'. וא״ת היכן מצינו שמכניסן במספר, אלא י״ל מדקאמר ״בשם יקרא״ ש״מ בהכנסה קאמר.2ואלה שמות חזר ומנאן לומר, שכולם באו מצרים ומתו שם.3הבאים מצרימה היה לו לכתוב אשר באו, אלא מתוך האכזריות שהיו מצרים עושים להם אחר מיתת יוסף היו נראים להם בכל יום כאילו הם באים עכשיו ולא ראו אותם מעולם.4את יעקב. עם יעקב.5איש וביתו. איש ואשתו, כדכתיב ״מלבד נשי בני יעקב״, לפי שהיה יעקב יודע בהם במצרים שהם שטופי זמה והיה ירא שמא ילמדו בניו ממעשיהם, והשיאם קודם שירדו למצרים.1ראובן שמעון הזכיר כאן בני הגבירות לפני בני השפחות, לפיכך הקדים כאן בנימין לדן ונפתלי וגד ואשר. ומ״מ מזכיר הגדול לפני הקטן כסדר תולדותם.1ירך יעקב דרך ארץ וצניעות שהכתוב מזכיר מקום הקרוב לאבר המוליד. ובלשון משנה ״אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה״ מגילה יג,א. ובמקום אחר לקח את הרגלים, כי גם הם קרובים לו כדכתיב, ״לא עשה את רגליו״.2יצאי ירך יעקב. הוא לא היה ממנין השבעים.3שבעים נפש לספר נפלאותיו של הקב״ה נכתב מקרא זה שבשבעים נפש ירדו אבותינו במצרים. ובמאתיים ועשר שנים שעמדו שם נתרבו לששים רבוא גבורים, לבד מזקנים ונשים וטף.4ויוסף היה במצרים. באחרים כתיב הבאים מצרימה, אבל זה לא היה עמהם אלא היה שם לפני בואם והוא מן המנין לכך הוא אומר ויוסף היה במצרים.1וכל הדור ההוא. בין ישראל בין גוים כדכתיב ״ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף״.1ובני ישראל פרו וישרצו לקיים מה שאמר הקב״ה, ״אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם״.2ותמלא הארץ אתם כמו מהם. פירוש נתמלאה הארץ מהם, שהרי תיבת אותם מגזרת את כדכתיב ״אותו ואת בנו״, ומצינו את משמש בלשון מן, ״כצאתי את העיר״, ״חלה את רגליו״.1ויקם מלך י״מ מדלא כתיב מיתה במלך ש״מ שהוא עצמו היה, שהיה כבר אלא שנתחדשו גזרותיו. ומהו ויקם, שקם על ישראל כאויב שנאמר, לאור יקום רוצח, כי קמו בי עדי שקר.1ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחלה אמרינן בפ״ק דסוטה שלשה היו באותה עצה וקא חשיב בלעם. וא״ת היאך האריך ימים מקודם שנולד בנו עד מלחמת מדין בשנת המ׳ לצאתם מארץ מצרים. שהרי אמרינן בחלק, כתוב בפנקסיה דבלעם בר תלתין ותלת שנין הוה בלעם חגירא כד קטליה פנחס לליסטאה. אלא י״ל תרי בלעם הוו וזה אביו של אביו. ונכדו נקרא בלעם ע״ש זקנו. וי״מ שלשה היו באותה עצה לזנות בנות מואב.1הבה נתחכמה לו בשבילו2והיה כי תקראנה מלחמה לשון מקרה ומאורע כמו ותקראנה אותי כאלה ומצינו לשון רבים אצל יחיד גבי מלחמה. וכי תבואו מלחמה בארצכם ובמקום אחר הוא אומר, ידה ליתד תשלחנה. פי׳ כשתקראנה מלחמות שונאים. ד״א לשון קצר הוא. כאלו נכתב כי תקראנה קורות מלחמה. וכמוהו, וברוב יועצים תקום שהרי כאלו נכתב וברך ברכה ולא אשיבנה.3ונוסף גם הוא על שנאינו כתולה קללתו על חבירו. ד״א יתחבר על שונאנו ובכך, ועלה מן הארץ בעל כרחנו.1למען ענתו בסבלתם לשון מעוט תשמיש. כמו ״אם תענה את בנותי״, כלומר שימעטו לשמש מטתם בשביל סבלותם, וכל זה לקיים ״וענו אותם״.2וכן אמרו רבותינו ״את ענינו״ - זו פרישות דרך ארץ.1כן ירבה וכן יפרץ שכן אמר לו הקב״ה אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם.1ובכל עבדה בשדה לחרוש ולקצור לזמור ולבצור.2את כל עבדתם. עם כל עבודתם אשר עבדו עמהם בתוך העיר בפרך.1ויאמר מלך מצרים, ויאמר בילדכן לפי שהפסיק בינתיים חזר ואמר ויאמר.2שפרה, פועה י״מ הרבה מילדות היו במצרים שהרי שתיים אלו לא היו מספקים מזון לס׳ רבוא. אלא שתיים אלו היו שרות על כולן.1וראיתן על האבנים סימן מסר להם הבן פניו למטה והבת פניה למעלה כדרך תשמיש.2אם בן הוא והמתן אתו כשראה שלא הועיל להם ענוי סבלותם כדכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו', אז לקחו להם צד להמית הבנים שדרכם להלחם כי היו יראים מן המלחמה. כדכתיב ונלחם בנו.3ואם בת הוא וחיה אין דרך אשה להלחם.1וייטב אלוקים למילדת ממאי, מוירב העם מאד. ולא נחשדו הן על שפיכות דמים. וממה שלא היה לפרעה לב להרע להם אמר בלבו שתי מילדות הן אינן יכולות להספיק לילד כל הנשים של עם רב כזה, בודאי כדבריהם כן הוא, בטרם תבא אליהן המילדת וילדו.1ויעש להם בהרבה מקומות מצינו לשון זכר גבי נקבה. ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי ויבואו הרועים ויגרשום. ועוד הרבה.2בתים אלו בנים, שבניו של אדם נקראו בית. מישנד״א בלע״ז. כמו שמצינו בדוד, והגיד לך כי בית יעשה לך וגו׳ והקימותי את בניך אחריך וגו׳ והכינותי את ממלכתו. אף כאן נתן להם בנים והולך ומפרש כיצד. ד״א ויעש להם פרעה בתים לעמוד בם ולא יהיו זזות מהם וצוה להוליך שם העבריות בשעת לידתם להשליך היאורה הזכרים.1לכל עמו כיון שראה שלא עשו המילדות כאשר דבר אליהן עשה כל עמו ממונים עליהם היינו ויצו פרעה לכל עמו, כסבור שלא יהיו יכולים להיות נשמרים מכולם. היארה תשליכהו לפי שראו אצטגניני פרעה שעתיד עם אחד ללקות במים וחשבו הם להפוך הגזרה על ישראל לכך אמרו היאורה תשליכוהו.2וכל הבת תחיון ראו באצטגנינות שלהן שאין עתידים לטבוע רק זכרים וכן היה כי אנשי המלחמה שרדפו אחריהם טבעו.