חזקוני, שמות י״ח:י״ג

ויהי ממחרת לפי הפשט ממחרת יום הסעודה כי ביום הסעודה היה טרוד לכבוד חותנו ולא היה לו פנאי לישב בדין עד למחרתו. כאן פירש״‎י מהו ממחרת למחרת רדתו מן ההר. וא״‎ת היאך ישב לשפוט את העם באותו זמן שהרי לקמן פרש״‎י ויקהל משה למחרת יום הכפורים כשירד משה מן ההר ומיד התחילו במלאכה וגמרו בכ״‎ה בכסלו של אותה שנה, אלא י״‎ל מה שכתב וישב משה לשפט את העם לא לכל ישראל קאי אלא לאותם שלא נתעסקו במלאכה קאי. וכן תפרש בסוף פרשת תשא שפרש״‎י לאחר רדתו מן ההר והיה לומד תורה לאותם שלא נתעסקו במלאכה. ומה שפרש״‎י כאן ואין הפרשה כתובה על הסדר שלא נאמרה עד שנה שניה היינו לשנות עולם שמתחילים מתשרי כמו שפירש למעלה בפרשת בא, וכן הפי': ואין הפרשה - מויהי ממחרת - כתובה על הסדר שהרי לא נאמרה - עד ממחרת יוה״‎כ - שהיה בשנה השניה שהרי נאמר כאן וישלח משה את חותנו. ומצינו במסע הדגלים - שהיה בשנה שניה - שאמר לו משה נוסעים אנחנו אל נא תעזוב אותנו, ובאותו פרק שלחו כדכתיב ויאמר אליו לא אלך ואם זו קודם מתן תורה - כלומר אם פרשת ויהי ממחרת נאמרה קודם מתן תורה ובשנה שנייה במסע הדגלים חזר ואמר לו משה נוסעים אנחנו, תשובה לדבר - מששלחו והלך היכן מצינו שחזר ואמר לו משה נוסעים אנחנו. ומה שכתוב לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר, שדרשוהו רבותינו שלא רצה הקב״‎ה שישתתף יתרו עם ישראל בשמחת קבלת התורה לפי שלא היה עמהם בצרת השעבוד מכל מקום לא שלחו משה באותו הפרק לארצו, אלא על פי הדבור נסתלק ונתרחק מעל ישראל עד שקבלו התורה ואחר כך חזר לו אצל ישראל ללמוד תורה והיה שם עד שנה שנייה במסע דגלים ואז אמר לו משה נוסעים אנחנו וגו׳‎ והיינו דכתיב כאן וילך לו אל ארצו, מכלל ששלחו פעם אחרת ולא הלך לו אל ארצו.

וישב משה לשפט לשון עכבה, כמו ותשבו בקדש.

לשפט את העם יש מפרשים מן ערב רב שהיו תובעים מהם את שלל קרוביהם, אבל אינו מיושב על הסדר.

מן הבקר עד הערב יכול כל היום דן אם כן אימתי התלמידים יושבים ללמוד תורה תלמוד לומר מן הבקר ולא כל הבקר ולא כל היום ושערו חכמים עד שש שעות ברייתא דרבי אליעזר.