מפרשים:
22 סו עוטה אור כשלמה והדר נוטה שמים כיריעה. כמ"ש ששמים נבראו מאור לבושו:
23 סז ג' בריות כו'. הרו וילדו כו' ובשש בריות כו'. עיין בספר יצירה רפ"ג:
24 סח המים הרו וילדו אפלה. כמ"ש חשך על פני תהום וכמ"ש תהלים י"ח חשכת מים. וז"ש בזוהר בראשית ל"ב: ופ' וירא ק"ג: מיא אעדו פי' הרו ואולידו חשיכה ועיין בפי' הראב"ד לס"י פ"א מי"ב שפירש האי אפלה אש היסודי שהוא חשוך. אבל מדברי המדרש כאן אין נראה כן ובביאורי לפר"א רפ"ד פי' בס"ד:
25 סט לפיכך דוד אומר ברכי כו' כל המאמר עד סופו בתנחומא חיי שרה ע"ש:
26 ע ב' עולמים אין חשובין עליו כלום. מסיים שם בתנחומא שהרי נבראו בחצי השם:
27 עא לכך נאמר ה' אלהים גדלת מאד. ר"ל ששני עולמים אין חשובין כלום לפניך ויש לפרש ה' אלהים הן ב' עולמות שנבראו ביו"ד ה"א:
28 עב משמתח מעזיבה בונה עליה. היינו מעזיבה העליונה שעל העלייה והוא משל לעולמות עליונים שעל השמים. ובתנחומא הגירסא משמתח הכסא כלומר שעל גבי השמים ממעל:
29 עג האיסטים שלו. פי' מ"ע מושב בלשון יוני. ונכון יותר שהוא מלשון איסטטינו של עולם בבראשית רבה פרשה ס"ז שפירש הערוך עמידתו וקיומו ובתנחומא נאמר כזה:
30 עד שהבית. שהוא מחזיק כו' כצ"ל:
31 עה לפניו ב' עבדים. הכה את האחרונים והראשונים רצין כו' כצ"ל:
32 עו או שמא בצד פטרון. פי' אצל הסלע. וכ"פ במ"ע ערך פטרא. אבל בתנחומא הגי' תיטרון וכן עיקר:
33 עז סטרו מסטר א"ל על שער פלטון של אפרכוס שלחתיך. ולכן לא פירשתי לך שהיה לך להבין שכ"ה מסתמא כוונתי. וכן בנמשל במים היה להם להבין שאל מקומו של לויתן שהוא שותה מים הרבה שלחתים:
34 עח אלא. היו חוזרין והולכין יעלו הרים כו'. כ"ה שם וכצ"ל:
35 עט זה יסדת להם. וזה מקום של לויתן כצ"ל:
36 פ שס"ה חלונות כו'. קפ"ג כו' וקפ"ב במערב כו' עיין זה בפר"א פ"ז ומ"ש בס"ד בביאורי שם:
37 פא ללבנה. שהיא עולה ושט אחריה כצ"ל פי' שהלבנה שטה אחר החמה:
38 פב שכל השנה מונה לחמה. למדרש שמש ידע מבואו קאתי. שהשמש מודיע לשני עולם ולשני ב"א רק שירח עשה למועדים ועי' ב"ר רפ"ו:
39 פג כמה שנים ראה השמש. תפס לשון זה לרמוז ללשון המקרא בקהלת ז' י"א שקורא להחיים רואי השמש. כי חיים וקצו תלוי בשמש שהוא ראש כל המזלות:
40 פד וכל הימך. עי' מ"ע ע' כל הימך שפי' בזה פי' חדש אבל אין נכון לענין המאמר: