מקור רות רבה ז׳:ב׳
2 וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ רות ג, טו, הָבָה כְּתִיב, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ בִּלְשׁוֹן זָכָר שֶׁלֹא יַרְגִּישׁ בּוֹ בְּרִיָה, וְאֶחֳזִי בָהּ, מְלַמֵּד שֶׁחָגְרָה מָתְנֶיהָ כְּזָכָר. וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ, אָמַר רַבִּי סִימוֹן דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרִי, וְכִי יֵשׁ דַּרְכּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לִשָֹּׂא לוֹ אִשָּׁה בְּשֵׁשׁ שְׂעוֹרִים, אוֹ דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְהִנָּשֵׂא בְּשֵׁשׁ סְאִין, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן בִּזְכוּת וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעוֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ, זָכָה וְעָמְדוּ מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה צַדִּיקִים, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בָּהֶן שֵׁשׁ מִדּוֹת, דָּוִד, חִזְקִיָּהוּ, יֹאשִׁיָּהוּ, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל, וַעֲזַרְיָה, דָּנִיֵּאל, וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר שמואל א טז, יח: יֹדֵעַ נַגֵּן בְּכִנּוֹר וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַה' עִמּוֹ. חִזְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה ט, ו: לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ עַל כִּסֵּא וגו', וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם. וְאִיכָּא דְאָמְרֵי לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה כְּתִיב חָסֵר מ"ם. יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה יז, ח: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וגו'. חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר דניאל א, ד: יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה וגו'. דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר דניאל ה, יב: כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה בֵּהּ. מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה יא, ב: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וגו'.
פירוש חידושי הרד״ל על רות רבה ז׳:ב׳
2 ב מלמד שחגרה מתניה כזכר. שלא נתנה המטפחת על ראשה כאשה. אלא חגרה מתניה כזכר ולא חשש משום שמלת גבר באותה שעה. משום שלא ירגיש בה כו' ואפשר דרש כן ואחזי בה. התאחזו בה סביב גופך ויש לכוונה לענין מ"ש בכוונת על אוזר ישראל בגבורה ע"ש ויש להסמיכו למקרא דחגרה בעוז מתניה ותאמץ וגו' וקרי ביה בועז במקום בעוז וכדדרש כי"ב ס"פ הקודמת קרא דגבר חכם בעוז:
3 ג ששה צדיקים כו'. במ"ר פי"ג:
4 ד וא"ד למרבה המשרה כתיב בסתומה כצ"ל פי' במ"ם סתומה. עמ"כ: