חידושי הרד״ל על דברים רבה ז׳:ה׳

מקור דברים רבה ז׳:ה׳

5 בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר דברים כח, ג, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בָּעִיר, בִּשְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בָּעִיר, חַלָּה, וְצִיצִית, וְסֻכָּה, וְנֵר שַׁבָּת. דברים, כח, ג: וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָֹּׂדֶה, בִּשְׂכַר מִצְווֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בַּשָֹּׂדֶה, לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה. רַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁתְּהֵא בָּרוּךְ בָּעִיר עַל יְדֵי שֶׁנִּתְבָּרַכְתָּ מִן הַשָֹּׂדֶה, שֶׁנָּתְנָה הָאָרֶץ אֶת פֵּרוֹתֶיהָ. דברים כח, ה: בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, הַמִּקְרָא הַזֶּה מְדַבֵּר בְּמשֶׁה, בְּבֹאֶךָ, זֶה משֶׁה, בְּבִיאָתוֹ לָעוֹלָם קֵרַב רְחוֹקִים, זוֹ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה. דברים כח, ה: וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, זֶה משֶׁה, בִּיצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם קֵרַב רְחוֹקִים, זֶה רְאוּבֵן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר דברים לג, ו: יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת. דָּבָר אַחֵר, בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ, בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ, וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ, וְדָוִד מְפָרְשָׁהּ תהלים קכא, ח: ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ. דָּבָר אַחֵר, בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ, בְּבִיאָתְךָ לָעוֹלָם, וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, בִּיצִיאָתְךָ מִן הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כְּתִיב קהלת ג, ב: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעֵת הוּא שֶׁאָדָם נוֹלַד וְעֵת הוּא שֶׁאָדָם מֵת, אֶלָּא אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁעֵת מִיתָתוֹ כְּעֵת לֵדָתוֹ, מַה בִּשְׁעַת לֵדָתוֹ נָקִי, אַף בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ נָקִי, הֱוֵי בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.

פירוש חידושי הרד״ל על דברים רבה ז׳:ה׳

5 יב שאתה עושה בעיר חלה וציצית וסוכה ונר שבת. בתנחומא הגי' מצות שאתה עושה בתוך ביתך בעיר סוכה ומזוזה ומעקה. וכן נכון שהם בבנין בית שמהם נבנית העיר. וגי' דהכא תמוה מ"ט נקט הני טפי מכל המצות. ועל חלה י"ל משום דכתיב יחזקאל מד להניח ברכה אל ביתך. ונר שבת שהוא משום שלום בית י"ל שהוא ענין בנין וקיום העיר. אבל ציצית לא ידעתי טעם. לכן גי' התנחומא הנכונה ועל חלה דרש שם להלן משארתך זו חלה:

6 יג קירב רחוקים. יתפרש על נכון בראובן שקרבו מכלל נדויו וכן בבתיה י"ל שהיתה מזרע חם וקירבה תחת כנפי השכינה:

7 יד ודוד מפרשה ה' ישמר צאתך ובאך. אפשר מדכתיב לקמיה ישמר את נפשך. דרש בהאי ישמר צאתך ובאך אינו בנפש אלא בממון אבל יותר נראה דהאי ודוד מפרשה צ"ל להלן באידך דרשא בבואך לעולם ביציאתך מן העולם. וע"ז מביא וכן דוד מפרשה ר"ל מדמסיים ביה מעתה ועד עולם דמפרש ליה מעתה תחלת ביאתך לעולם ועד סוף ימי עולמך:

8 טו בביאתך לעולם כו' ביציאתך כו'. עיין ב"מ קז. ואפשר לפרש ברוך ממש שביציאתו ולידתו מברכין הטוב ומטיב או שהחיינו וביציאתו לקבר מברכין דיין האמת:

9 טז כתיב עת ללדת כו'. ירושלמי פ"ב דברכות: