חידושי הרד״ל על דברים רבה ד׳

1 א כך שנו חכמים אין מפסיקין כו'. מגלה ל"א:

2 ב כיצד כו' אין קרוי וקרוי כו'. זהו לפי מה שאמרו בבבלי שתיקנו לברך כאו"א מהקורין לפניה ולאחריה וכמ"ש בהערה שאלו המדרשות נסדרו לאחר התלמוד בבלי. ובירושלמי מגילה שם ובמ' סופרים פי"ב שמשם הועתק מאמר זה ליתא לסיום זה דכיצד כו':

3 ג רבנן כו' ולא לרעתם כו'. ואתיא כדדרש בר גמדא שלא יקוצו בתוכחה ואפשר חסר מ"ש עוד שם בירושלמי ומ"ש אר"י בר בון לא מטעם הזה אלא זה שעומד לקרות בתורה צריך לפתוח ולחתום בדבר טוב כלומר והתוכחה אינו סימן טוב וע"ז מפרשי רבנן לא לרעתכם כו':

1 ד והיכן דבר תועבת ה' במכילתא בא ס"פ י"ב מפרש כל מקראות שנאמר בהן לשון זה והיכן דבר והאי דהכא לא חשיב:

2 ה ואל תגביה את אזנך. אלא הטה והשפל אזנך לשמוע ד"ת:

3 ו אר"א הסייף והספר כו'. ויק"ר פל"ה ע"ש:

1 ז א"ר לוי זו ק"ש. דהאי קרא אם שמור תשמרון וגו' מצוה הזאת כתוב בתר פרשת והיה אם שמוע שבפרשת עקב ומשמע קצת לפי זה שגם פרשת והיה אם שמוע קריאתה בק"ש היא מה"ת:

2 ח זו השבת. דכתיב בה שמירה והיא שקולה נגד כל המצות:

3 ט הנפש והתורה כו'. ויק"ר פל"א שוח"ט מז' י"ז:

4 י לשני ב"א כו' בגליל ואחד כו'. המאמר בשלימותו עין בתנחומא ס"פ קדושים ס"ו ובשוח"ט שם ובתוספת על התורה סדר ואתחנן:

5 יא אם שמרת רמ"ח כו' עד נשברה. ג"ז המאמר בתנחומא שם ועיין בתנחומא ר"פ תצא:

6 יב אין בית רובע כו'. תנחומא פרשת משפטים ופרשת עקב ושוח"ט מז' י"ז ומז' נ"ה:

7 יג שהן משמרים את האדם. דרש כי ברבים ברוב המזיקים שסביב שתו עלי היו עמדי לשמרני ומי הן המלאכים שמשמרים וכד"א יפול מצדך אלף עיין בשוח"ט שם:

8 יד אקוניא מהלכת לפני האדם. פירוש איקוניא הוא צלם אדם ופירושו לפ"ז צלם אלהים המהלך לפני האדם. אבל בערוך ע' אק"י בשם הילמדנו הביא הגי' מהלכין לפניו כדרגון והן מחנה ההולך לפני המלך לשמרו תמיד כמ"ש בהגהותי לבמ"ר פ"ד ע"ש. והן מכריזין לפניו אקי ופי' במ"ע בלשון גריקוש התרחקו ולפ"ז גם גי' דהכא איקונין פירושו מלשון אקי כלומר כת המרחיקים את אחרים ההולכים מלפני האדם:

1 טו שאין אדם שומע לי ומפסיד ואפילו במקום שיש לכאורה חשש הפסד כמו לשמוע בקול אשתו כאברהם לשרה כדמפו':

2 טז בא ומפרש כו' מפחד רעה. ואפי' במקום שיש לפחד מרעה לשמוע לדבר אשה ולגרש בנו מעליו. אעפ"כ כששמע לה ע"פ ה' ישב בטח ושאנן:

1 יז שאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד לפיכך אם שחט כו'. הלשון משמע דחפירת העפר לצורך הכיסוי לא דחי יו"ט שאינו אוכל נפש. אבל צ"ע דתנן בסיפא ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה וע' בש"ס שם ובפסחים מו: דבמלאכה דאורייתא לא דחי:

1 יח ולא נתת לי את המלכות הייתי בשמחה גילה ושמחה יש לי שנתת לי את המלכות הוי אגילה כצ"ל. וכ"ה הלשון להלן:

1 יט א"י רובה הרים וגבעות. ע' ספרי ר"פ עקב:

2 כ אחרית השנה כשישוה אותה הקב"ה כצ"ל: