חבצלת השרון על דניאל ט׳:י׳

10 וגם שלא שמענו וכו' אל אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים הם התראותיו ית' כאמור כי על החטאים ועל העונות הקלים לא יבחנו רחמיו וסליחותיו יתברך העצומים והרבים ועל אומרו לה' אלהינו הזכיר רחמים וסליחות כי הרחמים יתיחסו אל ה' כד"א וישוב אל ה' וירחמהו והסליחות אל היותו אלהינו כד"א ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ויתכן רמז פה אשר בארנו שם במקומו בכתוב הנזכר וישוב אל ה' וכו' כי הנה בו כפל ענין במלות שונות והם אצלנו ב' קושיות ועוד כי הלא גדר רחמים הנה יראה הוא תוספת טובה על סליחת העון ואם כן איך ילך הלוך וחסור כי אחרי אומרו וירחמהו יוסיף ויאמר כי ירבה לסלוח אך לבא אל באורו נשים פנינו אל מאמר רשב"ל במסכת יומא וזה לשונו גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כשגגות שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך והא עון מזיד הוא וקרי ליה מכשול איני והאמר ר"ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות דכתיב ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם חיו יחיה ומשני כאן מאהבה כאן מיראה ע"כ. ואין ספק כי ההערות הראויות להעיר בו רבות הנה אמנם באשר לא הובא פה כי אם על אשר ממנו נקח להבין במקרא אשר אנו בו נקצר ונזכירה שנים שלשה דברים אשר לא יבצר מלפול לב אדם עליהן ותשובת קוצר ידינו בקצור נמרץ גם כי הארכנו במקומו. ראשונה באומרו נעשו לו כשגגות שנאמר שובה וכו' כי כשלת ומסיק גמרא כי על השב מיראה ידבר והלא כמו זר נחשב יצונו הנביא נשוב מיראה והלא טוב לנו יצו עלינו נשוב מאהבה ואף כי גם מרז"ל בפרק ההוא באמרם גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד הלא יראה כי גדר גדול כזה ומה גם כמבואר אצלנו במקומו לא ישיגנו אשר לא ישוב מאהבה ושם נלמד מהכתוב הזה באומרו עד ה' אלהיך וגם כי על פי הדברים האלה שאומר כי כשלת הוא שהנביא דבר שובה ישראל וכו' ובזה יחשב לך כמכשול העון אם כן אפוא ראוי יאמר כי תכשל בעונך אך אומרו כשלת יורה על פועל קל העבר ולא שיקל אחרי כן. ועוד באומרו זדונות נעשו לו כזכיות כי הוא פלאי ומאין ולאין יושם חשך לאור ומר למתוק ומה גם לאשר בידינו מרז"ל כי מכל מצות אשר לא תעשינה יבראון מלאכים רעים לעושיהם וכל מצות עשה אשר יעשה אותם האדם יקנה בם מלאכים מליצים ובכן תצלנה אזנים משמוע יתהפכו מלאכי חבלה למשרתי עליון בשובו ויתן טהור מטמא כי יהפך העון לזכות וגם הפסוק שהביא לא יגיד דבר זה כי אם שעל משפט וצדקה אשר עשה עליהם חיו יחיה:

11 אך ראשונה נרים מכשול הקושי הזה האחרון והנלוה אליו באחרית פי המאמר ובו נבא אל הקודם מלמטה למעלה והוא כי הנה ידוע נדע כי א' ממצות עשה היא התשובה וגדולה היא אלינו עד מאד אמנם גם כי חפץ ה' יחל לשוב האדם בראותו החלו יסורין לבא עליו גם כי הוא מיראה פן יוסיף הוא ית' להכותו על אלה כד"א והיה כי יבואו אליך הברכה והקללה ושבת וכו' וכן פרשת וילך ואמרת הלא על כי אין אלהי בקרבי וכו' אין ספק כי לא זו הדרך בחר לו יה כי אם חפץ בו לבא ממנו לשוב מאהבה כמפרוזדור לטרקלין והלא זה דברו ית' אחניי אומרו ושבת וכו' גמר אומר ומל ה' אלהיך את לבבך וכו' לאהבה וכו' כי הוא גמר התשובה הראויה לפניו ית' ובזה הוא מקיים מצות עשה כתקנה וקונה לו פרקליט אחד ככל מצות עשה אשר יעשה אותם האדם כי היא גם היא מצות עשה הגדולה שבגדולות באופן כי אשר נמצא אתו עון אשר חטא ויקיים בו מצות עשה לשוב מאהבה לא לבד ימחה עונו וקטיגורו אשר עשה בו כי אם גם על ידו יעשה מצות עשה וקנה לו פרקליט אחד נמצא העון נעשה לו זכות וההיקש בזה אם רבו עונותיו וישוב אל ה' מכל אחת מהנה כי כך היא דרכה של תשובה כי לא יבצר ממנו מצות עשה אחת על כל אחד מעונותיו והמצא תמצא בידו מערכה של זכיות וסניגורים מול מערכה של זדונות וקטיגורים ההיו אתו וזה כאשר תהיה מצות תשובתו הרמתה כתקנה מאהבה מסותרת אך אשר היא מפני היראה גם כי יחליש כח זדונותיו עוד טומאתו בו בצד מה ותהיינה עונותיו כשגגות כי הוא שוגג בהן לעומת העשה אשר לא קיים כתקנו וילמד היות כח במצות עשה של תשובה לטהר טנוף העון ולהחליפו מעון לזכות מפסוק ובשוב רשע וכו' והוא כי ראה והנה אומרו עליהם היא מלה מיותרת וראוי יאמר ועשה משפט וצדקה חיו יחיה ועוד מי לא ידע כי השב מרשעתו אשר ידענו מספר התורה שתקובל תשובתו כי אם אחרי שובו יעשה משפט וצדקה שחיו יתיה ועוד כי מקרא מלא דבר הכתוב ואתה תשוב ושמעת וכו' ישיש ה' עליך לטוב כאשר שש על אבותיך ומה גם כמבואר אצלנו במקומו שעל אבות העולם אמר שישוש ובכן מה הדבר הגדול הנביא דבר באומרו ובשוב וכו' שהשב מרשעו ועושה מצות מעשיות שעליהם חיו יחיה ולא עוד אלא משפט וצדקה אשר המה כללו יפי המצות והן הן ב' כותרות ישראל אשר שם יתפארו ולעומתם יעטרנו הוא ית' את החסד ואת הרחמים כנודע מרז"ל ועל ידם תהיה גאולתנו ופדיון נפשנו כד"א ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ובהם שבח הוא ית' שני גדולי עולם אברהם ודוד על כן גזר אומר רשב"ל כי לא עליהם האמור הכתוב חוזר לבד אל משפט וצדקה הנאמרים שם כי אם גם אל רשעתו האמורה בכתוב כי בשוב רשע מרשעתו וגם עשה משפט וצדקה על מעמד שלשתן חיו יחיה וכי תאמר בלבבך אוי מי יחיה ברשעתו אמור מעתה אין זה כי אם זאת הרשעה תהפך לזכות ובא הכתוב להקיש ולומר כי למצוה מעשית תחשב לו רשעתו בשובו ממנה בעשותו משפט וצדקה ותחת שלש אלה חיו יחיה הנה באה אלינו תשובת דברי המאמר האחרונים ומה שמץ דבר מהקודם ובכן עלה נעלה אל הראשונים עד תכונת ישוב אשר הערנו בם ונבא אליהן כאשר נזכירה דברי רז במסכת תענית באמרם שישראל שאלו שלא כהוגן באמרם ונדעה נרדפה וכו' ויבא כגשם לנו וכו' ואמר הקב"ה בתי את שואלת דברים שפעמים מתבקש ופעמים אינו מתבקש אני אהיה לך וכו' שנאמר אהיה כטל לישראל וכו' הנה הודו כי דברי הנביא באומרו שובה ישראל וכו' קחו עמכם דברים וכו' אהיה כטל וכו' הם דבריו ית' כמשיב על דברי הנביא ההוא בעצמו אשר דבר למעלה בשם ישראל האומרים ונדעה נרדפה וכו' ויבא כגשם וכו'. ובכן נבא אל הענין והוא כי המה אמרו לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו ונדעה נרדפה וכו'. והנה תשובתם זאת אשר אמרו לשוב אל ה' לא מאהבה היתה כי אם על אשר טרף ויכם ועתה בשובם ישלח דברו וירפאם וממכותם יחבשם כאומר כי הוא טרף וירפאנו וכו' ובתשובתם זו שאלו מה' יבא כגשם להם ועל זה הנביא דבר עשה זאת אפוא ויתן לך האלהים גם אשר לא שאלת והוא שובה ישראל באופן יהיה עד ה' אלהיך היא תשובה מאהבה המגעת עד כסא הכבוד כי באשר עשית עד כה אשר שבת מיראה כאומר לכו ונשובה וכו' כי הוא טרף וירפאנו וכו' לא הפכת עונות לזיריות כי אם לשגגות וזהו כי כשלת בעונך כי עד כה ששבת מיראה לבד כשלת בעונך ותעשהו מכשול אך שוב נא עד ה' אלהיך שהוא מאהבה תשובה מגעת עד כסא הכבוד ויהפך עונך לזכות וזהו כי המה אמרו נשובה אל ה' כלו' קרוב אליו ולא עד ה' שהוא כ"ה אך הנביא דבר עד ה' שהוא עד כ"ה ולא כאשר עשו המה עד כה שהיתה אליו ולא עדיו ובגלל הדבר הזה אמר בשם ה' אהיה כטל לישראל וענין ההגעה עד כ"ה מבואר אצלנו בדרך ישרה שיבור לו האדם ארוכה וכשרה אך אין זה מקום שאמרו להאריך בו ואם יאמר איש אם כן אפוא גם היותם כזכיות בשובו מאהבה נלמוד מהכתוב הזה לא כן ידבר כי לא היה נמצא למד מפה כי אם שבשובו מאהבה יעדיף על השב מיראה. ועדיין היה מקום לומר יהיה יתרונו שגם שגגות לא יחשבו לו כי אם ימחו בהחלט אך לא שתתהפכנה זדונות לזכיות לכן הביא לנו פסוק ובשוב וכו' כאמור ובדבר הזה נחו שקטו כל הערות האמורות והיו נכונים דברי המאמר למוצאי דעת גם כי פסוק ושבת עד ה' אלהיך יראה מעין שובה ישראל עד ה' אלהיך ושם יראה כי על התשובה מיראה ידבר מאו' אחרי כן ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה וכו' בכל לבבך ובכל נפשך הנה אפשר כי גם באומרו ושבת עד ה' הוא מאהבה ואינו מוסיף אחרי כן כי אם שגם זרעם יאהבוהו או שמוסיף בעצמם אהבת נפש על אהבת לבב כאומרו ומל וכו' בכל לבבך ובכל נפשך שהוא אפילו הוא נוטל את נפשך או כנרמז למעלה כי מאומרו ושבת וכו' כוון הכתוב אל גמר הדבר והוא שובו אחרי כן מאהבה ואמר ושבת עד ה' מאהבה וזה קו לקו ראשונה ושמעת בקולו ועדיין לא תעשה המצות בפועל רק שמיעה לבד כי עדיין לא תעשה מאהבה ואחרי כן ומל ה' אלהיך וכו' לאהבה ואז ואתה תשוב ושמעת ועשית היא שמיעה ועשיה ואז יגמר אומר עד ה' אלהיך למעלה ובדרך הזה יבא על נכון אומרו ומל ה' וכו' וגם אומרו ואתה תשוב אחר אומרו ושבת כאשר בארנו יפה במקומו:

12 עוד אפשר לזה באשר נשים לב אל דברי האומר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל וכו' ולא למד מן התורה באומרו ושבת עד ה' או מולא שבתם עדי וכו' או מנחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. אך הוא כי כל תשובה שאינה מן השפה ולחוץ כי אם גלויה לפניו ית' שהיא באמת גם שתהיה מיראה יקרא שב עדיו ית' כענין ולא שבתם עדי שבספר עמוס שהוא מיראה על אשר ייסרם כאומרו הכיתי אתכם וכו' ולא שבתם עדי וכענין ושבת עד ה' שאומר אחרי כן ומל וכו' לאהבה וגם מאומרו ושמעת בקולו אחר אומרו ושבת עד ה' אלהיך מורה שטרם ישמע בקולו בעצם שב עדיו נקרא ובכן הרגיש בפסוק שובה ישראל שאם אומרו עד ה' אלהיך הוא ככל השאר מה הוסיף על דברי התורה ועוד שנותו את טעמו כי למעלה אמר לכו ונשובה אל ה' ואחרי כן אמר עד ה' ועוד אומרו כי כשלת ולא אמר כי תכשל שמורה ששובו עד ה' הוא גדר גדול מהמספיק לעשות מזדון שוגג ומכשול ועוד כי איך יצוה הנביא ישובו מיראה בדרך עצה כי הנאמר בתורה הוא הגדת העתיד שעל ידי בוא הברכה והקללה ישובו מיראה אחר כך ומל ה' וכו' אך בזה לא כן הוא כי אם דרך עצה ואם בא ליעצם כי למזער לא יבצר מהם שוב מיראה הלא ראוי יזהירם אחרי כן יעלו ממנה אל הגדולה הימנה כדברי התורה שאחריה אמר ומל ה' וכו' וגם היעודים העצומים הבאים אחרי כן לא יאותו אל השב מיראה על כל אלה גזר אומר שאמרו שובה ישראל עד ה' אלהיך אין פירושו שלא תהיה מן השפה ולחוץ כי אם שמגעת עד כסא הכבוד את ה' אלהינו ואין זה כי אם מאהבה בלי ספק:

13 העולה מזה הוא מסקנת הגמרא כי אשר תשובתו מיראה נעשים לו זדונות כשגגות והשב מאהבה נעשים לו כזכיות. ובכן נשוב אל הכתוב אשר היינו בו הלא הוא וישוב אל ה' וירחמהו ונשיב על אשר הערנו בו והוא כי הנה אין ספק כי השב אל ה' מאשר חטא על הנפש יען עלות על לבו גדולת שמו ית' הגדול והנורא וישוב מפני פחד ה' ומהדר גאונו ההוא יקרא שב מיראה אך כי ישוב כי יעלה על רוחו כי ה' הוא אלהינו ביחוד אוהב את עמו ישראל ואנחנו עמו ואיך ישא פניו נגדו אשר חטא לו הלא זה יתייחס שב מאהבה ועל שני אלה אמר על הא' השב מיראה מפאת גדולת שמו ית' וישוב אל ה' והוא מפאת גדולת שמו הגדול ואז וירחמהו שהוא מציאות רחמים ויהיה עד הפוך הזדונות לשגגות אך אם ישוב אל אלהינו כלומר מצד היותו אלהינו ואנחנו עמו אשר אהב שהוא מאהבה אז תרבה הסליחה יותר וזהו כי ירבה לסלוח שיעביר אשמותינו וזכיות יחליף שהוא שיעשו זדונות כזכיות כמדובר. וזה יתכן ירמוז גם פה באומרו לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי לה' כלו' לשב למען גדולת שמו כי נורא הוא ינתן לו מאתו רחמים וירחמהו אך עדיין לא יטהר בעצם כי אם יחשבו לשגגות אך אם ישוב מצד היותו אלהינו אז תהיינה לו סליחות רבות שהוא כי ירבה לסלוח להעשות זדונות כזכיות ויצדק אומר סליחות לשון רבים ולא סליחה גם כי תצדק על רוב פשעים ללמדנו דעת כי שתים הנה הסליחות ולא אחד והוא אשר תכפל להעביר זדונות ולהציב תחתיהם זכיות: