חתם סופר על התורה, ויקרא כ״ג

מהדורה: ספר תורת משה. פרעסבורג, תרל"ט-תרנ"ג

מפרשים:
1 דרשו חז"ל מגילה דף ט"ז ע"ב ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה זו יו"ט וששון זה מילה וכו' וששון זה מילה ויקר אלו תפילין יל"ד מ"ש אלו דפרט בשלמא אורה זו תורה בכללה אתי שפיר דהדר קבלוהו בימי אחשורוש שבת דף פ"ח ע"א ושמחו על זה ושמחה זה יו"ט שהי' אז יו"ט של פסח והתענו בימים הראשונים של פסח ובטלו מצות יו"ט כדאיתא שם ויעבור מרדכי מלמד שעבר יום ראשון של פסח בתענית ועתה חזרו ושמחו שמחת יו"ט אבל מ"ט פרט מילה ותפילין הנה הרא"ע פ' לך לך כתב שהערלה אין צורך שהרי כל בעלי חיים אין להם ערלה כי אם האדם וכיוצא בזה כתב במורה נבוכים שאין בו צורך פרי' ורבי' רק לתאוה יתירה - ואני אסביר דבריהם להשיב להשואלים מ"ט שינה הקב"ה הבריאה שנברא האדם עם ערלה שחופה על העטרה ואדרבא תקשי ביותר כיון שבו נפלינו האדם מן הבהמה איך נעשה עצמינו כבהמה - אבל הוא מוסר נפלא הקב"ה ברא העולם נפשות רבות וחסרונם והרבה מותרות ונותן לפעמים לאדם עושר ונכסים וכבוד הרבה והרבה ואדם שהוא טוב לפני האלקים מבין ומבחין הלא אני רואה אלפים בני אדם חיים ובריאים בלחם ובשר וכדומה בלי שארי מותרות ומכסים עצמם במלבושים להגין בעד צינים ופחים ודי להם בזה ודרים בדירה לפי המחסה להגין עליהם לבל יכם שרב ושמש ודי להם א"כ די גם לי בזה ההכרח ולא אבלבל דעתי ומחשבותי בעושר הלז מותרות המבטלים אותי מעבודת השם יתברך וחוסם תאותו וקונה בזה עוה"ב והוא העבד הנאמן העומד בנסיון ההוא והיינו רבינו הקדוש עם כל עשרו לא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה כתובות דף ק"ד ע"א ואמינא במה שאחז"ל ברכות דף ז' ע"א צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק כי אין צדיק ורע לו כלל כי בכל הנסיונות טוב לו ופירשתי צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת צר ומצוק מצאוני תורתך שעשועי כמ"ש רמב"ם אקושית צדיק ורע לו שהצדיק אינו מרגיש כלל כי היות כל מחשבותיו לה' אינו מרגיש מאומה כמו ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה כי לא הרגיש היינו דאמר דהע"ה צדקתך צדק לעולם אין להרהר אחר מידותך ותורתך אמת שאתה משלם שכר ועונש אעפ"י שאנו רואים צדיק ורע לו איננו רע באמת כי גם אם צר ומצוק מצאוני תורתך שעשועי כמ"ש רמב"ם הנ"ל נמצא ליכא צדיק ורע לו וכן ליכא רשע וטוב לו כי לא יסתפק לו אפילו אלף אלפים כי יש לו מנה רוצה מאתים ואין אדם מת וחצי תאותו בידו אך נמצא ע"ד הרחוק שהצדיק אעפ"י שהוא צדיק גמור מ"מ גופו וטבעו ממוזג ומורגל מאבותיו הרשעים שלא היו מסתפקים במועט רק רדפו אחר המותרות ע"כ גם לו קשה לשנות טבעו ומרגיש קצת בחסרונו והיינו צדיק ורע לו היינו צדיק בן רשע וכן תמצא רשע בן צדיק שאבותיו הרגילו עצמם במדת הסתפקות על כן גם הוא טוב לו ואינו מתאוה רק שמח בחלקו ובמועט: