חתם סופר על התורה, ויגש ד׳

מהדורה: ספר תורת משה. פרעסבורג, תרל"ט-תרנ"ג

« חתם סופר על התורה Miketz חתם סופר על התורה Vayechi »

4 כריתות פתח ↗

וּמִי הֲוָה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? וְהָתַנְיָא: מִשֶּׁנִּגְנַז אָרוֹן נִגְנַז צִנְצֶנֶת הַמָּן, וּצְלוֹחִית שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדִים וּפְרָחִים,

4 תענית פתח ↗

הָא דְּאָמְרַתְּ מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת — וְהוּא שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם עַד הָעֶרֶב. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הָא תַּעֲנִית מְעַלַּיְיתָא הִיא! לָא צְרִיכָא — דְּאִימְּלַךְ אִימְּלוֹכֵי. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא שָׁקְעָה עָלָיו חַמָּה — לָא שְׁמֵיהּ תַּעֲנִית. מֵיתִיבִי: אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין! הָתָם, לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ בְּעָלְמָא הוּא. תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: אֲנִי מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סְנָאָה בֶּן בִּנְיָמִין, וּפַעַם אַחַת חָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וּדְחִינוּהוּ לְאַחַר הַשַּׁבָּת, וְהִתְעַנִּינוּ בּוֹ וְלֹא הִשְׁלַמְנוּהוּ — מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם טוֹב שֶׁלָּנוּ הוּא. הָתָם נָמֵי, לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ בְּעָלְמָא הוּא. תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֱהֵא בְּתַעֲנִית עַד שֶׁאָבוֹא לְבֵיתִי. הָתָם, לְשַׁמּוֹטֵי נַפְשֵׁיהּ מִבֵּי נְשִׂיאָה הוּא דַּעֲבַד. אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִיבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם — לָאו שְׁמֵיהּ תַּעֲנִית. וְאִי יָתֵיב, מַאי? אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: דָּמֵי לְמַפּוּחָא דְּמַלְיָא זִיקָא. אֵימַת מְקַבֵּיל לֵיהּ? רַב אָמַר: בְּמִנְחָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל מִסְתַּבְּרָא, דִּכְתִיב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית: לָהֵן, כֹּל אִינִישׁ דְּיֵיתֵי עֲלוֹהִי מִקַּדְמַת דְּנָא — יֵיסַר. מַאי לָאו — יֵיסַר עַצְמוֹ בִּצְלוֹ? לָא — יֵאסַר עַצְמוֹ. פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי. חַד אָמַר: יֵיסַר, וְחַד אָמַר: יֵאָסֵר. מַאן דְּאָמַר יֵיסַר — כִּדְאָמְרִינַן. לְמַאן דְּאָמַר יֵאָסֵר — מַאי הִיא? דְּתַנְיָא בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית: כׇּל אִינִישׁ דְּיֵיתֵי עֲלוֹהִי מִקַּדְמַת דְּנָא יֵאָסֵר. כֵּיצַד? יָחִיד שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי שֶׁל כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ, וְאֵירְעוּ בָּם יָמִים טוֹבִים הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית, אִם נִדְרוֹ קוֹדֶם לִגְזֵרָתֵנוּ — יְבַטֵּיל נִדְרוֹ אֶת גְּזֵרָתֵנוּ, וְאִם גְּזֵרָתֵנוּ קוֹדֶמֶת לְנִדְרוֹ — תְּבַטֵּל גְּזֵרָתֵנוּ אֶת נִדְרוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: עַד מָתַי אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה — עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד קְרוֹת הַגֶּבֶר. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא גָּמַר סְעוּדָתוֹ, אֲבָל גָּמַר סְעוּדָתוֹ — אֵינוֹ אוֹכֵל. אֵיתִיבֵיהּ רָבָא: גָּמַר וְעָמַד — הֲרֵי זֶה אוֹכֵל! הָתָם כְּשֶׁלֹּא סִילֵּק. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא יָשַׁן, אֲבָל יָשַׁן — אֵינוֹ אוֹכֵל. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: יָשַׁן וְעָמַד — הֲרֵי זֶה אוֹכֵל! הָתָם בְּמִתְנַמְנֵם. הֵיכִי דָּמֵי מִתְנַמְנֵם? אָמַר רַב אָשֵׁי:

1 ואקדים כתיב אל גנת אגוז ירדתי היינו לבית המדרש ד' אמות של הלכה, ומצאתי ג'נ'ת' ר"ת ג'מטרי' נ'וטריקון ת'מורה ר"ל שכל דיבור ודיבור יש בו גמטרי' היינו חשבון מספרו, כמשאח"זל נסעו מ'ז'ה מי"ב אחין, שמן משחת קודש יהי' זה לי, זה בגמטריא י"ב להורות שי"ב הין הי' שמן המשחה, כריתות דף ה' ע"ב, בזאת יבוא אהרן, בזאת בגמטריא ת"י כימי בית ראשון הובא גם ברש"י שם, יהי' גמטריא שלשים יום לנזירות תענית דף י"ב ע"א היינו גמטריאות, ונוטריקון הם ראשי וסופי תיבות כמ"ש חז"ל שבת דף ק"ה ע"א נצטדק ר"ת נכונים צדיקים טהורים זכים קדושים אנחנו, פחז פחזת חיבת זלית שבת דף נ"ה ע"ב וכדומה תמורה היינו להמיר ולהחליף אלף בא"ת ב"ש היא תי"ו ובאח"ס בט"ע כך ובאי"ק בכ"ר כך גמרא שבת דף ק"ד ע"ב הובאו ואחז"ל באטב"ח של ר' חיי' קורים לסהדי מנון והאריך רש"י בסוכה פ' לו"ע וכל שמות הקדושים שם של מ"ב וע"ב ושל ברכת כהנים הכל יוצא מחלופי ותמורי אותיות, והיינו ג'נ'ת' אגוז, ובעוה"ר משהעתיקו התורה יוונית לתלמי המלך ביום ח' טבת, והי' חשך ג' ימים בעולם כי החשיכו מאור עינינו, כי לא לבד שעל ידי שנמשכו אח"כ ללשונם, ונתבטלו כל הכווניות האלו הנזכרים, שא"א בשום אופן להעמיסם בלשון אחר, אך נמשכו גם אחר חכמתם היוונית, והעמיסו בתורה בפשוטי המקרא, העמיסו עלי' חכמת חיצוני' מים המרים המאררים, ועל כן יש באגוז ד' קליפות, העליונה רע ומר, ואיננו ראוי אלא לצביעה, והיא הקליפה חכמת יוונית רע ומר ואינו אלא צבוע, קליפה שניה המשמרת הפרי היא פי' הפשוט שאין מקרא יוצא מידי פשוטו כדאיתא שבת דף מ"ג ע"א והוא משמר תוכו ועל ידו מטלטלים הפרי, והקליפה הדקה הנאכלת עם הפרי, היא כל דרשת חז"ל להוציא מהם עיקרי המצות, דינים חוקים ומשפטים על דרך הפשט, ועיקור המאכל הוא מעשה מרכבה וסודות המצות, והיינו גנת "אגוז" והנה לשון עבר כשהוא מדבר בשפת זה, אינו יודע מכל הנ"ל אלא כמדבר ללועזים בלע"ז, אבל לשון הקודש הוא המדבר ומכוון בדיבורו במסיח לפי תומו, ויש בתוכו ובתוך תוכו כמה עניינים בגמטרי' ונוטריקון ותמורת אותיות, והמדבר הזה באופן זה הוא בעל רוח הקודש והשומע ומבין צריך ג"כ להיות בעל רה"ק, והיינו דקאמר יוסף אחר שאמר להם אותם הענינים למחיה שלחני ולשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה, והם הבינו מדבריו טמון בדברי' הללו כמה תמורות וגמטריאות וכמ"ש הבעל הטורים כי פי המדבר אליכם גמטריא עגלה ערופה על כן מדהבינו כך ידעו כי ברוה"ק הוא מדבר, וידעו ג"כ כי כפיו כן לבו כי אין רוח הקודש שורה על שפת חלקות, על כן אמר כי פי המדבר אליכם בלה"ק כנ"ל, מזה תבינו כפי כן לבי ואחר שדבר יוסף עם פרעה גם בלשון עבר, שוב דבר עמו באותו לשון עצמו והראה לו שיכול לדבר דבר והמובן ממנו באופן אחר וזה אי אפשר ללמד לפרעה ולכיוצא בו וק"ל:

« חתם סופר על התורה Miketz חתם סופר על התורה Vayechi »