חתם סופר על התורה, וישב נ״ה

1 הרשב"א בתה"א דף ק"ג ע"א וז"ל ומסתברא שלא אמרו דבר שיל"מ אלא בדבר שהמתיר עתיד לבוא בודאי, או שהוא בידו להתירו על כל פנים וכו' וכן מעשר שני בידו לתקנו שהרי בידו לפדותו, ולאכלו בכל מקום, וכן הקדש יכול הוא לישאל עליו דהקדש טעות אינו הקדש, וכן קונמות מצוה לאתשולי עליי' מדר' נתן וכו' כדאיתא בנדרי' פרק הנודר מן הירק י"ט ע"א, אבל כל דבר שאין המתיר בא בודאי וגם אינו בידו כגון ביצה וגבינה של ספק טרפה שאינו ודאי שתלד התרנגלת והבהמה ולא שתשהנה יב"ח אין זה קרוי בשום מקום דשיל"מ ולפיכך נ"ל שהן כשאר האיסורי' שאין להם מתירי' ובטלין כדרך שבטלה ביצה של ודאי טרפה עכ"ל, ומקשי' עליו מדוע תלה זה במסתברא לי הרי כן מוכח פ"ק דביצה דכדמוקי לי' בספק טרפה הוה ק' לי' ספיקא אמאי אסורה, ולא שני לי' משום דשיל"מ ש"מ ספק ביצה טרפה לא מקרי יל"מ עש"ך סי' ק"ב, וי"ל דהגאון מ' גרשון הקשה אהרשב"א עוד מה צורך משום שאין המתיר בידו ובודאי, תיפוק לי' ממ"נ אי יחי' יב"ח אגלאי מלתא שמעולם לא הי' כאן איסור, ואי לא תחי' א"כ לא הי' לה מתירי' ותי' בצמח צדק דעכ"פ עד שתאכלנה בספק איסור המתן ותאכלהו בודאי היתר, וכוונתו רצוי' דלהרשב"א כל תערובות מב"מ אין האיסור חוזר להיות היתר גמור ועדיין בספיקו עומד דמשום כן לא יאכל אדם א' התערובו' ביחד בפ"א כמבואר בי"ד סי' ק"ט בטור וב"י שם, וא"כ למה תאכל בספיקו המתן ואכלהו בודאי היתר, משו"ה סבר הרשב"א לומר שאין בידו זה, כי אולי לא יבורר התירו ועדיין יאכלנו בספיקו כן נ"ל בכוונת הצמח צדק, והנה זה יצדק אי אמרי' דבר שיל"מ הוא משום עד שתאכלהו באיסור, אבל להר"ן דמשום מב"מ הוא א"כ בוודאי הדין עם הגאון מה' גרשון, דממ"נ אם יהי' מינו של המתבטל דהיינו שיהי' היתר אם כן לא צריך ביטול ואם צריך ביטול, הוא אינו מינו ואין מקום לתי' הצ"צ והדברי' פשוטי' וברורי', והנה לכאורה צריכי' להבין מ"ט לא אסיק אדעתי' המקשן דדשיל"מ כי היכי דמחמרי' בתערובות ה"נ יש להחמיר בספיקו דרבנן, והרי ספק הוא ק"ו מתערובות כמ"ש לעיל בכוונת הרמב"ם, ונ"ל דהמקשן הוה ס"ל טעם חומרת דשיל"מ משום מב"מ הוא ומשו"ה דין הוא להחמיר בתערובותו, אבל בספיקא מה מב"מ שייך ומסיק רב אשי דליתא אלא משום עד שתאכלנו הוא וזה מועיל להחמיר בספיקו מק"ו דתערובות, וע"ד צחות נ"ל דרב אשי המתיק בדבורו כיון דמודית לי' דאפי' בדרבנן לא בטיל ע"כ לאו משום מב"מ הוא דמב"מ בטיל בדרבנן לר' יהודה וה"ה לרבנן בדשיל"מ וע"כ משום עד שתאכלנו אתאינן עלה, וממילא נחמיר נמי בספיקא, א"כ ממילא מיושבי' דברי רשב"א דהוה סד"א לעולם בעלמא היכי שאין האיסור בוודאי שיבוא נמי מקרי דשיל"מ וביצת ס' טרפה אסור משום עד שתאכלנה בספק אכליהו בוודאי, והא דפרך אא"ב ספק טרפה אמאי באלף לא בטיל לא הו"מ לשנויי משום דיש לו מתירי' ז"א דלפי הס"ד הוה טעמא משום מב"מ פשיטא דספק טרפה לא הוה יל"מ מטעם ק' הרב מו"ה גרשון זצ"ל אבל לפי האמת דאיכא עוד טעמאי משום עד שתאכלנה, אפשר דגם בספק טרפה שייך זה ורב אשי אה"נ הו"מ לשנויי ולאוקמי בספק טרפה אלא עדיפא מני' משני והאמת משני דאפי' ספק ביצת י"ט נמי לא בטלה וספקה אסורה משו"ה תלה הרשב"א במסתברא: