חתם סופר על התורה, ויקהל י״ז

1 *ויצו משה ויעבירו קול במחנה וכו' ריש פרק הזורק ילפי' בגז"ש דמיירי ביום אסור וילפינן מיני' איסור הוצאה בשבת וקשה הא פשטא דקרא משמע דהעברת קול היה משום דשלימא עבידתא כדכתיב והמלאכה היתה דים וכדפריך באמת הש"ס שם, ויש ליישב לפי מה דקיי"ל דשנים שעשו מלאכה פטורי' מה"ת רק מדרבנן אסור וא"כ לצורך מצות מלאכת המשכן הי' מותר ולא גזרו כמו אין שבות במקדש אבל הכא דשלימא עבידתא ולא היו צריכים עוד למשכן נשאר באיסורו והיינו דקא' איש ואשה שניהם יחד אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש וי"ל שמשה כבר גזר על זה כמו שמצינו עוד תקנות דרבנן ממשה רבינו ע"ה כמו שבעת ימי משתה ושיהיו קורין בשני ובחמישי בשבת בתורה ואיסור הזאה בטמא שחל שביעי שלו בשבת ויש לפרש עוד דהרי אמרינן בפרק במה אשה דטבעת שיש עליה חותם הוה לאשה משא ולאיש מותר משום תכשיט ובטבעת שאין עליה חותם הוא בהיפוך פטור מה"ת לאשה וחיוב לאיש עיי"ש דף ס"ב וא"כ י"ל היו יכולים גם בשבת להוציא למלאכת המשכן שהאשה תביאה טבעת שאין עליה חותם ואיש מביא טבעת שיש עליו חותם אלא משה גזר מדרבנן על זה ולכן כתיב ויצו משה משה דייקא ולא אמר להם זה בשם ה' וק"ל: