חתם סופר על התורה, צו ח׳

1 וכן גיעולי נכרים הגיעול ומתועב שבתוכו טמא ומטמא ואפילו כלי חדש שקונה מהנכרי שהזמין לכלי סעודה כבר שכן עליו רוח הטומאה עד שאחר שהגעיל והכשיר והוציא בלעו מתוכו צריך טבילה כטבילת גר הנכנס מטומאה לקדושה ועפי"ז יובן הקרא בפ' שמות אמר הקב"ה למרע"ה ושאלה אשה משכנתה ומאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ובפ' בא כתיב דבר נא באזני העם העם ויש אלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ולא נזכר שמלות ובפ' שמות לא הזכיר איש מאת רעהו ועוד קשה אומרו דבר נא לשון בקשה כדאמרו חז"ל ברכות דף ט' ע"א דבר נא אין נא אלא לשון בקשה אמר הקב"ה למשה בבקשה ממך לך אמור להם בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי נסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחר כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמינו וכו' שלא רצו ישראל ליקח ממצרים כלי כסף ושאר דברים מטעם המבואר בגמרא ובדרשות הר"ן הידוע א"כ איך בישר אותם בפ' שמות דבר שלא הי' רצונם בכך והי' צריך פיוס ובקשה מהם שישאלו נא, עוד אחז"ל אמר הקב"ה למרע"ה בבקשה ממך אמור להם לישראל בבקשה מכם אמאי הי' צריך בקשה ופיוס למרע"ה בשלמא ישראל אמרו הלואי ונצא בעצמנו גמרא ברכות דף ט' ע"ב גם אחז"ל וישאלום בע"כ דמצרים שם א"ד בעל כרחם דמצרים דכתיב ונות בית תחלק שלל הוא ביקש אחד והמצריים אמרו טול שנים מדוע הוסיפו מצרים יותר ממה שבקשו מהם: