חתם סופר על התורה, תצוה צ״ג

1 וטרם נבוא לבאר המאמר נדקדק בו מה שהקש' במנות הלוי היתכן מפני שהשתחוו לצלם לפני ששים שנים יענשו עתה בניהם ואין זה מהארכת אף כ"א משנאה כבושה ע"ש, והוא אמר שהוא בכלל שאלת מפני מה נתחייבו כליה באותו הדור דווקא, תו יל"ד מ"ט שאלו לרשב"י כיון שידעו בעצמם טעמו של דבר ע"כ אומר אני שהם היו סבורין שהי' צלם ממש ועיקר קושי' מ"ש שבאותו דור, ואינהו הוה ס"ל הנאת סעודה של אותו הרשע לא היה שום דבר איסור כ"א ששתו יי"נ כמ"ש במדרש לחד דיעה, והנה יי"נ דניאל היה דגזר כדאית' בע"ז דף ל"ו ע"א וסגי בעונש זה ולא קשה שבשושן ימותו כי אין כאן חיוב מתה ודי בפחד הזה, והנה יש מהראשוני' אמרו שדניאל לא גזר על מגע גוי ביין שלנו רק על שתיית יין של גוי ממש כמשמעות לשון הקרא אשר לא יתגאל בפת בגם ויין משתיהם ובזה מיושב קושי' תוס' דע"ז ל"ו ע"א ד"ה ושמן וגו' ע"ש ואיתא פלוגתא בב"ד שאסר דבר מה יש מי שסובר שאינה אסור אלא מכאן ואילך אבל מה שנשאר ממנו מטרם איסורו מותר הוא עיי' י"ד סי' רי"ח וכן הסכמת ש"ך וטו"ז שם, ואיתא בפ"ק דמגלה ויין מלכות רב שכל אחד השקהו יין שגדול ממנו בשנים, נמצא הנערים שבדור שלא היו בזמן השתחווא' צלם הם נכשלו ביין נסך, והזקנים שהשקהו יין שגדול ממנו בשנים ולא עבר עליו גזירת דניאל שהיין היה מקודם גזירה, מ"מ הם הם שהשתחוו לצלם ונתחייבו ממנ"פ מנער ועד זקן, ולק"מ וכי משוא פנים יש בדבר דעל צלם יש לתרץ תי' הש"ס הם לא עשו אלא לפנים, ועל נהנו מסעודה י"ל שלא היה אלא סתם יינם ודי בעונש זה: