חתם סופר על התורה, תצוה ס׳

1 ונ"ל נהי דמהנ"ל מוכח מן התורה במקודש טפי דוחה לאין מעבירי', מ"מ אין מזה ראי' לדחו' זריזי' מקדימין ואדרבא הרי משמע במס' ר"ה ל"ב ע"ב הנ"ל דזריזין דוחה ברוב עם הדרת מלך ומה שנדחקתי לעיל לחלק נ"ל דוחק, ולולי דמסתפינא הייתי מיישב נמי דבדקדוק נקיט ש"ס דמגלה לשון אין מעבירי' ודלא כטורי אבן שכ' שהוא כמו זריזי' וכו' נ"ל בדקדוק נקיט לשון אין מעבירי', דבלאה"נ נתקשיתי מאי שייך הכא אין מעבירי' או זריזין בשלמא מצוה שכבר נתחייבנו בה מאז שייך לומר זריזי' או מעבירי', אבל הכא אנשי כה"ג קבלו על ישראל לקבוע להם יום זכר לנס שלא נצטווינו בה וא"כ נוכל לקבעו ביום ובזמן הנראה לנו ואין כאן העברה ולא התעצלות וכיון שנראה להם לקובעו באדר שני מי יאמר להם מה יעשו, ע"כ נ"ל לפמ"ש במקום אחר דמשו"ה באדר הראשון נמי אסור בהספד ותעני', משום דעכ"פ מן התורה מחויב לעשות שום זכר להנס דילפי' ק"ו מפסח דהשתא מעבדות לחירו' עבדי' זכר לנס ממיתה לחיים לא כ"ש אלא שבזה יוצאי' י"ח בשום זכר כל דהוא וסגי אפי' באיסור הספד ותעני' ורק חכמים עשו זכר רב וגדול בשמחה ומשתה ויו"ט וקריאת מגילה וזה הוא מדרבנן מתקנת אנשי כה"ג, ועתה לעשות זכר כל שהוא מן התורה ע"כ זריזי' מקדימי' אינו נדחה מפני שום חשיבו' וכבר"ה ל"ב ע"ב הנ"ל דזריזי' מקדימי' דוחה ברב עם הדרת מלך, וא"כ ע"כ להתחיל במצוה לאסור בהספד באדר הראשון, ומעתה כיון שכבר התחלנו במצוה ונשבוק ונקבע אפי' מדרבנן משתה ויו"ט ומגלה עד אדר שני ה"ל מעבירי' על המצוה כיון שכבר התחלנו לעסוק בה, ולזה מסתבר טעמא דר' יוסי אין מעבירי' על המצות, ורבנן ס"ל אין מעבירי' נדחה משום מסמך גאולה לגאולה, כמו שמוכח מתפילין של ראש הנ"ל וק"ל: