חתם סופר על התורה, תצוה ק״פ

מהדורה: ספר תורת משה. פרעסבורג, תרל"ט-תרנ"ג

« חתם סופר על התורה Terumah חתם סופר על התורה Ki Tisa »

180 מרדכי על בבא בתרא פתח ↗

רמז תפא ועל אודות המס כך הוא שכל מה שאדם מרויח בו בין שלו בין של אחרים חייב לתת ממנו למס ואף אם עד עכשיו נהגו מאליהן שלא ליקח המס ממה שיש ביד בני אדם משם אחרים יכולין מקצתן עתה למחות ולומר עד כה סבלנו *כעין פרק הגוזל בתרא מכאן ואילך לא נסבול וששאלתם על ראשי הקהל שבאו לשנות ולהטיל מס על שוה ליטרא קרקע כמו על ליטרא מעות בכל מלכותינו אין נותנין מס מן הקרקעות ופעמים רבות רצו בעלי כיסין לשנות ובא מעשה לפנינו ולא הנחנום דהא דאמרינן רשאין בני העיר להסיע על קיצתן היינו קיצתן שנהגו כבר מקודם לכן בעיר מימי קדם או שהן עצמן באין לתקן תקנות מדעת כולם כי הנהו טבחי דאתו לקמיה דרבא דאתני בהדי הדדי מדעת כולם וקמ"ל דנתקיימו הדברים ואע"ג דבדבורא בעלמא קא מתנו וגרע טפי מאסמכתא דכל דאי לאו כלום הוא הכא ודאי מהני בההיא הנאה דקא צייתי להדדי במידי דאיכא רווחא להאי כמו להאי איידי דקני גמר ומקני כההיא דפרק הפועלים מתנה שומר חנם להיות כשומר שכר או כשואל ואפילו בדברים דבההיא הנאה דנפק עליה קלא דאיניש מהימן הוא גמר ומשעבד נפשיה אבל לשנות שלא מדעת כולן במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי לא מיגדר מלתא היא אין שומעין להן לעשות תקנה לעצמו שלא כתורה והכי מוכח בתשובות רבינו יוסף ט"ע ועוד יש להביא ראיה ברורה דתנן במסכת פאה מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה וכו' ומשמע אע"פ שיש לו קרקעות ששוים ר' זוז מדקתני סיפא היו משועבדים לכתובת אשתו או לבעל חובו וכו' ול' שעבוד שייך בקרקעות ועוד תניא ומייתי לה פ"ק דב"ק הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים ואינו מוצא למכור כו' ה"ד אילימא דזול ארעתא דכ"ע ודידיה נמי זיל בהדייהו אפילו טובא נמי ליספו ליה ופרש"י דהא תנן היו לו ר' זוז חסר דינר אפילו נתנו לו אלף זוז בבת אחת הרי זה נוטל ותנן במסכת פאה מי שישי לו נ' זוז והוא נושא ונותן בהן הרי זה לא יטול ומפרש עלה בירושלמי טבין חמשין דעבדין ממאתן דלא עבדין ועל זה סמכו הקדמונים שלא להטיל מס על הקרקעות כי כל המס אינו אלא ממשא ומתן דתע שהרי היכא שבני העיר עניים ואינם נושאים ונותנים בממון בפרקמטיא אע"פ שיש להם קרקעות אין השר לוקח מהם מס אם לא כה"ג שתהא הקרקע עצמו משועבד למס והכי משמע פרק חזקת הבתים הני זהרורי *פירש"י עשירים שקונין שדות עניים מן עבדי המלך עבור מס שלהם דזבין ארעא לטסקא זבינייהו זביני וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מ"ט כרגא אקרקפתא דגברא מונח משמע אבל טסקא דארעא לאו חובת גברא הוא אלא על הקרקע מוטל ועוד יש ראיה דקרקע גריעי טפי ממטלטלי דאמרי' כל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי. ואני ראיתי תשובת רבינו יוסף ט"ע שכתב לבני טרוייש *שבקשו להטיל. מ"י מס על הכרמים של לאה שוה בשוה כמו על שאר חובות ומעות ופרקמטיא והשיב שאין בכל הסחורות השכר מצוי כמו ברבית וכן פרקמטיא היא נוחה ומצלחת וכספו או תמורתו בידו אפשר בלא הפסד דזוזי דאינשי עבדי ליה סרסירא לאפוקי ארעא דבעיא אריס דשקל מחצה ואיכא עלה כמה הרפתקי כמו רוב חמה או רוב צנה או מיעוט גשמים ארבה או חסיל ואי אפשר להחביא ולעשות לו שמור כשאר עמלו לכן פירשו חז"ל אמר ר' אלעזר אין לך אומנות פחותה מן הקרקע שנא' וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט על כן אין להכביד עליהם כשאר פרקמטיא דא"כ היה הקרן כלה *ושלום מאיר בר' ברוך. רבי' אבי העזרי כתב *לעיל מוסב לחלוק על מה שכתב בשם ר"ת בפירוש להסיע על קצתן שכבר התנו ונהגו מקודם לכן אבל לתקן עליהם מחדש אין יכולין לכוף את היחיד עליה רמז תפב וז"ל מה שטען האפוטרופוס שראשי הקהל הסכימו שלא לקבל שבועה משום אדם במס וביררו להטיל לכל בעל הבית ע"פ החרם על זאת אשיב אם הובררו טובי העיר מתחלה להנהיג קהלם בכל דבר אפילו יחיד שביררו מה שעשה עשוי בתקנת הקהל ויפתח בדורו כשמואל בדורו אע"ג דבפ' בני העיר אמר רבא לא שנו אלא שלא מכרו שבעה טובי כו' ואמתני' *קאי דאוקימנא בשל כפרים אבל בכרכים לא מהני שבעה טובי העיר כלל אלא כולם הני מילי בסתם אבל אם ביררו אפילו בכרכים מהני ואפילו יחיד דגרסינן בירושלמי דמגילתא פרק בתרא שלשה מבית הכנסת כבני הכנסת שבעה מבני העיר כבני העיר מה אנן קיימין אם שקבלו עליהם אפי' ביחיד ואם בשלא קיבלו עליהם אפילו כמה אלמא משם אנו לימידין היכא דביררו אפילו יחיד נמי וכי היכי דמהניא ברירה בכפרים ה"נ מהניא בכרכין וכיון שכח בידם להפקיע בית הכנסת מקדושתו אע"פ שיש לכולן חלק בה כדאמרינן בנדרים בפרק השותפים הריני חרם עליך כו' ושרי למישתי ביה שיכרא כדאיתא במסכת מגילה ה"ה בכל מעשה הקהל מעשיהן קיים ופי' במעמד אנשי העיר שעושין בפרהסיא ואין מוחה *בידם שאם תפרש שצריכין לומר הן א"כ לא עשו שבעה טובי העיר אלא כולם ואפי' בכרכין נמי ונראה שאם אחד מהקהל מוחה בדבר שהם רוצים ראשי הקהל לעשות או לגזור חרם אם רוב הקהל היו מסכימים עם ראשי הקהל היה חלה החרם כאשר אברר ואם לא הסכימו רוב הקהל ומיחו אך הראשים עשו יכולין למחות דמה לי קבלו בתחלה מה לי בסוף לפי הירושלמי אבל אם הרוב הסכימו *והמיעוט מיחו *המיעוט מיהו חלה עליהם הגזירה בעל כרחם דגרסינן פרק שני דע"ז *דף לו אין גוזרים גזירה על הציבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה שנאמר במארה אתם נארים וגו' אי איכא גוי כולו אין ואי לא לא ובפ"ק דהוריות מייתי לה ומסיק *והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובו ככולו ש"מ שחלה הגזירה בהסכמת הרוב אע"פ *שאינם *שאין מיעוט יכולין לקבלה ומשמע *בהודאה *בהוריות אפילו לא הרכין אלא בראשו ואין להשיב דוקא בשתוקי ומישתק כדאוקימנא לעיל מיניה דה"מ בהודאה אבל בגוזרין גזירה אפילו מוחין הוי עבריינא וקאי במארה וכו'. ומכל הני שמעינן שא"צ לענות אמן אחר גזירת האלה וההיא דפ' שבועת העדות היינו להתחייב בקרבן אבל לאו דשבועה מיהא איכא ובמעשה דגבעונים כתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה וגו' וילונו ומשמע מוילונו כל העדה דלא ניחא להו ולא ידעו נמי בדבר ואפ"ה חיילא עלייהו שאם בהיתר *היו יכולין לעבור השבועה למה לא הרגום כיון שבאו במרמה וגם במעשה דיהונתן בן שאול לא שמע השבועה וחלה עליו וכיון שתקנתן וגזירתן קיימת והפקר בית דין היה הפקר בדבר שתקנת צבור הוא דכתיב וכל אשר לא יבוא וגו' ואם רוב הקהל מסכימין אל גזירות הראשים היו יכולים מן הדין לכפות המיעוט להיות צייתי לתקנתם ואם *מחליפין *מחניפין לאוהביהם ולא הכריחום קולר תלוי בצואריהם וראוי להם לרחם על עניים לפי הענין שהם רואים גם ראיה לדבר בפירקין דחסידי דבי נשיאה גזור תעניתא ולא אודעיה לר' יוחנן ולר"ל א"ל ר"ל לר' יוחנן והא לא קבילנה א"ל בתרייהו גררינהו ויש לדחות דשמא אי הוה ידיע להו הוי ניחא להו והוצרכתי *בס"א והארכתי לפרש לפי שיש מרבותי שאומרים דתניא רשאין בני העיר לקיים תנאם ולהסיע על קיצתן ה"מ אם כולן ניאותו יחד והוא עמהם ושוב עבר הקציצה דומיא דהני תרי טבחי אבל בלא דעתו לא אלימי לעשות והפקר ב"ד הפקר לא שייך הכא כך היה אומר *ר"י מורי הזקן ממיץ ואני את אשר היה עם לבבי כתבתי עכ"ל אבי העזרי ור"ת פליג *כמו שפירש לעיל *עליו בספר הישר *וכתב כמו שפי' לעיל. ובאותו הדבר השיבו רבינו יהודה ברבי קלונימוס ורבינו מאיר בן מרדכי כי ראובן תקף את כל הקהל לדין והיה מתרעם בדבר וכתבו כעין דברי ר"ת וסוף התשובה כתבו ודאי אם ראובן גברא דאמיד הוא והקהל עשו תקנה שלא לקבל שבועה מפני תקנת הקהל יתכן לכוף ראובן לתקנתם אבל אם לא אמיד למה ירדפוהו. רמז תפג ומן ההודאה *מה שאומרים ראשי הקהל שהודה בפניהם אינה הודאה בעינינו חדא דבלשון תמיה אמר להם לפי דבריו ועוד שהם בעלי דינין כל זמן שלא נתנו מס ואיך יעידו עליו והתניא בני העיר שנגנב להם ס"ת אין דנין אותם בדיינים של אותה העיר וכן כ' ר' אבי העזרי שאינם יכולים להעיד אותם שלא פרעו חלקם במס *סי' תשכ"ה ושלום מב"ב ועיין לקמן בפרק חזקת הבתים גבי וליסלקו בי תרי מינייהו ולדייני:

1 וישם המלך אחשורש מס על הארץ ואיי הים ואחכז"ל האי אחשרש חסר שהכל נעשים רשים בימיו על שהטיל מס, וקשה להבין שע"י מס המלך נעשו רשים, ועוד מאי קמ"ל לצורך הנס, והנה י"מ איי הים רוצה לומר ששם מס על הארץ היינו הקרקעות ועל איי הים היינו סוחרים באיי הים השטים באניות בסחורתם, והנה במלשינות המן ולמלך אין שוה להניחם ודמפקי לכולי' תשא בשה"י פה"י נראה מזה דלפנים לא הי' מס למלך מממונם אלא מגופם לעבודת המלך כך נפשות אדם ובהמה ליום דלכן אמרו שבת היום פסח היום ואסורים במלאכה לעבוד למלך להיות לו למס כדאיתא במדרש אבל אם הי' צריכים לשלם מממונם מאי נפקא ליה כל אחד יתן לפי עשרו וממונו והרוצה לפדות עצמו בממון יפדה אבל המס לא הוטל אלא על הנפשות וכן משמע ברמב"ן ממה שפי' גבי שרי מסים לפרעה ומייתי ראיי' ממס דשלמה שמנים אלף חוצב בהר, ובפר' המלך כתיב שבנותיהם יקח לרקחות וטבחות, וע"כ אמר שאינם שוים כלום למלך דמפקי לשתא בשה"י ופה"י, וטעם שהוטל מס מקרקפתא דגברא כמ"ש במרדכי פ"ק דבבא בתרא שאין להטיל מס על הקרקעות שאין עשירות הקרקע עשירות רק על בעלי כיסים יותן חיוב המס' דהפוכי בעסקא טב עיי"ש, והנה ידוע דבעלי כיסים כשמבקשים מהם מסים טוענין אנו אין לנו, ומתרוששים ע"כ עצה טובה להטיל על הנפשות והרוצה לפדות עצמו בממונו יתן, והנה אע"ג דנתבטלה גזירת המן ונזדייפו איגרותיו מ"מ המלשינות שהלשין נכנס באזני המלך דמפקו לכולא שתא בשה"י ופה"י ע"כ הטיל מס על הארץ היינו קרקעות ועל איי הים היינו סוחרים ובעלי כיסים, ונעשו כולם רשים בימיו דבעלי קרקעות רשים הם באמת כדעת המרדכי הנ"ל והסוחרים עשו עצמם כמו רשים נמצא נעשו הכל כרשים בימיו:

« חתם סופר על התורה Terumah חתם סופר על התורה Ki Tisa »