חתם סופר על התורה, תרומה ל״ט

מהדורה: ספר תורת משה. פרעסבורג, תרל"ט-תרנ"ג

מפרשים:
1 הפרכת תחת הקרסים, כי הקרסים חבר האהל להיות אחד לרמז על שלום ושלוה ותחתיו הקודש קדשים מקום השראת שכינה כדכתיב ויהי בישורון מלך אימתי בהתאסף ראשי עם, והנה יריעת תכלת וארגמן הי' ה' נגד ה' ושל עזים ה' נגד שש, חמשה חומשי תורה שבכתב נגד ששה סדרים שבע"פ, אמנם בעולם התיקון ליכא סדר נזיקין ע"כ יש רק חמשה סדרים בע"פ ע"כ התחתונים רק ה' נגד ה', וכבר כתבתי במקום אחר דהעליונים הי' חצי היריעה על פני האהל פי' ככלה המכסה פניה מפני הבושה, אמנם התחתוני' בעולם התיקון כמו קודם החטא ולא יתבששו, והעליונ' תסרח אחורי המשכן כאשה שבגדיה נגררים אחריה כדאית' במס' שבת פר"ע והוא דאחז"ל זכר ונקבה בראם חד אמר דו פרצופים וחד אמר זנב ברכות דף ס"א ע"א וענין זנב לא כזנב הבהמה אלא אותו צלע היינו צד שאחוריו שהי' יתר באדם לחד מ"ד הי' לו צורת, אדם שכל ובעל צורה כאדם משכיל או הי' רק כחתיכה יתירה כאדם שיש לו גב, וכשנחתך מן האדם ניתן בו חיות וצורת שכל, ואמנם גם עתה אחר הנסירה מ"מ כל ולד שנוצר בעולם אין הקב"ה צר חצי צורה, אלא לעולם זכר ונקבה בראם מ' יום קודם יצירה כבר מזמין לו בת זוגו סוטה דף ב' ע"א אלא שנבראו נסורים ומופרדי' זו מזה ועכ"פ יש שזוכה להיות לו עזר והיינו פרצוף שהיא על דעתו ומחשבתו של בעל והוא לו פרצוף, ויש שמנגדתו כמו אחר החטא והיא לו זנב אפי' היא בעלת שכל וצורה מ"מ כיון שהיא, אינה על דעתו של בעל ומנגדתו הרי היא לו זנב, ונתקיימו ב' הדיעות שבש"ס פרצוף וזנב, והיינו דאחז"ל גבי ושתי בא גבריאל ועשה לה זנב מגילה דף י"ב ע"ב כי קושית הש"ס הי' מכדי פריצותא הוא דאמר מר שניהם לדבר עבירה נתכוונו מ"ט לא אתי' וכו' י"ל כיון שהיא היתה פרצופו של אחשורוש שהרי שניהם לדבר עבירה נתכוונו א"כ מ"ט הי' מנגדתו לבלתי בוא ערומה ומשני שבא גבריאל ועשה לה זנב כמו ועשה אותה זנב שנשתנית דעתה ומחשבתו מאשר הי' בתחי' ונעשית זנב לבעלה, וע"ז מרמז בגדי אשה הנגרים אחרי' ואמנם בעולם התיקון לא נמצא זנב כ"א פרצוף עזר ולא כנגדו ע"כ ביריעות התחתונות לא הי' סרח העודף, ודוק: