1וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, יברכך יאר ישא הארכתי ופה אקצר אחכז"ל אמרו מלאכי השרת רשב"ע כתיב אשר לא ישא פנים ואתה נושא פנים לישראל והשיב הקב"ה כתבתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים עד כזית עד כביצה והכוונה שהם מסתפקים במועט ושבעים בדבר מועט ומרוצים ודי להם בזה יען כי אינם חשובים בעיני עצמם ומעט כהרבה יחשב להם יותר מהראוי שיהי' להם וראוים לנשיאות פנים כדכתיב כי אתם המעט אלא יל"ד מדוע רמז תשובה זו בואכלת ושבעת ולא אמר להדיא הם מסתפקים במועט כמ"ש במק"א לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט ממעטים עצמיכם עס"פ כיסוי הדם, והנה התוס' סוף נדה הקשו מה הקשו מה"ש מישא ה' פניו אילו הוה כתיב ישא ה' פניך הי' ענין נשיאת פנים אבל ישא ה' פניו לשון הסברת פני קדשו ואהבתו ולא שישא פניהם כשאינם ראוים, והנה לפרש לשון וישם לך שלום מה צורך לשימת שלום אם אין כאן מחלוקת וכבר כתבתי במק"א שהכוונה אחר שבירך בתכלית הברכות ברכה ושמירה והארת פנים וחן מ"מ אין אדם מסתפק אם יש לו מנה רוצה מאתים יש לו כבוד כ"כ עוד רוצה יותר ע"כ סוף הברכות וישם לך שלום בגופך ובעצמך שתהי' מרוצה ומסתפק במה שחננך ואמנם לפ"ז ממילא ישא פניהם בחטאם כי כך המדה המסתפק במה שחננו יהי' נשוא פנים וא"כ אע"ג דפי' הקרא ישא פניו של עצמו ית"ש ולא פני ישראל וכקו' תוס' נהי דידעו מה"ש שישראל מסתפקים במועט מ"מ שאלו להקב"ה שהרי זה עצמו נשיאת פנים לישראל שיתן בלבם מדת ההסתפקות ועי"ז יהיו ראוים לישא פניהם והשיב הקב"ה שזהו כביכול לטובת עצמו ית"ש ועפ"י מה דאיתא עבודה צורך גבוה היא וגם ברכה צורך גבוה וכתיב ואכלת ושבעת וברכת ע"ד ישמעאל בני ברכני ברכות ז' ע"א ועיין של"ה דפוס אמסטרדם דף פ"ב ע"ב והנה הם מברכים אותו ית"ש על כזית ועל כביצה והשתא אם יש להם מדת הסתפקות ושביעה במועט הרי עלאה מתברך משא"כ אי לא יסתפקו יהי' ברכתם לבטלה ויהי' נפסד ברכת גבוה וק"ל:
