חתם סופר על התורה, שמות ע״ד

1 אז אמרה חתן דמים למולות, לולי חכז"ל במס' נדרים שאמרו שנתעסק במלון תחלה הייתי אמר חלילה לו מעון וכדין וכהלכה עשה ולא נתעצל כרגע כי אמר אמול ואצא סכנה היא ולא רצה להשהות כרגע שליחות הקב"ה לילך לגאול את ישראל לעכב גאולתם אך חותנו ואשתו לא ידעו כי שלחו ד' לגאול ישראל אלא אמר אלכה ואראה את אחי במצרים והיה חילול השם כי סברה האשה שנקלה מצות מילה בעיני משה שמשום ביקור אחיו במצרים מתרשל במילה, ועל זה נתחייב מיתה כדאיתא בגמרא יומא דף פ"ו ע"א שעל עון חילול השם מיתה מכפרת ותשובה ויוה"כ ויסורין תולין ככתוב לכן אם יכופר לכם עון הזה עד תמותון יעוי"ש וח"ה מפרש רש"י שם שלמדין ממנו לזלזל במצות יעוין שם וע"י כריתות הערלה נתרפא ואז נתקדש ה' כי אז אמרה חתן דמים למולות ומצוה חמורה הוא זו כי נסתכן למות ע"י וכשנמול הילד נתרפא, ונראה לי עי"ז נקל משה בעיני אשתו כי אמרה קל הוא זה שמסר נפשו ונפשות ביתו בסכנה זו משום ביקור קרוביו ע"כ כששלחה ממנו יהי' מאיזה טעם שהיה, הי' קל בעיניה לשוב אל בית אביה ולא לשוב עם בעל כזה למצרים אשר על חייו לא חס אך יחוס על חייה, עד וישמע יתרו את כל אשר עשה אלק' למשה ולישראל, ואז נודע הדבר למפרע שבשליחות ה' הלך לגאול את ישראל ולא לראותם בלבד ע"כ נתחרטה האשה ויקח יתרו את צפורה אשת משה אחר שילוחיה, ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה וק"ל: