חתם סופר על התורה, שמות מ״ח

1 כתיב במגילת תענית וטור או"ח סימן תק"פ הביאו בשם ה"ג כי ביום ח' טבת נכתבה התורה יונית לתלמי המלך והי' ג' ימים חשך בעולם וביום ט' טבת לא נודע מה צרה הי' בו, ובלא"ה הי' ראוי להתענות ח' ט' י' ג' ימים אלו כי הי' ג' ימים אלו חשך בעולם אם לא שנאמר שמתענין רק אתחלתא דפורענות אבל מן הראוי להתענות בכולם והנה לר"ש במס' ר"ה דף ק"י ע"ב שסבר שצום העשירי הוא ה' בטבת שבו באתה שמועה לגולה שהוכתה העיר צריכין אנו לדקדק על דבריו שסובר צום העשירי הוא ה' טבת וממילא אין לנו תענית ביום יו"ד טבת וזה הוא תמוה לכאורה כי קרא מפורש כתיב ויהי דבר ד' אלי בשנה התשיעית בעשור לחדש לאמר בן אדם כתוב לך את שם היום הזה ואת עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלים, והיתכן שלא יהי' תענית ביום מר כזה, ונ"ל בודאי שר"ש מודה שצריך גם להתענות ביום זה אבל כוונתו שמקרא זה שכתובין בו הארבעה צומות לא כתיב גבי החרבן אלא רק לאחר בנין בית שני כששלחו לשאול הכהנים האבכה בחדש החמשי וכו' זכריה סימן ג' יעוין שם והשיב הקב"ה צום הרביעי וכו' יהי' לבית יהודר לששון ולשמחה שם סימן ח' פסוק י"ט ע"ז אמר ר"ש מה שאמר הכתוב צום העשירי יהי' לשמחה קאי על יום השמועה דהיינו ה' טבת אבל עשרה בטבת עדיין נשאר לאחר בנין בית שני בתענית כמו שנבאר למטה דהנה הפוסקים הביאו בשם אבודרה"ם מדכתיב את עצם היום הזה ש"מ אם הי' ראוי יו"ד טבת לחול בשבת הי' דוחה שבת יותר משאר תעניות כי ידוע לנו שירושלים הוא מצורף משני שמות שאברהם אבינו קראה יראה ומקדם נקראת שמה שלם ועשאוהו תיבה אחת ירושלם ואות וי"ו הוא א' ה' ממלת יראה ואות יו"ד של ירושלים הוא קרי ולא נכתב בשום מקום וזה האות של יו"ד המשיך יעקב אבינו לצרף בהם וידוע כי אות יו"ד אם נכתבת במילואו כזה י'ו'ד' במספר המה שני יודי"ן כי וי"ו דל"ת הוא ג"כ מספר י' וזה הנקרא בספרי סתרי התורה יו"ד בתוך יו"ד והוא נקודה דקה וקדושה גדולה וגבוה עד שנוגע בכתר עליון וזהו סוד שאין אנו מבינים ויעקב כיון לזה באמרו עשר אעשרנו לך שהענין כי עיקר הקדושה הוא מעשר מן המעשר שממאה יגיע צ' לישראל וי' ללוי ואחד קודש לכהן הוא תרומת מעשר וכן בכל בחינות קדושות מאה ברכות יגיע צ' לעולם התחתון ועשרה לעולם התיכון וא' בעולם העליון עיין כל זה בהקדמת שפע טל ע"כ אמר יעקב עשר אעשרנו לך שהוא בחינת ב' מיני מעשר שהוא מעשר מן המעשר וע"י כך המשיך קדושת י' עליונה לירושלם ואין מקום לקדושה זו לכתוב רק לקרות ולכך בסילוק השכינה ממקדשינו עשר מסעות נסעה שכינה וכנגדן גלתה סנהדרין מסכת ר"ה דף ל"א ע"א לרמוז על יו"ד ההיא שהוצרך לסלק ולכך אין שום יום שראוי להחרב בו מקדשינו רק עשירי בחדש העשירי שזה היפך יו"ד בתוך יו"ד הקדושה ובס' יצירה כתיב אין למעלה מענג ואין למטה מנגע ובספרים אחרים אין למעלה מכתר ואין למטה מכרת כי העונג הוא המקודש ביותר וזהו וקראת לשבת עונג שתזמין לשבת שיקודש בקדושת עונג ונגע הוא בהיפך במדרגת התחתון וכן הוא במדת כתר שהוא קדושה עליונה וכרת ח"ו הוא בהיפך שהוא מוכרת מכל הקדושות ואם נסמך מלת בבל למלת ירושלם בלא יו"ד עולה חשבון שני תיבות לחשבון ת'ר'ך' שהוא מורה לכרת לכן אמר ד' בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמוך מלך "בבל" על "ירושלם" כמו שבקדושתו למעלה מכתר כך אין למטה מכרת שהוא הסמיכות של שני תיבות בבל ירושלם לכך ראוי יום זה לדחות עונג שבת כי כמו שאין למעלה מעונג כך אין למטה מנגע ונקודת יום זה הוא המדרגה ההפוך מקדושת שבת שגדלה עד למעלה וא"א לפרש זה יותר וע"כ אמר ר"ש שתענית חמור כזה המורה על פגם גדול כזה שא"א להיות לששון ולשמחה ויהי' יום זה נשאר בתענית לעולם אף לאחר בנין בית שני וממילא שצריכים אנו להתענות בו לכ"ע: